"בכוחה של ציפור לדאות מעלה מעלה, אך בתנאי שתניע את כנפיה ללא הרף. אם תפסיק את מעופה לרגע, הרי היא צונחת ונופלת".
ציפור ההתיישבות, ציפור נפשנו, נמלטה בשנים האחרונות פעמים רבות מאימת הצייד. תנופתה ותנועתה נפגעו לבלי הכר עקב הגבלות, חוקים ומכשולים חמורים – גירוש אכזרי ונסיגות מכאן, ואיסורים אבסורדיים על כל בנייה והתפתחות מכאן.
עוד ועוד משקולות התווספו על רגליה הדקות של הציפור, עד שכמעט הוכרעה ממעופה. הדאייה הנמשכת עתה מעלה-מעלה במתינות היא רק בזכות מאמצים כבירים, אומץ לב ויצירתיות של המתיישבים.
אך לצערנו, לא נעשה די.
צווים פוליטיים משולחן האלוף
אם עד היום השכלנו למצוא פתרונות יצירתיים, לקבוע עובדות בשטח ולפרוץ את טבעת החנק פעם אחר פעם, בכוח הרצון והאמונה – צווי הלוף, שיש להם תוקף של חוק לכל דבר, ימנעו כל התפתחות: איזה קבלן יהין להסתכן במאסר של שנתיים בגלל בניית בית ביישוב אדם? איזה בעל מקצוע יירתם להשתתף בהרחבת שכונה בעפרה, כשהיא גובלת בעברה פלילית?
לפני כמעט שמונה חודשים חתם אלוף פיקוד המרכז דאז, יאיר נווה, בהוראת שר הביטחון, פרץ על צווים שבהם שורת חוקים דרקוניים. לפי הצווים, כל מי שמעורב בבנייה ביו"ש שהליך אישורה טרם הושלם, נושא באחריות פלילית שדינה מאסר.
צווים אלו מהווים אפליה של ממש של תושבי יהודה ושומרון בהשוואה לחוקי התכנון והבנייה הנהוגים בישראל הקטנה. בנייה ללא היתר אינה נחשבת לעברה פלילית במדינת ישראל, אולם עבור המתנחל נקבעו חוקים אחרים.
בעיה נוספת היא בשאלה מי בדיוק נותן את ההיתר: בכל עיר ויישוב בארץ, אדם המבקש לבנות לו בית או יזם המבקש להקים שכונה, מתבקש לעבור הליך תכנון ואישור מול הרשויות. הבקשה נבחנת עניינית, וכאשר מתקבל אישור התב"ע, הקבלן חופשי להתחיל בבנייה. אולם ביהודה ושומרון, גם תכניות שעברו את כל השלבים המפרכים ואת כל הוועדות והאישורים המקצועיים, כאשר אין כלל ספק לגבי הבעלות הכשרה על הקרקע, וגם כאשר מדובר בבנייה בתוך גבולות יישוב קיים ומאושר – גם תכניות כאלה יעברו בחינה נוספת, הפעם לא בחינה מקצועית אלא פוליטית. קו הגמר הוא הנחת התכנית על שולחנו של שר הביטחון לחתימה סופית.
שר הביטחון התורן לא יעז כמובן להרגיז את השמאל, בחתימת ידו על 'הרחבת התנחלויות', וכך ממתינות על שולחן השר אינספור תכניות בנייה של בתים, שכונות, מאגרי מים וכיתות לימוד – תכניות שבכל מקום אחר בארץ היו יוצאות לדרך ללא עיכוב.
הצווים שנחתמו לפני שמונה חודשים מסדירים מנגנון יעיל של אכיפה כלפי מתנחלים בלבד: "כל המעורב בבנייה שהליך אישורה לא הושלם נושא באחריות פלילית שדינה מאסר". כך, למשל, כל הזזת בלוק תיחשב לעברה שדינה מאסר; כל קבלן שיהיה מעורב בהרחבת מרפסת שלא אושרה על-ידי שר הביטחון יועמד לדין פלילי; אפילו נהג המשאית שיוביל את החצץ והחול יישא באחריות פלילית.
חוק אחר למתנחל
ניסוח כללים מיוחדים עבור תושבי יש"ע בלבד הוא סוגיה מקוממת ומפלה, שנועדה להשית עוד ועוד אזיקים ומוסרות על רגלי הציפור שלנו. במדינה דמוקרטית אין מקום לחקיקה מפלה, הקובעת דין נפרד למתגוררים באזורים שונים בארץ – בדיוק כפי שלא מתקבל על הדעת שיחוקקו חוקים נפרדים לבעלי צבע עור שונה.
עם כניסתו לתפקיד של אלוף הפיקוד החדש, גדי שמני, תוקנו הצווים במעט: בגרסתם הראשונה הגדירו הצווים כעבריינים רטרואקטיבית את הדיירים של מה שמכונה 'בנייה בלתי חוקית'. במחי מקלדת, הפכו אלפי בתים ביהודה ושומרון לבלתי חוקיים, ואלפי אזרחים שומרי חוק, המתגוררים בבתים אלו זה שנים, הוגדרו כעבריינים. בעקבות לחצים חתם האלוף על צו מתקן: אדם לא יועמד לדין רטרואקטיבית בגין שימוש במבנה בלתי חוקי, אלא רק מיום כניסת הצו לתוקף.
אני סבור שלא נוהל מאבק נחוש מספיק בצווים אלו. גם התיקון הקטן שעליו חתם האלוף שמני לא שינה מהותית את המצב, וראשי הציבור והמועצות לא עשו את כל הדרוש לביטולם.
בכל היישובים ביהודה ושומרון יש היום ברוך ה' תפוסה מלאה ורשימות המתנה ארוכות. אולם שרי הביטחון המתחלפים משחקים בנו כבחיילי שח-מט, לפי צרכיהם הפוליטיים והמפלגתיים, ואישורים לבנייה אינם נראים באופק. אם עד היום השכלנו למצוא פתרונות יצירתיים, לקבוע עובדות בשטח ולפרוץ את טבעת החנק פעם אחר פעם, בכוח הרצון והאמונה – הצווים האלה, שיש להם תוקף של חוק לכל דבר, ימנעו כל התפתחות: איזה קבלן יהין להסתכן במאסר של שנתיים בגלל בניית בית ביישוב אדם? איזה בעל מקצוע יירתם להשתתף בהרחבת שכונה בעפרה, כשהיא גובלת בעברה פלילית?
ה"הבה נתחכמה" שהלך איתנו לאורך שנים יאופסן אחר כבוד מאימת חוקי המדינה הדרקונית, וציפור שמפסיקה את מעופה לרגע – הרי היא צונחת ונופלת.
עלינו לגייס את כל הכוחות ולפעול בכל החזיתות – ואני אומר זאת גם כחבר הנהלת מועצת יש"ע המחודשת. טרם גייסנו את כל הכוחות הפוליטיים באופוזיציה והכוחות שמצפונם הגון בקואליציה. טרם יצאנו למאבק ציבורי רחב היקף להצביע על האפליה, לדבר על אי הצדק, ולא להסתפק בקולות בכי ונהי בתוך הציבור שלנו. חובה עלינו לעשות הכול כדי לגרום לביטולם המוחלט של צווי אלוף הפיקוד. עלינו להיות ממוקדי מטרה ולהזכיר זאת כל יום באוזני כל אדם: לא ייתכן שיוגדר חוק שונה עבור אזרח א' ועבור אזרח ב'. בכל יום שעובר ואנו לא מרעישים עולמות בנושא זה, אנו חוטאים. הגיע הזמן להפסיק לשתוק.
עדי מינץ מתמודד בבחירות המקומיות לראשות מועצת מטה בנימין