עומד לו העיתונאי יואב יצחק, וכמו קאטו הזקן בסנאט של רומא, שב ומזכיר כי נשיאת בית המשפט העליון אינה יכולה לשבת בראש הרכב הדן בעסקת הטיעון שנחתמה עם הנשיא לשעבר משה קצב, ובתוך כך להשפיע על גורל עתידו הציבורי של מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה. להזכירכם, באותה שעה אמור מזוז להכריע אם להגיש כתב אישום כנגד בעלה של הנשיאה, עו"ד יחזקאל בייניש, כתב אישום שעשוי להשפיעה על גורל עתידה של השופטת עצמה. ולנו לא נותר אלא לחזור אחריו כהד.
איפה ואיפה בתעבורה
הרבה דיו נשפך על טיפולה של המשטרה ושל הפרקליטות בתאונת הדרכים שבה נהרגו יבגניה וקסלר ובנה הקטן ארתור מפגיעת רכבו של פרקליט הצמרת, עו"ד דורי קלגסברד. טענו כנגד המשטרה שלא מיהרה לחקור את עורך הדין או לעצרו, ושהשתהתה בבדיקת רמת האלכוהול בדמו. משפחת ההרוגים אף טענה כנגד הפרקליטות כי הקלה עם הנהג כאשר הגישה נגדו כתב אישום של גרימת מוות ברשלנות לבית משפט לתעבורה, ולא כתב אישום חמור הרבה יותר, באשמת הריגה, לבית המשפט המחוזי. בתשובה לדרישת המשפחה טענו בפרקליטות כי קלגסברד אינו מואשם בעברה החמורה שכן ממצאי חקירת המשטרה לא העלו עברת תנועה בוטה של עוה"ד, אלא נהיגה בלתי זהירה.
לא ברור מה היתה משיבה הפרקליטות לו היתה משפחתה של פיליפה טייגר, שנהרגה לפני כשלוש שנים, שואלת מדוע לא הוגש כתב אישום בעברת הריגה כנגד הנהג הפוגע עומרי מנור, שהיה אז מפקד תחנת שדרות. שופט בית הדין לתעבורה באשקלון, דורון חסדאי, קבע השבוע כי מנור חצה צומת באור אדום, במהירות גבוהה ובתנאי ערפל כבדים, והתנגש בצד המכונית שבה ישבה טייגר, שחצתה את הצומת באטיות בשל תנאי מזג האוויר ובחסותו של רמזור ירוק. למרות עברות התנועה הקשות שבהן הואשם השוטר הבכיר, בחרה הפרקליטות להגיש נגדו כתב אישום בעברה הקלה יחסית של גרימת מוות ברשלנות.
די ברור כי דמן של חדווה אליהו ובתה התינוקת רעות איננו סמוק יותר, אלא שהנהג שפגע בהן איננו עורך דין או שוטר בכיר, אלא חרדי צעיר, באמצע שנות העשרים לחייו. לפני למעלה מארבע שנים נסע חיים בן הרוש במהירות לביתו באלעד טרם שבת, עקף קו הפרדה רצוף והתנגש ברכבה של משפחת אליהו. האב ושלושה מהילדים נפצעו קשה, האם והתינוקת נהרגו.
הפרקליטות הגישה כנגד הנהג הצעיר כתב אישום בעברת הריגה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, דבר שניכר היטב בגזר הדין. על בן הרוש, בחור חולה ממשפחה פשוטה, נשוי טרי ואב לילד בן שנה, הוטלו לפני כשנה שש שנות מאסר, ארבע וחצי מתוכן לריצוי בפועל. לפני כמה שבועות הפחית בית המשפט העליון חצי שנה מעונשו. עדיין עונש כבד פי כמה מהעונש שיוכל להטיל בית משפט זוטר על נהג מקושר.
למי שייך התיעוד של משפט אייכמן?
את צילומי משפטו של הצורר אדולף אייכמן, מהתעודות החשובות של מדינת ישראל והעם היהודי, אפשר להשיג חינם בארכיונים אחדים בעולם, אך לא בישראל.
מדיון משפטי מעניין שהתקיים באולמו של השופט אברהם טננבוים, בבית משפט השלום בירושלים, עולה כי לפני כמעט 47 שנה, במהלך משפטו של אייכמן, התקשרה המדינה עם חברה פרטית בשם 'Capital Cities' להסרטת משפט אייכמן.
לחברת קפיטל ניתנו זכויות בלעדיות על צילום הדיונים המשפטיים, וכן ניתנו לה זכויות הפצה של הסרטים לתקופה מוגבלת לאחר המשפט. שאר זכויות היוצרים נשארו בידי גנזך המדינה, והסרטים היו אמורים להגיע לגנזך המדינה.
לא ברור מה בדיוק אירע באותן שנים; מה שברור הוא כי כפי הנראה עותקים של סרטים מסוימים התגלגלו בדרך לא דרך למקומות אלו ואחרים, ולא נשארו בידי המדינה. כעבור שנים הגיעו לידי התובעת סרטים נוספים שלא הופקדו בידי גנזך המדינה. אלו הגיעו לגופים שונים בארה"ב ובעולם, וחלקם הגיעו לארכיון שפילברג, המנוהל בידי האוניברסיטה העברית בירושלים.
לפני כ-11 שנים, במסגרת הסכם שנחתם בין האוניברסיטה לגנזך המדינה, הועברו לגנזך הסרטים שהגיעו לידי ארכיון שפילברג. על-פי ההסכם נקבע כי גנזך המדינה יהיה אחראי לשימור, השיקום וההכנה הנדרשת לעיון בסרטים. האוניברסיטה תהיה אחראית לשירות מתן העתקים מן הסרטים לקהל הרחב על-ידי הפניה לארכיון, ותוך גביית תעריפים מתאימים. ההכנסות היו אמורות להתחלק בין האוניברסיטה למדינה.
גורלם של הסרטים בחו"ל שונה במקצת. לפני יובל שנים מסרה חברת 'קפיטל' את הסרטים לליגה נגד השמצה בארה"ב, שנתנה העתקים חינם לכל דורש. עד היום זמינים חלק גדול מהסרטים במוסדות שונים בארה"ב, כמו למשל במוזיאון השואה ובספריית הקונגרס. השופט טננבוים חייב במאי שקיבל את הסרטים הישר מגנזך המדינה מידי אחיו, שעובד במקום, בתשלומי תמלוגים מסוימים לאוניברסיטה העברית, אך לא לפני שהעיר כי מן הראוי למצוא דרך שבה יינתן מסמך כה חשוב לרשות כלל הציבור באופן חופשי.
עילוי נשמות
צ' מעכו ביקש לרכוש כמה סידורים ולהקדישם לעילוי נשמת אמו המנוחה. בחנות הציע לו המוכר הציע לו את סידור 'פאר ישראל' ב-38 שקלים, אך המחיר היה גבוהה מדי, וצ' בחר בסידור 'איש מצליח' – 26 שקלים מחירו, ורכש 50 סידורים שכאלה. המוכר אף התחייב להדביק בתוך הספר הקדשה לעילוי נשמת האם, וכך עשה. אלא שלאחר כמה שבועות חזר צ' לחנות וביקש להחזיר את 50 הסידורים ולקבל את כספו בחזרה. בתו גילתה שעל אחד העמודים הראשונים בסידור מודפסת הקדשה לעילוי נשמתם של קרובי אנשים אחרים.
שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בעכו, זהבה בנר, קבעה בפסק הדין כי הנוהג הוא שמוציאים לאור של ספרי קודש נעזרים בתרומות נדיבים לעילוי נשמת יקיריהם, דבר המוזיל את מחיר הספרים לציבור, כמו למשל את מכירו של סידור 'איש מצליח' – ומי שחפץ בספרים מוזלים אלו יאלץ להשלים עם העובדה שנשמות יקיריו חולקות עם נשמות אחרים אותו סידור בדיוק.