ועדת וינוגרד מונתה על ידי אהוד אולמרט, ולכן היתה חשודה מלכתחילה כוועדת טיוח. לתת לאולמרט להרכיב ועדה שתחקור את תפקודו זה בערך כמו לתת לעורך הדין של הנאשם לבחור בין הרכב שופטים קפדן לרחמן. הרי ברור שבשבתם כוועדת המינויים של חברי ועדת הבדיקה הממשלתית, השיקול העליון בעיני אולמרט ויועציו היה הישרדותו בראשות הממשלה. כך למשל, סביר להניח שפרופ' רות גביזון, שנדחתה מלכהן בבית המשפט העליון בגלל התנגדותה לאקטיביזם שיפוטי, מונתה לוועדת וינוגרד דווקא בזכות עמדתה זו, שבוודאי תרמה לאיפוק ולריסון שנקטה הוועדה בתחום המסקנות האישיות.
אולי כבר הספקנו לשכוח, אבל הרכבת הוועדה לוותה באירועים מביכים, כאשר היו"ר המיועד נחום אדמוני וחבר נוסף נאלצו לפרוש לאחר שנמצאו כמי שנתונים בניגוד אינטרסים. השופט וינוגרד בן ה-80 צורף לוועדה והועמד בראשה רק בשלב מאוחר. נגד מינוי הוועדה הוגשו עתירות לבג"ץ אשר נדחו בהחלטה של ארבעה שופטים כנגד שלושה - רוב דחוק בבית משפט שהורגלנו בו להחלטות פה אחד, רוב שמשאיר טעם של ספק אם בכלל מדובר בגוף ראוי.
התחושות כי מדובר בוועדה-מטעם התעמעמו בעקבות דו"ח הביניים החמור שפרסמה הוועדה, פחות משנה לאחר מינויה. גם בדו"ח הביניים לא היו המלצות אישיות, אבל היו בו רמיזות עבות שגרמו לכסאו של אולמרט להתנדנד. כך קנתה לעצמה הוועדה תדמית של גוף אמין ובלתי-תלוי שלא יהסס לפגוע במי שמינה אותו, אם זו תהיה המסקנה המתבקשת. אבל התדמית הזאת של הוועדה נפגעה קשות בעקבות החלטתה להימנע ממסקנות אישיות. אחר כך בא הראיון האומלל של פרופ' יחזקאל דרור, השבוע ב'מעריב', ועורר מחדש את כל התהיות שעלו בעת מינוי הוועדה. מסתבר שככל שהתרחקנו בזמן מן המלחמה ומתחושות האכזבה והכעס על ניהולה הכושל, כך הרשו לעצמם חברי הוועדה, אולי מבלי משים, לרכך את גישתם המחמירה ולתת מקום לשיקולים נוספים להשפיע על מסקנותיהם.
לדברי 'מעריב', בתשובה לשאלה האם צריך לתת לאולמרט להמשיך עד סוף הקדנציה, השיב חבר הוועדה המכובד כי "צריך לחשוב מה התוצאות, מה אתה מעדיף, ממשלה של אולמרט וברק או בחירות חדשות שבהן יעלה נתניהו?". בציטוט נוסף מפיו גורס פרופ' דרור כי "אם אנחנו חושבים שראש הממשלה יקדם את תהליך השלום, זה שיקול מכובד מאוד. תהליך שלום, אם יצליח, יציל כל כך הרבה חיים שיש בזה משקל רב".
התקשורת רתחה, המערכת הפוליטית געשה, והפרופסור מיהר להתראיין לגל"צ ולטעון שהדברים המצוטטים ב'מעריב' הוצאו מהקשרם. לדבריו, הוא לא דיבר על שיקולי הוועדה, אלא רק על חלק מהשיקולים שצריך לשקול הציבור בבואו להחליט על גורלו של אולמרט בעקבות הדו"ח. ובכל מקרה, הדברים הם על דעתו כאדם פרטי ולא על דעת הוועדה. אז ההכחשה נשמעה, אבל מאוחר מכדי לתקן את הרושם שהמלצות הוועדה המאופקות נכתבו תוך התחשבות בתוצאה הפוליטית הלא רצויה שיניבו מסקנות חמורות. בעיני הציבור, שבכל הסקרים שולח ברוב גדול את אולמרט הביתה, ועדת וינוגרד חזרה להיות מה שהיתה מלכתחילה, ועדה מטעם, ומסקנותיה נגועות בהטיה פוליטית בהתאם להעדפותיהם של חבריה, שאיש מהם אינו חשוד על ימניות. יש בוודאי הרבה חומר מאלף במאות העמודים שכתבו וינוגרד וחבריו, אבל על יכולת השיפוט הכולל שלהם הוטל צל כבד של חוסר אובייקטיביות.
עוד לפני דבריו המרעישים של פרופ' דרור, ספק אם נכון היה לראות בדו"ח וינוגרד כתב זיכוי, כפי שרצו שנחשוב הפוליטיקאים המעוניינים ביציבות שלטונית כל עוד זו מבטיחה את הישארותם בכסא. לאחר שנאמרו הדברים, ברור שמסקנות הוועדה לא יוכלו לשים קץ לדרישה להדיח את ראש הממשלה.
הקונצנזוס זה אנחנו
יותר מכל עיתונאי אחר, מגיש מהדורת החדשות המרכזית בערוץ הציבורי אמור להיות איש של קונצנזוס. את דעותיו הפוליטיות צריכה לדעת רק אשתו, ובכל מקרה הן בוודאי לא אמורות לבצבץ בכל הזדמנות מזוויות פיו ומגבות עיניו. ודאי שלא יעלה על הדעת כי 'מר טלביזיה' יערוך סדרה דוקומנטארית על מפעל ההתיישבות ביש"ע כשהוא מונחה על ידי אנשי השמאל הקיצוני - אלה שמנהלים נגד ההתנחלויות מלחמת חורמה מתמדת. אלא אם כן אתה עיתונאי שמאלני שעונה לשם חיים יבין. אז מותר לך לעשות את כל זה, ותוכל גם לשבת בכיסאך עשרות שנים תמורת שכר עתק מקופת הציבור על אף שהרייטינג הולך ומצטמק, ועדיין להיחשב לשיא הקונצנזוס והממלכתיות. הרי הממלכתיות זה אנחנו - אשכנזים, חילונים, שמאלנים, עשירים, מפורסמים ומקושרים.
כאשר ממשלת נתניהו ביקשה למנות את רוני בר-און, עורך-דין מהמגזר הפרטי, לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הארץ רעשה. איך ייתכן שלתפקיד ממלכתי כה רגיש וחורץ גורלות, שהמכהן בו אמור להיות ראוי לבית המשפט העליון, ייבחר מי שעד לא מכבר היה פעיל פוליטי בליכוד? לא חלפו 48 שעות ובר-און נאלץ להתפטר. אבל כאשר שר המשפטים דניאל פרידמן החליט לקחת מהמגזר הפרטי שופטים לבית המשפט העליון, אף אחד לא פצה פה כאשר אחד מהם היה עו"ד חנן מלצר, לשעבר פעיל במפלגת העבודה שהתמודד על מקום ברשימתה לכנסת. מה, הוא לא מספיק א-פוליטי בשביל התפקיד הממלכתי? הרי הממלכתיות זה אנחנו - אשכנזים, חילונים, שמאלנים, עשירים, מפורסמים ומקושרים.
'יד ושם' הוא מוסד ציבורי שאמור להיות שיא הקונצנזוס. אין עוד הרבה נושאים שכל העם אמור להיות מאוחד לגביהם כמו זכר השואה. מסיבה זו אמורים ראשי המוסד החשוב הזה להיות אנשים שמעל לוויכוח פוליטי, אנשים של קונצנזוס. אי לכך, מונה טומי לפיד לתפקיד יו"ר מועצת יד ושם, מיד לאחר שהקריירה שלו כיו"ר שינוי דעכה באותה מהירות מטאורית שבה הופיע בשמי הפוליטיקה. אף אחד לא תהה שמא לפיד, אחד הדוברים היותר בוטים בשיח הציבורי, הוא אדם פוליטי מדי ושנוי במחלוקת. אף אחד לא העלה את השאלה האם השתלחויותיו הפומביות התדירות בציבור החרדי עולות בקנה אחד עם תפקיד כה ממלכתי. הרי הממלכתיות זה אנחנו - אשכנזים, חילונים, שמאלנים, עשירים, מפורסמים ומקושרים.