"לבי פועם בי בחוזקה, אני כועס וזועם. אני מוכן שיקראו לנו חתרנים, אך לא פחדנים. בגופנו היינו שם, הדם שלנו ברחובות הכפרים בלבנון. לקרוא לנו פחדנים? זה לא יעלה על הדעת. לעמוד בראש הפלוגה, להיפצע ולהיהרג זה בסדר, אבל לבוא ולומר מה הערך הנדרש למנהיגים שלנו – זה לא בסדר...".
בוהדנה מודה שדעותיו הפוליטיות אינן בדיוק כתומות. למעשה, הוא מגדיר את עצמו כאיש מרכז: "ביני לבין הציבור הדתי אין תמימות דעים בנושאים כמו טיבו של הסדר הקבע. אבל אלו הן מחלוקות על הדרך, לא על הערך. הרי מי נושא בנטל? מי שומר על הגבולות? לא אלו שיושבים למעלה, אלא הכיפות הסרוגות והחלקים בציבור החילוני שנותרו נאמנים לערכים. אני חש קרבה רבה לציבור הדתי-לאומי, משום שזה ציבור בעל ערכים יהודיים וציוניים"
את הדברים הקשים האלה הטיח רב סרן במילואים תומר בוהדנה בדיון בכנסת לפני שבועיים. בוהדנה, שהתפרסם כשתצלום שלו כפצוע המסמן "וי" לאות ניצחון הפך לאחד מסמלי מלחמת לבנון השנייה, הגיע לדיון על-מנת להגיש לחברי הוועדה את הדו"ח האלטרנטיבי שחיברו הורים שכולים ואנשי מילואים.
לאחר שסיים את דבריו, פרץ המ"פ הקשוח בבכי. רבים מהח"כים ומההורים השכולים ניגשו אליו בניסיון לחזק את רוחו. "אל תפחד, יש לך גיבוי ציבורי רחב. כשדיברת, הרגשתי שאני עם אפוד ונשק ואתה המ"פ שלי", אמר לו ח"כ זבולון אורלב.
השבוע, במשרדי 'טירן הנדסה', החברה בה מועסק בוהדנה בסיטי של תל-אביב, הוא נשמע מפויס יותר, אך תוכן דבריו נותר חד-משמעי: למרות הדו"ח הפושר של ועדת וינוגרד, אולמרט, המנהיג, כשל – אז אולמרט חייב ללכת. בראיון הוא מדגיש שהדחתו של אולמרט היא רק חלק ממכלול של שינויים ערכיים שחייבים להתבצע ביחסים שבין החברה הישראלית ומנהיגיה.
ה'הישרדות' של אולמרט וברק
מי שמכיר את בוהדנה 'מהטלוויזיה' או מהתצלום המפורסם, עשוי להיות מופתע כשיתברר לו שהמ"פ הכי מפורסם במדינה הוא בחור נטול מניירות, מעט נמוך מהממוצע, ונראה בדיוק כמו אחד מהחבר'ה במילואים. אולי אין בכך פלא, שהרי את קולם של אותם 'אזרחים רגילים' הוא מנסה להשמיע.
בוהדנה מודה שדעותיו הפוליטיות אינן בדיוק כתומות. למעשה, הוא מגדיר את עצמו כאיש מרכז: "ביני לבין הציבור הדתי אין תמימות דעים בנושאים כמו טיבו של הסדר הקבע. אבל אלו הן מחלוקות על הדרך, לא על הערך. הציבור הדתי לא שבר את הכלים בהתנתקות, אבל בעיניי, כחילוני, דווקא המנהיגות החילונית שוברת את הכלים. שהרי מי נושא בנטל? מי שומר על הגבולות? לא אלו שיושבים למעלה, אלא הכיפות הסרוגות והחלקים בציבור החילוני שנותרו נאמנים לערכים.
"אני חש קרבה רבה לציבור הדתי-לאומי, משום שזה ציבור בעל ערכים יהודיים וציוניים", הוא מצהיר. "בחברה החילונית נוצר מצב שחלק גדול מהערכים אינו שאול ממקורותינו, אלא מגיע ממקומות זרים. ניקח לדוגמה תוכנית טלוויזיה כמו 'הישרדות', שזוכה לאחוזי צפייה גבוהים מאוד. מה המסר שלה? תככנות, חתרנות, בוגדנות, סוציומטיות – כל אותן תכונות שלנו, כחברה, אסור לאמץ. כשנער צופה בתוכנית כזו ורואה את ההישרדות הפוליטית של אולמרט וברק, הוא מקבל את המסר שאלה החיים האמיתיים".
פוליטיקאים משופשפים וציבור אדיש
בוהדנה מעודד מהטוקבקים באתרי האינטרנט, אבל פחות מרוצה מהנוכחות בהפגנות. "המאבק היה מצליח אילו היו מתארגנות הפגנות המונים. במקרה כזה, ברק לא היה נשאר בממשלה. אחת הסיבות לכך שבחרנו לעבוד באמצעות המערכת הפוליטית היא שהבנו שאנשים כבר לא יוצאים לכיכרות. הציבור כנראה עייף, למרות שלפי הסקרים הרוב המוחלט לא נותן אמון באולמרט. את זה בדיוק אוהבים פוליטיקאים משופשפים כמו חיים רמון – ציבור אדיש. דו"ח וינוגרד הרי לא מדבר רק על המלחמה. יש משבר אמון כללי של הציבור בשליחיו. אבל אנחנו לא יכולים להשתלח בהם כאילו הם שם ואנחנו פה. גם אני הצבעתי ל'קדימה', ולכן אני מרגיש את החובה להחליף את ההנהגה".
בניגוד לאחרים, בוהדנה הצטרף למחאה רק לאחר פרסום דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, כי "לא רציתי להגיב מהבטן. אבל מרגע שהתפרסם הדו"ח, לא היססתי לומר את דעתי, ובחריפות". 
"רופא מומחה בתל-השומר בדק אותי לאורך שבעה חודשים וקבע שזה המצב הסופי שלי, שיש לי נכות מהמחמה. אך רופא משרד הביטחון החליט שהנכות שלי זמנית, אחרי בדיקה של ארבע דקות. זה זלזול. והכל בגלל ההיבט הכספי – כדי לחסוך את ההטבות שמגיעות לנכה צה"ל 'קבוע'. עד היום אין לי אפילו תעודת נכה צה"ל. שולחים אותך למלחמה ומצהירים שמחבקים אותך ושהעם כולו מאחוריך. אבל בסוף אתה מגיע ונפגש עם מנגנונים. ואותם מנהיגים ששלחו אותך, בזה הם לא מתעסקים"
בוהדנה נפצע לאחר כשבוע וחצי של לחימה בכפר מרכבה, המרוחק כשני קילומטרים מגבול ישראל. אנשי החיזבאללה ירו מכמה בתים לעבר בוהדנה והחיילים שהיו איתו בתנועה באחת מסמטאות הכפר.
את האטימות של מנגנוני השלטון הוא חווה גם בהתנהלות שלו מול משרד הביטחון.
"המלחמה בכפר מרכבה היתה יותר קלה מזו שאני מנהל עכשיו מול המערכת של משרד הביטחון", הוא טוען. הכדור פגע בו בגב, יצא בבסיס הצוואר ופגע בעצמות הכתף ובמרכזי עצבים, והוא סובל משיתוק חלקי בכתף שמאל וסובל גם מבעיית שמיעה באחת מאוזניו. "משרד הביטחון דוחה אותי מוועדה זמנית אחת לאחרת. למרות שרופא מומחה בתל-השומר בדק אותי לאורך שבעה חודשים וקבע שזה המצב הסופי שלי. אך רופא משרד הביטחון החליט שהנכות שלי זמנית, אחרי בדיקה של ארבע דקות. זה זלזול. והכל בגלל ההיבט הכספי – כדי לחסוך את ההטבות שמגיעות לנכה צה"ל 'קבוע'. עד היום אין לי אפילו תעודת נכה צה"ל".
בוהדנה מוצא בכך סימפטום למשבר המנהיגות. "זה כל כך מאפיין אותנו. שולחים אותך למלחמה ומצהירים שמחבקים אותך ושהעם כולו מאחוריך. אבל בסוף אתה מגיע ונפגש עם מנגנונים. ואותם מנהיגים ששלחו אותך, בזה הם לא מתעסקים. זה חלק מבעיה כללית – שליח ציבור שאין מאחוריו ציבור.
"כשמפלגה כמו 'קדימה' ממנה את השרים והח"כים ללא בחירות, הנאמנות שלהם אינה נתונה לבוחר, אלא למי שמינה אותם. זו הסיבה שחיים רמון וצחי הנגבי מגֵנים על אולמרט בחירוף נפש. כי הם יודעים שאם הוא יטבע, הם ירדו איתו למצולות. הציבור לא מעניין אותם. משום מה, בשנים האחרונות מה שטוב למדינה תמיד מסתדר עם מה שטוב למי שיושב ליד ההגה".
אולי זה קשור גם לתקשורת האתרוגית שדוחפת את 'תהליך השלום'?
"אני לא סבור שזה מוקד הבעיה. מטריד אותי שהציבור הפך קצר רוח ובוחן כל מנהיג לפי השאלה אם הוא מסוגל להעביר מסר תוך שלושים שניות. הצליח – טוב, נכשל – סימן שהוא לא ראוי. הרי לא בהכרח מי שיודע להעביר מסר בחצי דקה יודע גם להנהיג. אנשים שואלים אותי: 'מה אתם רוצים? תן לי משפט אחד'.
"כשהתראיינתי אצל לונדון וקירשנבאום, הם עצרו אותי ואמרו: 'אוקיי, הבנו. המאבק הוא ערכי. אבל תכל'ס מה?'. וזו בדיוק הבעיה. גם אנשים חכמים נופלים למלכודת הזו, ובוחרים במי שנותן להם את מה שהם רוצים לשמוע במשפט אחד. הרי משה רבנו היה כבד פה, ודווקא הוא נבחר להנהגה. היום הוא לא היה מקבל צ'אנס".
טענו שאתם כקצינים ניצלתם את הדרגות שלכם למאבק הפוליטי.
"אני בא בתור אחד שלחם שם. אז בתור מי אני אבוא? לתלוש אותי מהחיים אפשר, לקרוא לי לחמישים ימי מילואים בשנה אפשר, אבל לי אסור לבוא למחות? ואיך ברק ווילנאי הפכו למנהיגים? בגלל העיניים היפות שלהם, או בזכות העבר הצבאי?
"אולמרט עושה מחטף על חשבון הציבור, והשמאל מתגלה במערומיו. מכיוון שזה מסתדר עם האג'נדה שלו, זה לגיטימי. אבל מהלכים שנוגדים את תפישת עולמם – הם 'פגיעה בדמוקרטיה'. המאבק הציבורי שלנו הוא בעיניהם אנטי דמוקרטי. זו צביעות".
אולמרט לא למד לקח
אולי אתה מוביל את המאבק מתוך מניע אישי של רצון להיכנס לפוליטיקה?
"אני לא מתבייש להצהיר שאני חבר בתנועת 'תפנית', ואני יו"ר מטה הצעירים במפלגה. הצטרפתי רק לפני חודש. הכרתי את עוזי דיין, מנהיג התנועה, לפי שמונה חודשים, בהפגנה אחרי דו"ח הביניים של וינוגרד. אבל אני מזכיר ש'תפנית' קיבלה פחות מ-20 אלף קולות בבחירות האחרונות. אם הייתי רוצה להיכנס לכנסת, יכולתי לפעול דרך מפלגות הרבה יותר גדולות, והיו אליי פניות כאלה. בחרתי במפלגה הזו בגלל האג'נדה שלה, והדרך עוד ארוכה".
אז למה באמת ללכת למפלגה שאתה הגדרת ככזו שיש לה פחות אוהדים מאשר לקבוצת כדורגל?
"כשמפלגה כמו 'קדימה' ממנה את השרים והח"כים ללא בחירות, הנאמנות שלהם אינה נתונה לבוחר, אלא למי שמינה אותם. זו הסיבה שחיים רמון וצחי הנגבי מגֵנים על אולמרט בחירוף נפש. כי הם יודעים שאם הוא יטבע, הם ירדו איתו למצולות. הציבור לא מעניין אותם. משום מה, בשנים האחרונות מה שטוב למדינה תמיד מסתדר עם מה שטוב למי שיושב ליד ההגה""כי צריך לשנות את ההתנהלות הפוליטית. לכולם יש תלונות ועצות, אבל מישהו צריך גם לבצע. אני מאמין שטוב להיות שותף של עוזי דיין. בניגוד למה שאומרים, עוזי לא רוכב עלינו במאבק, אלא להפך – אנחנו רוכבים עליו. הפרשנים טועים, עוזי נשכב על הגדר בשבילנו. הדיון הציבורי שהצלחנו לעורר נבע מההכרה שקיבלנו מפוליטיקאים: מזבולון אורלב ועד זהבה גלאון. לעוזי יש גם אג'נדה חינוכית וחברתית, ואני שמח שהצטרפתי אליו".
הדו"ח הסופי של וינוגרד היה די פרווה.
"הדו"ח הסופי לא היה מועד ב' של הממשלה, והוא קשה. עכשיו הכדור עבר לציבור, ואין שום סיבה שהשופט וינוגרד יפתור לבדו את הבעיות של החברה הישראלית. זה עוד אחד מהסימפטומים של המחלה שלנו – מחפשים חיים קלים, עריפת ראשים. אני רוצה לפתור את שאלת האחריות האישית לעומק, ולא רק לחפש את ראשו של מנהיג כזה או אחר".
ונניח שאולמרט מתפטר, אז יבוא מישהו אחר ויעשה טעויות חדשות. אולי עדיף שאולמרט, שבינתיים למד, יישאר?
"כשרואים את ההתנהלות אחרי הדו"ח – הזחיחות, הספינים – מבינים כמה הוא לא למד. הדו"ח דן ביותר מחודש של לחימה כושלת, ואולמרט וחבריו מרוצים שנקבע שלא היו להם שיקולים זרים במבצע של שלושת הימים האחרונים. לעשות מזה מסיבה? הרי גם המהלך הזה נכשל".
ולמרות הדברים הקשים, ביום העצמאות האחרון, במסגרת הבמה המרכזית של ערוץ 1, התחבקו אולמרט ובוהדנה. אתה מצטער על החיבוק עם אולמרט?
"אני לא אוהב להיכנס למקומות של שנאה ואיבה. אני דורש מאולמרט לקחת אחריות, אך איני שונא אותו. ולכן אני לא מצטער".
מאז הפציעה הספיק בוהדנה לחזור לפקד על פלוגת הצנחנים במילואים שלו באימון ובהחזקת קו של חודש ברמת הגולן. מה אומרים החבר'ה?
"רובם תומכים בדוא"ל, אבל רק חלקם מגיעים לפעילות".
כשליש מחייליו של בוהדנה הם חובשי כיפות, אבל הם היוו את מחצית מהפעילים באוהל המחאה מול ביתו של שר הביטחון.
אלו שגיאות ראית בהתנהלות הצבאית, מנקודת ראותך כמ"פ?
"משימות השתנו השכם והערב. היינו נכנסים ל'פקודה' וחותמים על מפות מתאימות, ויוצאים ומזדכים עליהן כי בינתיים המשימה הוחלפה. השיריונרים שהיו איתנו וחילצו אותנו אחרי הפציעה היו מצוידים בפגזים נגד טנקים (חודרי שריון) בלבד, שלא יעילים נגד בתים או אנשים. ראינו שירו עליהם פגזים חודרי שריון – הפגז עושה חור שנראה כאילו שיפוצניק קדח בקיר, וזהו. היו הרבה בעיות תיאום. המפות לא היו מעודכנות. אז נכון שבכל מלחמה יש בלגן, אבל הדברים לא התנהלו לפי הספר ומפקדים בכירים זלזלו בנהלים בסיסיים. הצבא בהרבה מובנים כשל מקצועית. הסדירים לא אומנו ללחימה אמיתית. חלקם עשו רק תרגיל מחלקה. ואילו המילואימניקים היו מנוסים ועשו תרגילים גדולים.
"אני מתרשם שהצבא לא בזבז זמן, והתחיל לתקן את הליקויים. אפילו בזמן שעדיין הייתי מאושפז בבית-החולים, כבר השתתפתי בתחקירים ברמות הגדוד והחטיבה".
בוהנדה מגלה שעריפת הראשים בתוך הצבא טרם הסתיימה. "יש עוד מפקדים שצריכים לדעתנו לסיים את תפקידם. אנחנו פועלים בתוך הצבא, לא בתקשורת, כדי שזה יקרה".
דרור ויינברג היה מנהיג אמיתי
"ייתכן שבמישור האקטיבי שלו, המאבק הסתיים. אולי זה מה שהציבור רוצה, והוא יתחשבן בקלפי. אולי יש משהו טוב בכך שווינוגרד לא ערף ראשים, כי הוא גרם לנו להבין שהאחריות על פתרון הבעיות שלנו מוטלת לפתחנו, ויצר דיון ציבורי. אם אולמרט היה מודח, יכול להיות שמישהו אחר בקדימה היה נוטל פיקוד ובזה היה מסתיים העניין. והרי המשבר הוא הרבה יותר עמוק"הוא יליד יפו, בן 33. הוריו התגרשו בהיותו ילד, והוא גדל עם אביו. כילד שאובחן כהיפראקטיבי, התגלגל בוהדנה בפנימיות, ואחרי שעבר מספר בתי-ספר, נחת בתיכון עירוני ד' בתל-אביב, שנחשב לבית-ספר מצוין. "קיבלו אותי בתנאי שאני עוזב בסוף השנה", הוא משחזר. "החלטתי שאני לא מוותר, ונשארתי. סיימתי י"ב".
במקביל עסק בספורט, הרמת משקולות, ואף זכה פעמיים באליפות ישראל לנוער. אחרי התלבטויות, בחר להתגייס לצנחנים ולא לשרת כספורטאי מצטיין. בצבא שירת סך הכל שבע שנים, ומשם המשיך ליחידה מיוחדת של המשטרה.
קשר מיוחד נרקם בין הצעיר השאפתן למפקד גדוד 890 של הצנחנים, דרור וינברג הי"ד. "רציתי לצאת לקורס קצינים ועשו לי בעיות בגלל שהנתונים שלי לא היו מספיק טובים. לפני שהתגייסתי רצו לשלוח אותי לקורס של נהגי משאיות צבאיים.
דרור תמך בי והכיר אותי, למרות שהייתי אז בסך הכל מ"כ (מפקד כיתה) והוא היה כבר סגן אלוף שבפיקודו מאות חיילים.
"היתה לו מנהיגות – הוא היה מפקד תובעני, אבל היה ברור שהגדוד הוא מצוין בדיוק בזכות הקפדנות הזו. החיילים הרגישו שהם נמצאים בגדוד הכי טוב בצה"ל. בכל מקום שבו פעל הגדוד, הוא קיבל תשבחות". בוהדנה שומר על קשר עם הוריו.
מעכשיו האחריות על הציבור
אחרי המלחמה עבר בוהנדה, בעל תואר ראשון במנהל עסקים של המכללה האקדמית בנתניה, לחברת 'טירן הנדסה' בחצי משרה, כדי שיוכל להשקיע במאבק. "הבוס שלי הוא מג"ד במילואים וחיילים שלו נפצעו ונהרגו במלחמה. הוא יודע מה זו אחריות, ומאמין שהמאבק הזה חשוב וצודק".
לפני פחות משנה התחתן תומר בוהדנה עם דנה, סמנכ"ל שיווק בחברת סטרט-אפ בתחום התרופות, בבית-הכנסת הגדול ברומא, בחתונה אורתודוכסית. "זו היתה חוויה רוחנית מדהימה. רצינו לעשות משהו קטן, והיה לנו ברור שבהילולה התקשורתית סביב הפציעה שלי, אם נעשה משהו בארץ זה יהפוך המוני ויימרח על עמודי העיתונים. התרגשתי לראות את ארון הקודש שבו ספרים ישנים, עם היסטוריה של ימים שבהם היתה שם קהילה תוססת. זה היה חיבור לשורשים היהודיים".
שיחת טלפון מיועצת התקשורת קוטעת את הראיון. בוהדנה מסרב בנימוס אך בתקיפות להתראיין לתוכנית ערב חדש. "אני מעדיף להיות בשטח ולא על המסך", הוא חותך. בעוד מספר שבועות יוקרן בערוץ הראשון סרט אודותיו שמביימת מירב מילר. בוהדנה אומנם לא אומר את זה במפורש, אך חשוב לו להעביר מסר באמצעות הראיון והסרט: שיש בו הרבה יותר מאשר מה שמשתקף בתצלום המפורסם. שמאחורי התצלום יש התנהלות של אדם, שלא קם ביום בהיר אחד ויצא למלחמה, אלא בנה השקפת עולם ערכית לאורך עשרות שנים.
אתה רואה את עצמך כמוטי אשכנזי מודל 2008?
"אני בקשר איתו ופוגש אותו בהפגנות. יש לי כלפיו הרבה הערכה. הוא היה במלחמה הרבה יותר טראומטית וקשה, ועמד לבדו מול כל הממסד במאבק דון קישוטי שהצליח כנגד כל הסיכויים. יש לי עוד הרבה מה ללמוד ממנו".
להפגנה שיזמתם ביום שני השבוע הגיעו רק כמה מאות אנשים. מה הלאה?
"נחשוב ונראה. ייתכן שבמישור האקטיבי שלו, המאבק הסתיים. אולי זה מה שהציבור רוצה, והוא יתחשבן בקלפי. אולי יש משהו טוב בכך שווינוגרד לא ערף ראשים, כי הוא גרם לנו להבין שהאחריות על פתרון הבעיות שלנו מוטלת לפתחנו, ויצר דיון ציבורי. אם אולמרט היה מודח, יכול להיות שמישהו אחר בקדימה היה נוטל פיקוד ובזה היה מסתיים העניין. והרי המשבר הוא הרבה יותר עמוק. וגם וינוגרד כותב על כך באריכות. זה אולי קצת 'פילוסופי' ובלי שורה תחתונה, אבל זה מה שצריך לעשות. ואולי זו הסיבה מדוע הציבור הדתי נתרם יותר למאבק".
תגובת משרד הביטחון:
מר בוהדנה נבדק ע"י ועדה רפואית ראשונה בסמוך לפציעתו אשר קבעה לו אחוזי נכות זמניים. מטבע הדברים קיימות פציעות אשר עתידות להירפא או להשתפר במצבן וזו הסיבה שרופאים קובעים תוקף זמני להחלטתם.
מר בוהדנה נבדק ע"י ועדה מחוזית עם סיום תוקף אחוזיו ואכן הוועדה מצאה שיפור במצבו והעניקה לו אחוזים קבועים ובסעיף אחד תוקף זמני.
החלטה זו היא רפואית ונעשית ע"י רופאים מומחים עצמאיים המחליטים על פי הבנתם המקצועית ומצפונם.
לצערנו, לא תמיד מסכימים הנבדקים עם החלטות הועדה ולכן קיים מסלול ערעור המאפשר לנכה לערער לוועדה עליונה.
מר בוהדנה לא הגיש ערעור ואנו ממליצים לפעול דרך ערעור לוועדה זו.