יש אלטרנטיבה (בתגובה לראיון עם בני אלון, גיליון 278)/ יוסף מנטינבנד, יצהר
צודק בני אלון שטוען שביבי זקוק ל"ביבי-סיטר", כדי לשמור אותו בימין, אבל 15 מנדטים במפלגות ימניות יותר אינם מכריחים אותו להיות תלויים בהם. כל זמן שיש לגוש השמאל מספיק מנדטים כדי להחזיק קואליציה עם הליכוד בלי הימין, נתניהו יכול להירגע. יש לו על מי לסמוך.
כן צודק ח"כ אלון שאנחנו צריכים להוביל, לא רק לכבות שריפות. אבל מדוע "אין הציבור בשל לראש ממשלה משלנו"? אנחנו ב'מנהיגות יהודית' נפגשים תדיר עם הציבור, והוא אינו "פוחד מאיתנו", כדבריו, אלא צמא לחלופה יהודית אמיתית לביבי, ברק, אולמרט וחבריהם.
הרב אלון אומר ש"יכול להיות טוב יותר (מנתניהו), ואשמח אם יראו לי את הכוכב" שיתפוש את מקומו בראש מחנה הימין.
אז שישמח, "מנהיגות יהודית" כבר מראה אותו הרבה שנים - משה פיגלין!
השמטה לא לגיטימית (בתגובה לידיעה ב'מיקרוסקופ', גיליון 278)/ ציפי לידר, ירושלים
קול, כרדיו ממלכתי, חייב להיות חף מכל שיקולי רייטינג. הדיוק והנאמנות לעובדות הם חובתם המקצועית של עורכי החדשות. לכן יש לראות בחומרה את ההוראה של מנהל השידורים בערבית להימנע משימוש במילה 'מחבלים', כדי למשוך מאזינים.
בנוסף, רבים מהערבים הם המאזינים הנאמנים ביותר של קול ישראל בערבית ובערבית (בבחינת 'דע את האויב'), וגם אם המילה 'מחבלים' לא תוזכר במהדורות הערביות, הם ישמעו אותה בעבריות.
לכן, מעל להיותה צעד בלתי לגיטימי, השמטת המילה לא תשנה דבר.
די לפולחן האישיות/ אדוה נוה, שערי תקוה
לקראת פרישתו של חיים יבין מהגשת "מבט" הוצג מדי ערב מערכון בכיכוב קרייני ומגישי הטלוויזיה. המסר אותו מביע המערכון שאין איש שיכול למלא את מקומו של חיים יבין. מי שצופה בתשדירים אלו עשוי לקבל את הרושם כי מדובר באדם שתרם לעם ישראל תרומה שלא תסולא בפז ושכמעט בלתי אפשרי למלא את מקומו. ערוץ 1 גם עורך ליבין תוכנית פרידה בנוסח "חיים שכאלו" בת כשעה. זו ודאי מתנת פרדה יפה, אך ממנהלי הטלוויזיה הממלכתית נשתכחה כנראה העובדה כי מדובר בערוץ ממלכתי, זמן המסך הוא משאב ציבורי ולא ייתכן כי יתייחסו לשידור הציבורי כאל משאב פרטי שניתן לנצלו כרצונם. התשדירים ומסיבת הפרידה לקראת פרישתו של חיים יבין הם גזל של זמן שידור ציבורי.
מנהיגות במשבר/ אורה כהן, עמנואל
אני קצת 'מקנאת' בשמאל שיודע איך לשמור על האתרוגים שלו (ע"ע עמרי שרון).
ואילו אנחנו בימין קצת 'יתומים', נבחרינו לא תמיד יודעים מה לעשות. ציבור בוחריהם סובל במעצרים ובחקירות, נאנק תחת ירי הקסאמים, ההתכנסות מתקדמת, קורבנות ההתנתקות עדין ללא פתרון הולם.
ומה עושים נבחרינו? מתפלגים. לנתניהו לא נשכח שקפץ מרכבת הגירוש הנוסעת.
וגם אלי ישי צריך להבין כי הוא עושה את אותה טעות.
כמה עצוב לגלות שוב ושוב, כי לפני הבחירות – הנבחרים מדברים מהקירות, אך אחריהן, הבוחרים מדברים לקירות.
דיוק היסטורי (בתגובה ל'חידת הל"ה באור חדש', גיליון 276)/ יוחנן בן יעקב, כפר עציון
טוב ויפה עשתה מערכת "בשבע" והכתבת יפה גולדשטיין, שפרסמו כתבה על פרשת הל"ה ועל סרטו של יובל אור. עם זאת, איני רואה עצמי פטור מלהעיר על מידע לא מדויק ואף שגוי בכתבה. אציין כמה שיבושים:
לא טעינו במשך למעלה מעשרים שנה במיקום "גבעת הקרב" כי איש לא ידע ולא ניסה לזהות אותה; הקצין הבריטי דוגן הובא לארץ ביוזמת יהושע כהן ז"ל, והגיע בתש"ל (1970). עדותו אישרה את זיהוי "גבעת הקרב" שאותרה על ידינו על-פי עדויות ערבים לפני הגעתו; יוחנן בן יעקב אינו אחראי על "היחידות הקדם-צבאיות" אלא ממונה מטעם משרד החינוך על המכינות הקדם-צבאיות; יש בכתבה שיבוש מוחלט בין שני הניסיונות להגיע לגוש עציון; לא נכון שהם יצאו מאוחר מדי ולא שטעו בדרך; "ברן" הוא מקלע ולא תת-מקלע; אנו יודעים כמעט במדויק כמה זמן לחמו, אין צורך בהשערות; מסע בית ספר שדה בעקבות הל"ה אינו נע מעמק האלה לזנוח ומשם לוואדי ג'דור, יש כאן שיבוש במסלול.
תמוה שיפה גולדשטיין משוחחת עם ירון רוזנטל על מה שעתיד להופיע בספר שאני כותב. יפה מכירה אותי ואת פרשה הל"ה היטב, מהימים בהם הדריכה איתנו בבית-ספר שדה כפר עציון.
צימוקים לשבת/ משה טאו, רחובות
1. החקלאים בעוטף עזה: ממשיכים בשגרת יומנו.
והאיכר, לא לפחד כלל.
2. תחזית: אובך וראות לקויה בסוף השבוע.
כי חול בשמים ובארץ.
3. רוה"מ סובל מראיית מציאות לא נכונה.
ככה זה כשיש עודף ברק בעיניים.