אינפו': 'אהבתה של סלטנאת', שרה אהרוני, 'ידיעות אחרונות – ספרי חמד', כריכה רכה, 302 עמודים
קשה אולי להאמין היום, אבל בהיסטוריה הלא ממש רחוקה, לא היו באיראן אחמדיניג'אד והעשרת אורניום וסנקציות באו"ם. במדינה הגדולה הזאת שלט השאה מוחמד רזה שאה פהלווי, והיהודים חיו בשקט ובשלווה, יחסית לגולים כמובן. יהודים נמצאו באיראן כבר בתקופת גלות בית ראשון, והם שמרו על מסורת ישראל תוך פיתוח מנהגים ואמונות עצמאיים וגם כאלה היונקים מן הסביבה. בתוך האווירה הזאת צמח הסיפור על סלטנאת.
משפחת יעקובי היא משפחה יהודית המתגוררת בגולפיגאן, כפר לא גדול מדי באיראן. סלטנאת, הבת הרביעית בבית, נולדת תוך צירי לידה קשים במיוחד וביום חורף מושלג, ויולדתה מתעבת אותה, כלומר את בתה שלה, עוד לפני שחבל הטבור ניתק.
סלטנאת, הגדלה להיות נערה יפהפייה, נאלצת לעבוד בבתים של אחרים ולשרת אותם. היא יודעת סבל וקשיים ובעלות הבית רודות בה ללא רחם. אמה לא מתירה לה להישאר בבית המשפחה, גם בגלל העול הכלכלי אבל גם מפני שאינה יכולה לשהות עמה במחיצה אחת. הבת, הנבונה והמפולפלת, מסרבת להיות כנועה, ובכך מקשה עוד יותר על אמה.
בהמשך עוברת משפחת יעקובי, כמו משפחות רבות אחרות, לעיר הבירה טהראן, מתוך תקווה לשפר את רמת החיים. אך תחת זאת היא נאלצת להסתפק במחל'ה, מן רובע יהודי עני ומעורר רחמים. ואז מגיע המהפך.
סלטנאת מוזמנת לעבוד בבית משפחת תשבי, בית גדול מידות ומפואר, שבו מתגוררת משפחה יהודית עשירה. סלטנאת חשה שגורלה שפר עליה. היא זוכה ליחס טוב ומטיב, לכבוד ולהערכה ואפילו לקידום. מחלה קשה שבה לוקה סלטנאת מביאה את דווד, הבן הגדול המבוגר מסלטנאת ב-20 שנה, להבנה כי היא יקרה לו מכל עסקיו חובקי העולם. אמו הטובה, שמבינה ללב בנה עוד לפני שהוא מתוודה בפניה על אהבתו, מברכת אותו ומאשרת לו לבקש את ידה של סלטנאת מהוריה. לאחר שהנערה מחלימה, מתוודה דווד בפניה על תחושותיו, ולאושרה אין קץ.
אבל הגורל שהתעמר בסלטנאת עד כה אינו מניח לה גם כעת. אחיו המקנא של דווד טורף את כל הקלפים, ומביא לכך שסלטנאת נישאת לאדם אחר, עזיז שמו. עזיז, אציל הנפש, מתוודע לרמייה שבחתונה רק אחרי שזו מתקיימת. כעת עליו להתמודד לא רק עם קשיי החיים שהוטלו לחיקו לפני שנישא, אלא גם עם העובדה שלבה של אשתו נתון לאחר, אדם עשיר ובעל השפעה, המנסה להטיב עם אשתו ולעכב את עליית השניים לישראל.
אהרוני, שסיפור חייה של אמה, סלטנאת, היה מקור השראה עבורה, מספרת דרך הרומן הזה את סיפור חייהן של משפחות יהודיות באיראן של לפני חמישים ושישים שנה. הקורא מתוודע לאמונות שרווחו בקרב בני העדה, למטבעות לשון ולטקסים. אהרוני מרבה להסביר לקורא באופן המכביד מעט על שטף הקריאה. בנוסף, קשה למצוא רבדים נוספים לסיפור.
נדמה כי אהרוני הסתפקה בתיאור האירועים ולא העניקה לדמויות שלה פנים מורכבות ומלאות. ייתכן שדבקה יתר על המידה בסיפור הכרונולוגי שמאחורי הספר שלה.
'אהבתה של סלטנאת' נחתם בסוף שאפשר לקרוא לו טוב, ואולם, נראה כי הדמות שנשאה בעול במשך שנים ארוכות היא דווקא עזיז, הבעל של סלטנאת, שאינו מוזכר בכותרת הספר. סלטנאת עצמה התעשתה רק שנים אחרי שנישאה לו.
הספר מגולל סיפור אהבה שאינו פיזי, ובכך שומר על טהרתן של רגשות, והוא גם מעניק חרך הצצה לעולם מנהגים לא מוכר כמעט. אך עם זאת, נראה כי היה אפשר להפיק מחומר הגלם הזה יותר. אולי בספרה הבא של אהרוני.