בשבוע שעבר הגישו חברת נורסטאר, ובעליה משה נור, מראשי ענף שלטי החוצות בארץ תביעת ענק נגד השדרן והמנחה אברי גלעד. על אף היותה תביעה העוסקת בעניינים המסורים ללשון, היא הופנתה לערכאה גבוהה של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בשל היקפה הכספי. לא פחות משני מיליון וארבע מאות אלף שקלים נדרש גלעד לשלם לנור ולחברה שבבעלותו בשל הוצאת דיבתם רעה לכאורה ונזקים שעל-פי התביעה נגרמו להם.
ראשית הפרשה לפני כשנתיים, כשעמותת 'פעולה ירוקה' הגישה עתירה מנהלית לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב נגד חברת נתיבי איילון, המשרד לאיכות הסביבה וחברות שילוט אחדות, בהן נורסטאר. זאת בדרישה להסיר מנתיבי איילון שלטי פרסומת שלטענתה הוצבו בניגוד לחוק הדרכים, חוק המוֹנע, בין השאר, הצבת שלטי פרסום בדרכים בינעירוניות, כדי שאלו לא יסבו את תשומת לבם של הנהגים ויגרמו לתאונות.
לפני למעלה משנה כשנה הגיעו הצדדים להסכמה, שלפיה תינתן לחברות הפרסום ארכה של שנה כדי להסיר את השלטים. כן הוסכם כי לאחר מועד זה לא יציבו שלטים נוספים בניגוד לחוק. לא עברו שלושה שבועות, וח"כ יורם מרציאנו ממפלגת העבודה העביר הצעה לתיקון החוק בקריאה טרומית, ולפיה ישונה החוק כך שחברות השילוט דווקא יוכלו להציב שלטי פרסומת באיילון. ההצעה עברה לוועדת הכלכלה של הכנסת, וזכתה שם להתנגדות נחרצת של הממשלה. החוק של מרציאנו נתקע, השנה הלכה וחלפה לה, והמועד שבו היו צריכות חברות השלטים להסיר אותם מנתיבי איילון הלך וקרב.
במהלך תמוה במיוחד, עתר מרציאנו לבג"ץ כדי לנסות לעכב את הסרת הפרסומות, עד שישלים את החקיקה שתתיר לחברות השילוט לפעול באיילון. מעת לעת פונים חברי כנסת לבג"ץ, אך בדרך כלל בנושאים, איך נאמר, אידיאולוגיים יותר. אומנם מרציאנו נימק בבג"ץ את מסירותו לעניין בכוונה "למנוע פגיעה אנושה בציבור רחב של מפרסמים רבים ובעובדיהם, בקופה הציבורית של הרשויות המקומיות ובמשק בכללותו", אך השופטים דחו את העתירה. השלטים באיילון כוסו, אך מרציאנו המשיך לפעול במלוא הנחישות, וזה לא מכבר הצליח להעביר בוועדת הכלכלה של הכנסת את הצעת החוק לקראת קריאה שנייה ושלישית.
עוצמת האינטרסים הכלכליים של חברות השילוט באיילון התבהרה השבוע, כאשר בכתב התביעה שהגיש נור נכתב כי פרסום החוצות בנתיבי איילון מהווה כחמישים אחוזים מכלל פרסום החוצות בישראל. הלחץ של חברות השילוט מובן אפוא, אולם הלחץ של מרציאנו גרם להרמת גבות, גם אצלנו. אחרי הכל, בשביל זה קיימת העיתונות.
בשביל יותר מהרמת גבה קָיים אברי גלעד, שיצא בקמפיין נגד מרציאנו וחברות השילוט, גם בתוכנית הבוקר שלו בטלוויזיה וגם בתוכנית הרדיו בה הוא משתתף, 'המילה האחרונה' בגלי צה"ל. התביעה מעמיסה על גבו של גלעד את נזקי חברת הפרסום של נור רק לחודשיים הראשונים של השנה האזרחית שחלפו עד כה, בהם עומד איילון נקי משלטים. אך התובעים שומרים לעצמם את הזכות להגדיל את התביעה ככל שהחודשים ינקפו והשלטים יישארו מכוסים.
מכתב התביעה ברור כי נור חושב שגלעד לא דייק בלשונו וכשל בביטויים גסים כשהתבטא בפרשה. לא ברור מדוע חושבים נור ובא-כוחו כי שופט כלשהו יעמיס על כתפיו של גלעד את כל נזקי החברה שנגרמו בעטיים של פסקי דין של שתי ערכאות מכובדות. אך ברור לחלוטין שתביעה בסדר גודל שכזה אמורה להפחיד את גלעד עד מוות. כי גם אם אין לתביעה של שני מיליון שקלים וחצי סיכוי, ואין לה, הרי שרק ההתגוננות מפניה תעלה לגלעד ממון רב מאוד.
לא היינו נדרשים לתביעתו של נור בהרחבה שכזו לולא היה עולה באפנו ריחה של מגמה של בעלי הון ואנשי עסקים לנקוט במה שנהוג לכנות אלימות משפטית נגד עיתונאים לוחמניים העומדים בדרכם. קווים לדמותה של שיטת ההשתקה אפשר לשרטט אם משווים את התביעה המדוברת עם התביעה של איש העסקים עידן עופר נגד העיתונאי מיקי רוזנטל. רוזנטל, מוביל הקו של עיתונות לוחמנית נגד רשויות השלטון ובעלי ההון, מאשים כבר שנים את משפחת עופר כי היא מנצלת, בעזרת עובדי ציבור ופוליטיקאים, את נכסי המדינה לצורך התעשרות וכבוד.
עופר, מבכירי אנשי העסקים בישראל, הסתפק אומנם בתביעה של מיליון שקלים בלבד, אך עדיין זה סכום יפה שאיש לא יכול לזלזל בהגנה המשפטית הדרושה לעומתו. כמו נור, בחר עופר להגיש את התביעה נגד העיתונאי לבדו, ולא צירף לתביעה את כלי התקשורת במסגרתם התפרסמו הכתבות, כמקובל. אומנם הסיכוי לגבות את סכום התביעה במקרה של זכייה גדול יותר כאשר לנתבעים מצורף גוף תקשורת מבוסס, אך במקרה שכזה העיתונאי מוגן בידי הנוהג שההגנה המשפטית ממומנת בידי גוף התקשורת בו הוא עובד. כשעיתונאי נתבע לבדו, בעל ההון לא צריך לזכות בדין, מספיק שהעיתונאי יספר לחבריו איזה מחיר כלכלי הוא נדרש לשלם כדי להתגונן מפני תביעת ענק, כדי שאלו יבינו שעדיף להתקפל ולבקר גורמים עשירים פחות.
ח"כ דודו רותם, התעורר!
לבור הזה ח"כ דודו רותם (ישראל ביתנו) לא היה אמור ליפול. משפטן ותיק שכמוהו ויועץ משפטי של מועצת יש"ע, אמור היה להבין כי הצעת החוק שהגיש לאחרונה עם ח"כ יוחנן פלסנר עתידה להכניס רבים מחבריו ושכניו אל מאחורי סורג ובריח על לא עוול בכפם.
ההצעה של רותם ופלסנר מדברת החמרה בעונשי המינימום בגין תקיפת שוטר, והעלאת הרף מחודש מאסר אחד לשלושה חודשים. וגם: העלאת עונשי המינימום על תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות לשבעה חודשי מאסר. וגם: חובה על גזירת עונש של מאסר בפועל במקרים הללו.
בנייר עמדה שהפיץ השבוע 'הפורום המשפטי למען ארץ ישראל' בקרב חברי הכנסת, מתוארת הכרוניקה הידועה של שוטרים המעידים עדות שקר נגד אזרחים שהוכו. הללו טוענים שאותם אזרחים התקיפו שוטרים. הכרוניקה הזו מתועדת היטב בדו"ח מבקר המדינה, בפסקי דין רבים, ובלבם של רבים ממפגיני השנים האחרונות. אלו עובדות שח"כ רותם אמור להכיר לא פחות טוב מחברי 'הפורום המשפטי'.