אפשר לקוות, ואולי אפילו להניח כי אם הפרקליטות לא תעצור את ההליך הפלילי שפתחה המשטרה נגד איש העסקים ארקדי גאידמק בעקבות התבטאויותיו בסרט אודותיו בערוץ 2, יעשה זאת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. נגד גאידמק מתנהלת, מזה זמן, חקירה בחשד להלבנת הון, ובסרט טען המיליארדר להתנהלות לא הגונה של המשטרה כלפיו. בין השאר הלין על כך כי הברית של נכדו נדחתה במספר שבועות כיוון שהמשטרה מנעה ממנו לצאת מהארץ. בסגנונו המשתלח, התבטא גאידמק נגד המשטרה ונגד ראש אגף החקירות, ניצב יוחנן דנינו.
במשטרת ישראל, גוף המתמחה ביחסי ציבור לא פחות מהתמחותו במיגור הפשיעה, לא יכלו להבליג. אגף התביעות מיהר להמליץ על חקירה נגד האיש בחשד לאיומים ולהעלבת עובד ציבור. אך גם משרד הדוברות לא יכול היה להבליג, ובצד איומים לנקום במישור הפלילי, הרי שדוברות הארגון יודעת גם לסגנן הודעות לתקשורת בסגנון מקובל. "אין לנו אלא להצר על סגנונו המאיים והמשתלח של מר גאידמק", כתבו שם, "שמזכיר משטרים שהדמוקרטיה זרה להם, ואשר חותר תחת לגיטימיות אושיות אכיפת החוק בישראל". אנחנו נזכיר למשטרה כי דווקא במשטרים שהדמוקרטיה זרה להם פותחים בחקירה נגד מי שמעז לדבר נגד המשטרה. ולחתור תחת אושיות התנהלות מערכת אכיפת חוק מפוקפקת – הרי זו מצווה דמוקרטית שאין דוגמתה. הנה אנו, למשל, נעשה זאת מיד באייטמים הבאים.
חקירות מפוקפקות
גאידמק, כבר למדנו, אינו מוסמך להעביר ביקורת על משטרת ישראל. מסתבר שאפילו הרכב של שופטי מחוזי אינו מוסמך לעשות כן. דוברים אנונימיים ממשטרת ישראל התבטאו השבוע באוזני עיתונאים שונים ובקשו לציין כי שופט בית-המשפט המחוזי בתל-אביב שלי טימן חרג מסמכותו, לא פחות, כאשר העז לבקר חריפות את המשטרה בפסק דין בו זיכה את אלכסי וולקוב מרצח אשתו יוליה.
טימן פרש זה לא מכבר מכס השיפוט אחרי שישב על כס המשפט יותר משנות דור, מהן 13 שנים כשופט מחוזי. לאחר שפרש, פרש השופט מסכת מבהילה של מערכת הצדק בישראל, בה השופטים מתעלמים מבעיות ראייתיות חמורות בכתבי האישום, הולכים כסומים אחר המשטרה והפרקליטות, ומרשיעים נאשמים כמעט באופן אוטומטי. ביקורתו של טימן לא קיבלה את ההד הראוי לה בתקשורת וגוועה, אך זיכויו של וולקוב מזכה בהצצה אל הליכי חקירה בעייתיים של המשטרה שאינם זוכים לטיפול אמיתי בבתי-המשפט.
וולקוב הודה ברצח לאחר שהותש בחקירה משטרתית ארוכה, ואף שיחזר את הרצח. שחזורו תאם באופן מושלם את גרסת המשטרה לאירועים באותו שלב, אך תאם הרבה פחות לממצאים שהתגלו בהמשך החקירה. לאחר שהמשטרה חילצה הודאה מוולקוב, היא התעלמה מהממצאים כמו גם מהצורך לחקור בכיוונים נוספים, כמו בן הזוג הנוכחי של האישה, שאף על-פי שהתקבלו אודותיו ידיעות מחשידות, לא מצאה המשטרה לנכון אפילו לחקור אותו באזהרה.
פיתוח מוצלח של כיווני חקירה אחרים, יודעים שם, עלול להטיל צל כבד על הודאתו של החשוד שכבר הודה, וממילא לייצר עבודה חקירתית רבה נוספת, שייתכן אפילו כישלון בסופה. שופטים חורגים מתפקידם, ואפילו מועלים בו, אם אינם נותנים משקל גדול לחקירות מפוקפקות שכאלה.
מח"ש מובילים בכחש
עוד שופט מהנדירים שיודעים לקרוא לסדר את המשטרה והפרקליטות הוא שופט בית-משפט השלום חיים לי-רן. כמעט על-פי הספר, כל תלונה המגיעה למח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים) על אלימות שוטרים מגובה בתלונה נגדית אמיתית או שקרית על תקיפת שוטר.
גם כאן הכרוניקה קבועה, בדרך כלל. בדרך כלל עומדת עדותו של האזרח נגד עדותם מספר שוטרים, דבר שיוביל את מח"ש לסגירת התיק ואת הפרקליטות להגשת כתב אישום נגד האזרח. אך גם במקרה של מילה מול מילה, מח"ש תסגור את התיק מחוסר ראיות מספיקות, ראיות מספיקות בהחלט לפרקליטות להעמיד על פיהן את האזרח לדין.
התיק המדובר החל בוויכוח בין שוטר לאזרח בשער יפו. האזרח הגיש תלונה למח"ש על תקיפה, מח"ש חקרה את השוטר, שהכחיש, וקבעה: "לשם העמדת אדם לדין פלילי והרשעתו בהליך שכזה, נדרשת רמת ודאות קרובה כי אותו אדם ביצע את העבירה המיוחסת לו", וכאן רמת ודאות שכזו אינה קיימת.
משטרת ישראל חקרה את האזרח, שהכחיש, השוטר לא נדרש אפילו לתת עדות, אך רמת הוודאות בהחלט הספיקה. השופט לירן החליט, בקדם משפט, לזכות את האיש בהגנה מהצדק, כיוון שאמות המידה המפלות "מעמידות את ההליך הפלילי בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".
הפרקליטות מיהרה לערער, שהרי עשרות תיקים בשנה ייסגרו, או לחילופין עשרות שוטרים יועמדו לדין, אם המשוואה של דין אחד לאזרח ושוטר תצא לפועל. למרבה הצער, הרכב של שופטי המשפט המחוזי בירושלים קיבל את הערעור, וקבע שגם אם תעמוד לאזרח הגנה מהצדק, יהיה זה אחרי שהשופט לירן ישמע את הראיות, והאזרח ייאלץ לעמוד בהליך יקר ומתיש – הליך משפטי פלילי.
שלטון השלטים
חוסר האונים של הרשויות אל מול חברות מסחריות מפרות חוק בכרך הגדול של תל-אביב ובנותיה ממשיך. לאחרונה הרבינו לסקר כאן את הפרת החוק הבוטה והמתמשכת של עסקים גדולים העוברים על חוק עבודה ומנוחה ועל חוקי עזר עירוניים, והפוגעים במרקם החיים של תושבי הערים הגדולות ובסוחרים הקטנים בסביבתם. הפעם נחזור לפרשה מסוקרת אחרת המותירה אותנו פעורי פה אל מול אוזלת היד של הרשויות, אם לא שיתוף הפעולה מצדן, עם עבריני רשות הרבים עתירי הממון.
כזכור, לאחר מאבק משפטי, הצליחה עמותת 'מגמה ירוקה' להוציא צו שיורה להסיר את שלטי הענק שהוצבו בנתיבי איילון בניגוד לחוק. רוב חברות השילוט הגדולות מילאו את הצו בצורה חלקית בלבד, וכיסו את השלטים בכיסויים שחורים, כשהם סומכים על לובי תמוה בכנסת, בראשות חבר הכנסת יורם מרציאנו, שעמל לחקיקה להלבנת השלטים.
השבוע קבעה השופטת שרה גדות כי חברות הפרסום שלא הסירו את מבני השלטים מהדרך עוברות על החלטת בית-המשפט. העיריות טענו כי הן לא ישבו בחיבוק ידיים, וכי הן מיהרו להוציא התרעות בעניין לפני כחצי שנה. אחת מהן אף החלה בהליכים להגשת כתבי אישום. כרגיל בשטח, שום דבר לא זז.