האם ראוי להתייחס בקרירות מסויגת לגרשון הכהן, מפקד אוגדת הגירוש? לדעתי התשובה חיובית. האיש פיקד על פשעים נגד האנושות, נגד המוסר ונגד העם היהודי. הוא היה מודע לחומרת האסון והשבר, אבל מתוך עיוורון מוסרי סבר שהציות למדינה עומד מעל לכל.



בימי הגירוש אפשרו כמה מבכירי צה"ל, בזחיחות אווילית וקוצר ראות, לצלם את התנהלותם ושיחותיהם בקרבה חושפנית חסרת תקדים. באחד הקטעים המצולמים הללו התבטא האלוף דן הראל שיש לבצע את הגירוש כדי להגן על הדמוקרטיה. גרשון הכהן השיב שהוא מצדו היה נאמן לשלטון ומבצע את הגירוש גם אילו היה מדובר במשטר דיקטטורי.



ייתכן שהיו לגרשון הכהן גם זכויות של מניעת שפיכות דמים, כפי שמעיד הרב מדן. מי שצפה בסרט 'גשמי קיץ' יכול להתרשם שהאלוף הכהן הוא בעיקר אדם מבולבל למדיי שמבקש לשאת חן בעיני כל. כדי להחניף לרמטכ"ל דן חלוץ, הוא לא נמנע מללעוג לרב קמינצקי לעיני המצלמות, לאשר את דברי הרמטכ"ל שכינה את המתנחלים 'שבתי צביים חדשים', ולטעון שהעוצמות הרוחניות שמתגלות אצל הנוער בגוש קטיף נוצרות בהשפעה של סמים, כמו בגואה. עכשיו הוא מבקש לשאת חן בעיני הציבור שנפגע ממנו ולזכות בלגיטימציה. למה לא?



האם גרשון הכהן היכה על חטא? פורסם שבעת ניחום אבלים בבית משפחת עמנואל מורנו הי"ד הוא אמר שהגירוש היה פשע. אחר כך פורסמה הכחשה. קודם מכים על חטא בפורום קטן, אחר כך מכחישים בפומבי. שיטה פחדנית לקבל מחילה בלי לשלם מחיר אמיתי - למשל ויתור על דרגת האלוף שהוענקה לו בעקבות הגירוש המזהיר. גם אם בצה"ל הוא מפקד המכללות, עבורנו הוא נשאר מפקד אוגדת הגירוש.



בראיון לערוץ 7 אמר הרב מדן שהוא מעדיף ששיטת ההחרמות תישאר נחלת השמאל. כלומר, מי שפוגע בשמאל ישלם מחיר כבד, ומי שפוגע בקודשי ישראל האמיתיים לא ישלם שום מחיר. כך מכר אותנו אריאל שרון, בעצת בנו עמרי, כדי לזכות באהדת השמאל. הוא אמר לעצמו שאנחנו כבר נסלח לו, כמו שסלחנו אחרי ימית.



אבל כל זה אינו נוגע לאותו פאנל בהשתתפות האלוף הכהן בכפר עציון, שבוטל בלחץ הקהל. כאן בכלל לא מדובר בנידוי. הרי זה לא שערכו חתונה משפחתית והזמינו את כולם חוץ ממנו. זה לא שהתכוונו לעסוק במשהו שנוגע לתחום מומחיותו והוא הודר מהשתתפות בדיון.



מישהו בכפר עציון הזמין דווקא אותו לשאת דברים בפאנל שנועד לעסוק בדמותו של דוד המלך. כמדומני שבמשפחתו של גרשון הכהן יש כמה תלמידי חכמים שבקיאים בנושא הזה יותר ממנו. אין ספק שהוא הוזמן לא בגלל דבריו החשובים ומומחיותו בנושא, אלא דווקא בגלל הרצון להפגין פתיחות ונאורות, שבאמת אינה אלא אטימות כלפי סבל המגורשים. להתנהגות מתרפסת שכזאת כלפי מפקד הגירוש ודאי שאין מקום.

בנינו עליך, בנאי



שלום אהוד בנאי, למרבה המזל השתנו תכניותיי ברגע האחרון ולא נסעתי לראות את הופעתך באירוע המסורתי לזכר החייל אלעזר ליבוביץ' ולזכרם של נרצחי משפחת דיקשטיין הי"ד. למה למרבה המזל? כי אם הייתי טורח לנסוע רק כדי לשמוע שביטלת את הופעתך ברגע האחרון, ספק אם הכעס לא היה משבש את שיקול דעתי בבואי לשקול את חומרת העניין.

מזה שהתכוונתי לנסוע שעתיים כדי לשמוע אותך, תוכל להבין עד כמה חביבים עליי שיריך. ולא רק החדשים - גם רבים מאלה שכתבת עוד לפני שנכנסת לחיי תורה ומצוות.



רבים כמוני מתחברים אל הצד היהודי והמזרחי ביצירתך, וגם אם התבטאויות פוליטיות שלך בעבר צרמו לאוזנינו - ידענו לשים את זה בצד. במהלך השנים נראה היה שדעותיך השמאלניות התרככו מעט. לאחרונה צברת אצלנו נקודות נוספות בזכות שיתוף הפעולה שלך עם שולי רנד בשיר הנושא 'נקודה טובה' ובאלבום כולו. שמחנו לשמוע שהוצאת אלבום פיוטים חדש. ההופעה בערב הזה היתה יכולה להביא לשיאו את הרומן האמנותי שלך איתנו. כמה חבל שביטלת.



אינני יודע מה היתה הסיבה האמיתית לביטול הופעתך. האם קיבלת איומי החרמה מצד שמאל, כפי שפורסם תחילה, או שמלכתחילה לא התכוונת להופיע באירוע המוני והרגשת מנוצל כשהבנת שזה מה שהולך להיות, כפי שפרסמת בהודעה שהוצאת באיחור מסוים. ואולי העובדה שהיית נתון ללחצים היא שהעלתה בתוכך את השאלה מדוע עליך לעשות את זה בהתנדבות וגם לשלם על כך מחיר. אולי טעו המארגנים כשלא הבינו שעל הופעה בפני 1500 איש צריך לשלם, גם אם מדובר בערב שמוקדש לזכרם של נרצחי טרור.



כך או כך, אהוד, טעית כשאכזבת ולא באת. ולא רק בגלל שמדובר בזכרו הקדוש של חייל שנורה בידי רוצחים נתעבים, יחד עם זוג הורים צדיקים וילדם הטהור. אפילו בחשבון תועלתני טהור, היה אסור לך לנהוג כפי שנהגת.



אני רוצה לומר לך משהו שאולי אינך מודע לו על הקהל שאותו אכזבת. זהו קהל שמרני שלא ממהר לשנות את טעמו.



עשרות שנים אנו שרים בשולחן שבת פחות או יותר את אותן זמירות, שגם אתה מכיר את רובן או כולן. מדי פעם מחדשים ומרעננים עם מנגינה חדשה או לומדים מנגינה עתיקה שלא הכרנו עד כה, אבל הבסיס הקלאסי נשאר לאורך זמן, כשבכל פעם מוצאים בו טעם חדש. אם הקהל הזה אוהב אותך היום, הוא יאהב אותך גם בעוד עשר ועשרים שנה. כאשר הטעם המוסיקלי של רוב מעריציך היום יספיק להתחלף חמש פעמים, החבר'ה האלה עם הכיפות, אם רק לא תעליב ותאכזב אותם, ימשיכו להיות איתך. ישמרו לך אמונים כמו שהם שומרים את המסורת היהודית, כמו שבחיי הזוגיות שלהם הם שומרים אמונים, המיושנים האלה. תשאל את יהורם גאון, את שלמה גרוניך ואת אריאל זילבר איפה הם מוצאים היום קהל, לאחר שבעיני עורכי מוסיקה בני עשרים מגלגל"צ הם הפכו למיושנים.



כתבת באתר שלך שאולי אפשר לתקן את מה שקרה. שאם בשנה הבאה ערב הזיכרון יחזור לפרופורציות הרגילות שלו, אולי, בלי נדר, תבוא לשיר שירים שאלעזר אהב. יפה שהבנת שצריך לתקן, אבל ההבטחה העמומה הזאת לא מספקת. לא כדאי שתמתין שנה כדי לפייס את הקהל הזה, ובטח לא כדאי שזה יהיה תלוי בכך שהאירוע "יחזור לפרופורציות".



בוא נקווה כולנו שהאירוע רק יילך ויגדל, ושבעוד שנה תופיע שם בגדול, כי טעויות צריך לתקן.