נציגה מטעם עצמה (בתגובה לשאלות השבוע, גיליון 305)/ פנינה גפן, עתניאל
צרמה לי מאוד שאלת השבוע, שדנה בנציגה בת-אל גטרר לאולימפיאדה, בה נקודת המוצא היתה שפשוט וברור שהיא "משלנו". ועל כן, היא לא רק נציגת המדינה אלא גם נציגת ההתנחלויות. ואם בת-אל היתה מתגוררת בפתח תקוה גם אז היתה עולה השאלה לדיון? או אם היתה מתנחלת שאיננה דתית, גם אז היו עוסקים בה?
הפרשה טומנת בחובה לא רק את שאלת האולימפיאדה, אלא סוגיה סוציולוגית רחבה הרבה יותר, של המוכנות (או חוסר המוכנות) להכיל אנשים שונים מאיתנו, גם אם הם מתוכנו, מתנחלים ודתיים. הייתי שמחה לראות הרבה יותר חשבונות נפש כאלו דרך פריזמה חברתית ולא אישית. זכותה המלאה של גטרר לקטוף את פירותיה מבלי להפוך למושא מעל במת הדיונים.
ואיפה כל שאר החיילים? (בתגובה ל'זעקות המפונים נמצאות אצלי כל יום', גיליון 304)/ אריה בן אהרון, יהוד
העובדה שרק חיילת אחת שהשתתפה בגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון מביעה חרטה בפומבי על מעשיה וזה הופך לראיון ברדיו וכתבה בעיתון מעוררת שאלות ותמיהות.
הרי בגירוש השתתפו באופן ישיר ועקיף עשרות אלפי אנשי ביטחון. היכן כל המאות אם לא האלפים שהיינו מצפים שיביעו באופן פומבי הכאה על חטא וחרטה? מה גם שמתרבים אלה הטוענים שההתנתקות מגוש קטיף וצפון השומרון היתה מקח טעות.
נוסיף לכך את הטיפול הכושל והסחבת במגורשים שרובם לא הגיעו עדיין אל המנוחה והנחלה.
יש בכך חומר למחשבה ולדאגה.
לדעת להקשיב (בתגובה ל'יגעים, פנו דרך', גיליון 305)/ שי לוי, ירושלים
קרה לנו משהו נורא מאז הגירוש. איבדנו את היכולת להקשיב, לקבל דעות אחרות, לגיטימיות, כמו הסכם מיגרון. האם אפשר לקרוא לרבנים חיים דרוקמן, חנן פורת, יעקב אריאל, נחום רבינוביץ, שלמה אבינר ועוד - שמוסרים את נפשם למען התורה, עם ישראל וארץ ישראל- יגעים ועוד ביטויים אחרים?
קנס רחמני (בתגובה ל'מיקרוסקופ', גיליון 305)/ ציפי לידר, ירושלים
ראוי לשבח את הרשות השנייה, בעלת האוריינטציה השמאלית בדרך כלל, אשר נהגה בהתאם לכללי האתיקה המקצועית, וקנסה את תחנת הרדיו הערבית בשתי דקות פרסום, בעקבות תשדיר פוליטי עוין ופסול.
מבחינה עקרונית, עצם השלילה של זמן הפרסום מהווה אמירה חשובה. אך מדוע הקנס היה הורדת שתי דקות פרסום בלבד, ולא זמן משמעותי הרבה יותר, כדי ליצור עונש אפקטיבי?
בראש אחד/ רבקה נחמה, בית שמש
סיפור חסידי ידוע מספר על רב שביקר בשתי קהילות. את הקהילה יראת השמים בירך שיהיה להם ראש אחד, ואילו לשנייה איחל שכולם יהיו לראשים. כששאלו אותו תלמידיו לפשר הדבר, הסביר שהברכה שכולם יהיו ראשים היא אינה באמת ברכה. כאשר כולם ראשים, כל אחד עושה את הנכון בעיניו ואין אחדות בקהילה.
לצערנו, לציונות הדתית הרבה ראשים. המחלוקות כולן הן לשם שמים, אולם בפועל אין אחדות ואין ברכה. כדאי שנזכור שהמנהיגים הגדולים ביותר של העם, אינם מנהיגים שרצו למשרה, אלא מנהיגים שנקראו אל הדגל - לעיתים שלא מרצונם: משה רבנו, שמואל הנביא, דוד המלך ועוד.
את כוחה הגדול ביותר השיגה ש"ס לא כאשר השתמשה בשיטה, אלא כאשר לחמה בה. הביקורת הגדולה ביותר על נתניהו ועל ברק הם שהם חסרי חוט שדרה, שאת כל מעשיהם הם מכלכלים על פי הסקרים. אך האם אנו שונים?
אנו צריכים לזקוף ראש, להציג את ערכי הנצח שלנו בלי להתנצל. אנו צריכים להעמיד לנו ראש אחד שגדל לתוך התפקיד ולא רץ אליו. כאשר נהיה אמיתיים, הציבור ירדוף אחרינו, לא אנחנו אחריו.
הארץ לעולם נשארת/ ישראל ציגלמן, חיפה
לפני שמונה שנים, בעת המאבק על הגולן, עמדנו בצומת שכונת דניה אשר בחיפה עם שלטים ועליהם כתוב: "הגולן נשאר – ברק הולך". ואמנם, כך אירע.
היום, נוכל לומר לתושבי יהודה ושומרון כי איזור יהודה ושומרון ישאר שלנו, אך אהוד אולמרט ושותפיו לשלטון, המבקשים למסרו לידי אויבינו – ילכו הביתה.
יתירה מכך, הגרעין שהתיישב ביחשוב החרב חומש מסמן את התחלת המהפך. לכן, על השלטים החדשים שלנו, אשר אחד מהם מוצב בצומת חורב בחיפה, כתוב: "עוד נשוב לכל יישוב "גוש קטיף וצפון השומרון".
צימוקים לשבת/ משה טאו, רחובות
* הישגים דלים לספורטאינו באולימפיאדה.
לא יעזור בייג'ין.
* הירשזון: מתנכלים לי.
הוא חש מקופ"ח...