מוכנים לבחירות
ישראל הולכת לבחירות. ובעצם, למה לא? כולם כבר מוכנים לקראתן.
ציפי לבני מוכנה לבחירות. לא משנה מתי הן יתקיימו – בכל מקרה היא לא תאמר עד אז שום דבר חשוב. למעשה, עדיף לה בחירות עכשיו, כשהיא פופולארית בזכות הקמפיין המוצלח "ניכנע לסחטנות רק אחרי הבחירות".
בנימין נתניהו מוכן לבחירות. הסקרים מחמיאים, התקשורת מפחדת – הכול עובד לפי התכנון. לא, הוא לא ינהל מו"מ על ירושלים. מה, השתגעתם? ירושלים זה מקום העבודה שלו. יתר היישובים זה סיפור אחר. נתניהו רע למתנחלים אך טוב לכלכלה. לפחות לא יהיו יותר יהודים עניים ביו"ש או בגולן.
אהוד ברק מוכן לבחירות. זה קצת מזכיר את הבחירות הקודמות, אבל במספרים קטנים יותר: הסקרים מעניקים למפלגת העבודה 11 מנדטים. בבחירות היא תקבל 14, וברק יוכל להתהדר בהישג ולומר שהמפלגה עלתה בזכותו בשלושה מנדטים. אין מה לדאוג, האיש מוכן.
אביגדור ליברמן מוכן לבחירות. רק היום ראיתי את תמונתו במודעת בחירות לצד הכיתוב "מנהיג חזק", והבנתי שב-11.11 צריך להצביע לו. אני לא יודע לאיזו ראשות עיר הוא רץ, אבל אני בעדו.
אלי ישי מוכן לבחירות. מה אכפת לו? את התקציבים הוא ישיג גם לאחריהן, אולי אפילו מראש ממשלה גבר. למעשה, בחודשים הקרובים מוכן ישי לקיים אפילו 20 מערכות בחירות – העיקר שזה עדיין בתוך תקופת הקלון של אריה דרעי.
הגמלאים מוכנים לבחירות, ומעדיפים לא לדחות אותם. ככל שהבחירות יוקדמו, גדל הסיכוי שהח"כים יגיעו אליהן בחיים, שזה הישג יפה כשלעצמו. חוץ מזה, לא כדאי להם לדחות את הבחירות, כי לכו תדעו אילו מפלגות הזויות יקומו בינתיים ולמי יצביע דץ.
האיחוד הלאומי - מפד"ל מוכנים לבחירות. למרות שהם היו מעדיפים לדחות קצת את הבחירות כדי שיהיה להם מספיק זמן להיות לא מוכנים. בחיפזון שבו ייערכו הבחירות, לא יהיה לאיתם ולאורלב זמן לריב. אולי אריה אלדד עוד יספיק להתלונן על המיקום שלו, אבל זהו.
לא עומדים ב'דחף'
קשה לזכור מתי קרה דבר כזה בתולדות הסקרים בישראל: השבוע, לצד הסקר של 'דחף' בידיעות אחרונות, הופיעה 'שקופית אזהרה' ובה נכתב כי הסקר עלול להיות מושפע מדברים שאמרה ציפי לבני יום קודם לכן. מעניין אם זאת היתה דרישה של מינה צמח או החלטת מערכת. איך שלא מסתכלים על זה, נראה כי הפיאסקו של הסקרים מלפני חודש עדיין מהדהד בעיתונות המודפסת - ולא שזה מונע ממנה לסגוד להם פעם נוספת.
מה שכן, אם אני ציפי לבני, הייתי נכנס קצת ללחץ מ-29 עד 31 המנדטים שמנבאים לי. אחרי הכול, בשלב הזה לפני הבחירות הקודמות היו לקדימה יותר מ-40.
פרצופה של הטלוויזיה
אחרי שנים לא ארוכות של ניתוק מערוצי הטלוויזיה, ניצלתי את חופשת החגים כדי לשוב ולצפות בה בבית קרובי משפחתי. המסקנה המיידית היא, שהטלוויזיה היום גרועה בהרבה מזו שהיתה לנו אך לפני שנתיים-שלוש. בעיקר נכונים הדברים לגבי הערוצים המסחריים. רוב החידושים הם לא יותר מחיקויים חיוורים של הטלוויזיה האמריקנית, וגם בתוכניות הוותיקות ניכרת שחיקה רצינית. (זה רק אני, או שליאור שליין נראה עייף יותר בתוכניות הלקט?)
אחד החידושים הלא מרעננים במהדורות החדשות הוא נוכחותם הפיזית של הכתבים הצעירים בתוך הכתבות שלהם. בעבר עשו את זה אך ורק כתבי-על כמו סלימאן א-שאפעי, עזה, אבל היום כל פרח גל"צ מישיר פרצופו למצלמה לעיני כל ישראל. באמריקה זה מקובל, אבל באמריקה כמעט כל הכתבים נראים מצודדים או בעלי הדרת כבוד. אצלנו רבים מהם נראים יותר כמו הילדים הדחויים בכיתה. נראה כי זוהי צורת החשיבה בכל אגפי הטלוויזיה המסחרית היום: להעתיק הכול, רצוי בלי החן.
חמסה עלינו
א. בעקבות הקללות שספגו חיילי צה"ל בחוות פדרמן, אומרים קצינים בצה"ל לידיעות אחרונות: "איך ירגישו חיילים שמאחלים להם למות, כשיבקשו מהם לסכן את חייהם בשביל מתנחלים?" אותם קצינים, הכורכים את כלל המתנחלים עם מספר זעום של מקללים, צריכים לעוף מתפקידם. למעשה, יש להתחשב בהם ולשחרר אותם מצבא ההגנה לישראל, לאור העובדה שישראלים הם אלה שאיחלו להם מוות.
ב. בדבר אחד חייבים להודות: כל מנדט שקדימה תקבל מעבר ל-20 – יהיה הישג אישי בלעדי של ציפי לבני. לא זאת אף זאת: אם קדימה אכן תשיג יותר מ-20 מנדטים, אין ברירה אלא לבטל את בחירות הרשימות לכנסת ולערוך בחירות אישיות בלבד, כי הציבור ממילא בוחר רק את היו"רים ומתעלם מיתר הרשימה.
ג. הסרט התיעודי החשוב 'אובססיה', העוסק באיום האיסלאם הרדיקלי על מדינות המערב, מופץ בדיוור ישיר למיליוני אזרחים במדינות ארה"ב, ושם נטען כי הוא נועד לסייע לקמפיין הבחירות של ג'ון מקיין. מכיוון שגם אנחנו קרובים לבחירות, אולי כדאי להפיץ אותו גם בקרב מיליוני האזרחים שלנו?
ד. זוג הורים מקיבוץ שניר שנולדו באותו תאריך בשנה (אמנם לועזי, אבל למה להתקטנן) הביאו לעולם ילדה בדיוק באותו תאריך. ואני תוהה בשביל מה זה טוב. האם הילדה תשמח לחלוק את יום הולדתה עם הוריה? אני עשיתי את הדבר ההפוך: בני נולד בהפרש של שישה חודשים בדיוק מיום הולדתי – הכי רחוק שאפשר.
ה. בהוליווד עובדים כעת על גרסה חדשה לסרט האימה של היצ'קוק 'הציפורים'. למה, למען השם? כל הייחוד של הסרט המקורי היה בחידוש שלו, בהפתעה, במקוריות. זאת היתה תקופה שבה אנשים עוד התפעלו מאפקטים מיוחדים. מה כבר יכולים לחדש לנו? עשר שנים עברו מהרימייק הכושל ל'פסיכו', ועדיין לא למדנו שום דבר.
יודע את מקומי
אני יודע מה מצפים ממני לומר: שנמאס כבר מהטרנד של קיטורים על חגי ישראל. אבל אם להיות מציאותיים לרגע, קל זה לא היה: סדר היום הופר, הכרס תפחה, הילדים שכחו איך קוראים לגננת, וגם קולו של החזן בבית הכנסת נעשה עייף יותר מחג לשבת ולחג. מתוצאות סקר לא מדעי שערכתי בין קרוביי ומכריי עולה כי 90% התקשו לשרוד את תקופת החגים ועוד כ-9% שיקרו.
השבוע התחלתי לערוך תחקיר ארוך ומקיף באותו נושא, תחקיר שסופו בתחילת העשור הבא. במילים אחרות: הצצתי בלוח 120 שנה. מדי פעם אני נוהג לעשות זאת, כדי לשרת את הציבור ולהכין אותו ללוחות הזמנים של מועדי ישראל. לכאורה זהו דבר פשוט לעשותו, אך רוב בני האדם לא טורחים לבדוק את התאריכים שמעבר לשבוע הקרוב. אז די טוב שאני כאן, לא?
החדשות הטובות הן שראש השנה הבא עלינו לטובה יוצא בשבת, וזה אומר שגם חגי סוכות ושמחת תורה שאחריו יחולו בשבת. החדשות הפחות טובות הן, שלוח הזמנים הזה יחזור להבא רק בשנת תשפ"א, כלומר בעוד 12 שנה. במהלך עשר השנים תשע"א-תש"פ יחולו חגי תשרי בימים ב' או ה' בלבד, למעט יום הכיפורים. אין לי מושג מדוע זה קורה כך, ולכן אשאיר את הפרשנות למומחי לוח השנה העברי. מכל מקום, חובבי ימי החול יוכלו להתנחם בכך שבמהלך אותו עשור – יום הכיפורים יחול בשבת חמש פעמים, וכך גם פסח.
את מצוות עירוב התבשילין נזכה לקיים לא מעט בשנים הקרובות. השנה יוצא חג השבועות בערב שבת, ובארבע מתוך שש השנים הבאות יחול ראש השנה ביום ה', שזה אומר שלושה ימי מועד רצופים. יש להניח כי לאחר מכן – צום גדליה יהיה צורך קיומי ממש. גם תענית אסתר תהיה נוחה יותר בארבע מתוך שש השנים הבאות, כי פורים יחול ביום א', וכך נוכל לשמוע את המגילה על בטן מלאה.
ועוד תאריך אחד: רק בעוד תשע שנים יחול ה-4 בנובמבר בדיוק בשבת. זה אולי לא ימנע את קיום הפגנות הזיכרון בכיכר רבין, ועדיין – מסיבה כלשהי – נוח לי עם הידיעה הזאת.
נותר רק לסיים באחד המשפטים האהובים על העדה שלי: נו, שנהיה בריאים עד אז.