הילדים שביניכם בטח ירימו גבה או שתיים – "עכשיו הוא נזכר לכתוב על ערוץ מאיר לילדים? כבר שנתיים אנחנו רואים את אסי וטוביה, ולא מפספסים אף פרק". אז ראשית, זה באמת לא בסדר שלא התייחסתי לתופעה הזו לפני חודשים רבים, ושנית, יש לי סיבה ממש טובה לכתוב בדיוק עכשיו על ערוץ מאיר לילדים. הסיבה היא ההחלטה ההיסטורית שלהם לצאת לעולם הרחב, בסדרת דיסקים המכילים תוכניות ששודרו בערוץ במהלך החודשים האחרונים.
למען אלה שעדיין לא נתקלו בתופעה, אנסה לתאר במה מדובר. מכון מאיר (אני מקווה שאת המושג הזה אין צורך להסביר) מחזיק, מזה זמן רב, אתר אינטרנט עשיר בתוכן ומידע. בשש שפות שונות הוא מעביר שיעורי תורה ומידע רב בנושאי יהדות. אחד החידושים באתר הוא "ערוץ מאיר" - ערוץ טלוויזיה אינטרנטי, המעביר לכל אורך היום שיעורים ותוכניות לצופי האינטרנט. היום, כשרואים את ההצפה הגדולה של שידורי וידאו באינטרנט, המהלך נראה כמעט מתבקש, אך כשעלה לאוויר, הוא היה די בודד ברשת.
מדי יום, בשעה ארבע אחר הצהריים, משודרת בערוץ מאיר תכנית המיועדת לקהל הצעיר. המאזינים הוותיקים של ערוץ 7 ודאי יזהו לפחות שתיים מהדמויות המרכזיות בתוכניות – יורם בירס, המפיק, וטוביה רוזנפלד, אחד משני השחקנים הראשיים. דרך הערוץ הזה שודרו בשנתיים האחרונות קרוב לשלוש מאות(!) תוכניות. גולשי האינטרנט הצעירים יכולים להיכנס היישר ל"ערוץ מאיר לילדים" ושם לראות גם את התוכניות הקודמות.
התוכניות נוצרו כדי להעביר לילדים מסרים יהודיים בדרך משעשעת ומקורית. אי אפשר להתייחס לתוכנית בלי להזכיר את שני הגיבורים – אסי וטוביה. אסי צובל ממלא את תפקיד הילד התמים, זה שמשתעמם בתפילה החוזרת על עצמה כל יום, גורר את טוביה להרפתקאות מסוכנות (יחסית) ומעדיף לנצל את המחשב של טוביה למשחקים, מאשר לעבודות כיתה. טוביה, לעומתו, הוא הרציני שבין השניים (בכל זאת, יש לו זקן!). הוא זה שמנסה להסביר לאסי את התמיהות שעולות בראשו הקודח, הוא מוכיח אותו על התנהגות לא ראויה, ויש לו כישרון נוסף – הוא גם יודע לנגן באורגן ולשיר. לטעמי, הכישרון הזה עדיין לא מנוצל מספיק, לפחות בתוכניות שראיתי.
יובל גינזבורג, הבימאי, מדגיש שהבימאי הראשי של כל הערוץ הוא בעצם הרב דב ביגון, מי שעומד בראשו של מכון מאיר. הוא מאשר את התכנים, והתסריטים מותאמים לרוח הנושבת במסדרונות מכון מאיר. בכדי להספיק להוציא כמעט בכל יום תכנית חדשה, חייבים לצלם לפחות חמש תוכניות פעם בשבוע, משימה לא פשוטה למי שרוצה גם להיות מקצועי. ואכן, גינזבורג מודע לקושי הזה, ומעיד כי גם הוא עצמו נקרע בין הרצון לצלם שוב ושוב ולהרבות זוויות ושוטים, ובין הצורך להספיק לצלם את כל התוכניות לאותו שבוע. יהיה זה בלתי הגון לנסות להשוות את הרמה המקצועית של תכנית יומית לסרט חד פעמי המצולם במשך ימים ארוכים, ובהשקעה לא קטנה. צופים קטנוניים יוכלו להבחין במיקרופון-בום, המציץ פעמים רבות בקצה העליון של הפריים, בשוטים שרופים או חשוכים מדי, וגם בבעיות כיוונים, אך נדמה לי שבסך הכולל של התוכניות הרמה בהחלט מספקת את הצופים הצעירים, ותתפלאו, גם הצופים הבוגרים יותר שצופים בתוכניות (לאחר שבדקו שאין אף אחד בסביבה).
גם בגירסת ה-dvd ניתן לעשות מקצה שיפורים, אך בשביל התחלה, מדובר בפרויקט חינוכי, מוצלח ומהנה, ואני בטוח שילדיכם יראו את התוכניות יותר מפעם אחת.
ולסיום, טיפ קטן – בתפריט של ה-dvd ישנו בלון קטן וירוק בתחתית התמונה ועליו חץ לבן. זה לא קישוט. אם תלחצו עליו תוכלו להגיע לתפריט של שלושה פרקים נוספים. מניסיון.
לדיווח על סרטים חדשים וסתם הגיגים – seret@etrog.tv