אינפ': 'במדבר מלון אורחים'/ גילית חומסקי, ידיעות אחרונות- ספרי חמד, כריכה רכה 280 עמודים.
'במדבר מלון אורחים' הוא קודם כל ספר רגיל, כזה שאפשר למצוא בשיטוט אקראי בספרייה להניח עליו את היד ולקחת הביתה. הוא נקי (אם כי העמודים הראשונים, והם בלבד, אינם מבהיקים), לא מתחכם מדי, לא מעמיס את כישרון הכתיבה של המחברת על הקורא (מה שנעשה לאחרונה מאוד 'אין'), ומספר סיפור לא מגזרי. עשרות העמודים הראשונים עדיין נראים כמונחים זה לצד זה, אך בהמשך המשפטים נכרכים לעלילה אחת מסועפת ובדרך כלל אמינה, אם כי ניתן היה לשייף כמה קצוות.
היתרונות הללו אינם טריוויאליים במציאות מכבשי הדפוס של ימינו, שבה הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ספרים לאור גורמת לזילות של המושג 'ספר'.
קוראי 'במדבר מלון אורחים' יתוודעו וגם ייקשרו בחלוף הדפים למימי, פקידת המלון שנולדה בסוף העולם וחולמת על העיר הגדולה, לתינוק שנולד במלון וזוכר את גלגוליו הקודמים כמו גם את רגעי הורתו לידתו וחולק אותם עם הקוראים, הם יכירו את תרזה שקירבת שמה ל'אמא תרזה' איננה מקרית, וגם את אלישע, חוקר המערות. כולם מוצאים את עצמם יחד, כמעט מדי שנה במלון 'ענפי הרימון'. בין לבין חוות הדמויות אירועים ועוברות שינויים. ההתכנסות המחודשת הזאת, בכל שנה בתאריך קבוע, היא מעין ראש השנה שלהם, המאפשר לקוראים ובאיזה שהוא אופן גם להם, לבדוק מה השתנה מהחופשה שעברה ומה הלאה.
אזכורו של הרימון בשמו של המלון, כמאותת על זמן של התכנסות לבחינה מחודשת, הוא לא הרמיזה התת קרקעית היחידה בספר. חומסקי, שהוכיחה בספרה הקודם 'אהבות של אתמול' שגם בסיפורים פשוטים לכאורה יכול להיות עומק לא מציק, מעלה גם כאן תהיות מעוררות מחשבה. 'במדבר מלון אורחים' נוגע בנקודות של גורל והתערבות אנושית בו, גבולות המוסר והחמלה, הצורך לבחון חלומות ילדות מחדש, היכולת להודות בטעויות והיכולת של אדם לנתב את חייו לטובת עצמו ולטובת הזולת למרות נתוני פתיחה לא טובים.
חומסקי לא מהססת להעביר ביקורת הומוריסטית במידה על התייר הישראלי המצוי. את תקופת החגים מכנה מימי, פקידת הקבלה, 'עונת המגבות'. כל המתחרטים, המתחזקים והחוזרים בתשובה שולחים למלון מגבות שגנבו מהמלון ומנצלים את הזמן להחזיר. בסיפורה מקבלים נופי ים המלח וגם הוא עצמו, חיים משל עצמם, מה שבא אולי לסמל את החיים המתחבאים בתוך ים המוות. הכנרת, אגב, יוצאת בוגדנית מכל הסיפור. מזל שאגמים אינם יודעים לקרוא.
'במדבר מלון אורחים' יכול היה להיות מדויק יותר, מספר דמויות או עלילות מבליחות לרגע ונעלמות, אך למרות ההתגלשויות האלה הספר כמעט הרמוני לגמרי.
הסופים של חומסקי מתוקים. כל הקצוות נסגרים בסוף לשביעות רצונו של הקורא ושל הדמויות הבונות את העלילה. הסגירה אמנם לא הרמטית, אבל גם עם קצת פחות סוכר היינו יכולים לעכל את זה. אנחנו מספיק חזקים.
בקיצור: ספר נחמד ומעורר מחשבה בלי להעיק.
ofralax@gmail.com