שאלת השבוע: האם מוטל על הנהגת המתנחלים לצאת בגינוי נגד מעשים והתבטאויות של השוליים הקיצוניים?
לגנות את ההרס/ בועז העצני
הנוהג של מנהיגי מועצת יש"ע בעבר לגנות כל פעילות שלא התיישרה עם הקו שלהם, מקורו הן בניסיון להשאיר את המונופול על המנהיגות בידיהם, והן כסימפטום גלותי נוסח מנהיגי ועד קהילה יהודית נרדפת שהרגישו אחריות וחרדה על כל עבירה שביצע יהודי. הקשיחות כלפי מטה וההכנעה כלפי מעלה מזכירה את התנהגות הרודנית של השמאל כלפי פנים והתרפסותו כלפי הגויים שבחוץ. מכאן ש'ממלכתיות' (במלרע) מקבלת משמעות של 'גלותיות' שהיא ההיפך המילולי הגמור.
הנטייה לגנות כל חשד וכל אמירה חריגה גורמת נזק עצום לאינטרסים של ההתיישבות, כי יש בגינוי משום לקיחת אחריות של מחנה שלם על מעשים של פרטים או אפילו על חשדות שלא הוכחו. הגינוי מסייע ליצירת התמונה ההפוכה מהמציאות שלפיה אנחנו הבריונים ואילו הערבים, או המשטרה, הם הקורבן.
בדיוק אותו עיקרון תקף לגבי ההתנצלויות הנצחיות של ישראל נוכח כל מארב תקשורתי ערבי, החל מעלילת מוחמד דורה וכלה בפגז תועה שקוטל (או לא) אזרחים ערבים.
יש לציין כי בתקופת דני דיין נעלמו הגינויים הללו כמעט לחלוטין, יחד עם מהלכים נכונים נוספים שבוצעו ע"י מועצת יש"ע בתחום ההסברה.
פרשת הרס חוות פדרמן סיפקה מקרה מבחן מרתק. בעוד מועצת קריית ארבע גינתה את התקשורת והשלטון על הניפוח הזדוני של דברי הבלע של פרחחים נגד חיילי צה"ל, חזרה מועצת יש"ע לסורה, סיפקה גינוי 'עם סלסולים', והשתלבה בהסתערות התקשורתית כשהתנדבה להדגיש באופן בלתי סביר את חומרת הגידופים מצד אנשי שוליים זניחים, תוך הקטנת מעשה הנבלה של השלכת משפחה באישון ליל והחרבת ביתה על כל רכושה.
כך הצלחנו במועצת קריית ארבע לגנות בחריפות את הדיבורים הללו, תוך שמירה על התמונה והפרופורציות הנכונות של המקרה, על ידי מתן ביטוי לגינוי המשמעותי והאמתי המגיע רובו ככולו למי שיצר את התנאים למצב המכוער הזה – הממשלה והמשטרה. זו גם הסיבה שאת התגובה הזו לא מיהרו בתשקורת לפרסם. ככה זה כשהמשחק מכור.
לשמור על לכידות המחנה/ הרב יוסי פֵלאי, ישיבת 'עוד יוסף חי'
כמו יהודי טוב, אני מעדיף לענות על השאלה בשאלות משלי:
א. האם יש דבר כזה "הנהגת המתנחלים"?
ב. האם מדובר במעשים שבאמת יש בהם בעיה?
ג. האם ברור שאלו מעשים והתבטאויות של "השוליים הקיצוניים", ולא למשל של גורמי שב"כ וכדו'?
ד. מי הם "השוליים הקיצוניים" (אולי אני)?
אני מסופק מהן התשובות לשאלות הללו, במיוחד כשלא מציינים באלו "מעשים והתבטאויות" מדובר. למשל, האם מדובר כנגד ערבים או כנגד יהודים, להבדיל, והאם הבעיה ב"מעשים וההתבטאויות" היא רק מפני שאינם עולים בקנה אחד עם נורמות מעוותות בנוסח "טוהר הנשק".
אם כבר מגנים, אני מציע ללמוד מהערבים את השיטה כיצד לעשות זאת. כאשר ערבים מבצעים נגדנו פיגוע חבלני, גם המנהיג הערבי המתון ביותר נזהר בלשונו ומקפיד לומר שהוא נגד אלימות מכל הצדדים, או שזו התוצאה ממדיניות הכיבוש הישראלית וכיו"ב. כך מבין כל ילד ערבי שסוף סוף 'אנחנו' נלחמים 'בהם'.
כלל ראשון במאבק הוא לשמר תודעת אויב מול לכידות פנימית שלנו. לכן עצם השימוש במושג "שוליים קיצוניים" הוא הפסד ראשון. אם אני מתנתק מאותם "שוליים קיצוניים" מיד יהפכו הקצת פחות קיצוניים של היום לשוליים הקיצוניים של מחר, ולבסוף אמצא את עצמי בקצה. גם כאשר יעקב אבינו נזף בשמעון ולוי הוא עשה זאת בתוך הבית פנימה, אבל כלפי חוץ אומרים חז"ל "כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם, נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן".
ולבסוף, להגיב לכל אמירה של פלוני זה מופרך ואין לדבר סוף. כניסה לסאגה של גינויים תשאיר אותנו בבית, וזה בדיוק מה שהצד השני רוצה. בכל מאבק ציבורי עממי יש אחוז שולי בלתי נשלט, ויש פליטות-פה ודברים היוצאים מלב מורתח בשעת הכעס, וכשכואב - צועקים. זהו חלק מהסיכון, ומי שלא עושה לא טועה.
לגנות בפה מלא/ בנצי ליברמן - יו"ר מועצת יש"ע לשעבר
בזמן האחרון אנו נתקלים שוב ושוב לצערנו בתופעות חריגות ביותר של יחידים מתוך ההתיישבות המגדפים ומחרפים את חיילי צה"ל ואישי ציבור, וחמור מזאת אף מעיזים לנהוג באלימות קשה. לכאורה, אין צורך להכביר מילים על הפסול המוסרי ההלכתי והציבורי שיש במעשים נוראים אלו. אולם העובדה שיש מי שמעז שוב ושוב לחולל פשעים אלו מעידה שיש ויש צורך להכביר מילים. מה שנראה עד כה פשוט ונהיר לכל אזרח בר דעת ולדורשי טובתה של ההתיישבות, הפך למסובך ולא ברור. אנו, הרוב המוחלט והדומם המשוכנע שאלו מעשים שלא ייעשו, פטרנו עצמנו עד כה בהנחה שמדובר ביחידים ובודדים שאין להקיש מהם דבר, לא על הכלל ולא על האפשרות המדאיגה שלנגד עינינו מתפתחת תופעה. דא עקא שאין לנו עוד את הרשות והתנאים לחשוב ולקבוע שאכן אלו יחידים ביותר. שכן, נדמה לי שיש יותר ויותר מי שמסוגל להבין – וחלילה אפילו להצדיק – מעשים ואמירות מעוותים וקשים אלו.
אסור לשתוק כי אין אלו יחידים ביותר.
לא נשתוק בגלל הבושה שיש בתוכנו כאלה אמירות ומעשים לא ראויים.
לא נשתוק אל מול הרצון לשמור על אחדות המחנה וסירובנו להיות המגנה האוטומטי, כל אימת שהשמאל, המבקש את נפשה של ההתיישבות, עט כערפד על העסיס המאוס הניגר מדברי הסחי והבלע, כנגד חיילינו.
עד כאן! בגלל השכל הישר, בגלל המוסר, בגלל צלם אנוש שבנו ובגלל חשיבותה של ההתיישבות, לא נשתוק ולא נחריש. נגנה בקול גדול ונפעל בכל כוחנו כנגד אותם בודדים, גם אם יש להם תרומה כל שהיא להתיישבות.
המגורים בנחלת אבות אינם רישיון להשמיץ ולפגוע בבנים.
נזק מוסרי ותדמיתי/ אורי הייטנר, לשעבר דובר ועד יישובי הגולן
מי שתוקף חיילים ואנשי כוחות הביטחון, מיידה בהם אבנים, פוצע אותם; ומי שמתייחס לצה"ל כאל אויב – הופך את עצמו לאויב של צה"ל ושל מדינת ישראל. מי שפוגע בחיילי צה"ל – בוגד במולדת, והוא גיס חמישי לכל דבר. כך יש להתייחס למחנה הטירוף שבשולי הימין הקיצוני.
ההתעמרות של אותם שוליים בערבים היא התנהגות בלתי מוסרית, בלתי אנושית ובלתי יהודית, המטילה כתם על העם היהודי.
את הנזק הגדול ביותר גורם מחנה הטירוף למפעל ההתנחלות ביש"ע. הנזק התדמיתי נורא ואיום – הוא עלול להפוך את כל ציבור המתיישבים למצורע בעיני הציבור הישראלי לגווניו השונים. אם כך תצטייר ההתיישבות ביש"ע בעיני הציבור, גם אנשים המתנגדים לנסיגה יתנו ידם לעקירת היישובים, כדי שלא יהיה במדינת ישראל חבל שזו דרכו. אך הנזק התדמיתי אינו העיקרי. בראש ובראשונה מדובר בנזק מוסרי.
מי שיכול למנוע את המעשים האלה ומשתמט מכך, בשל פחדנות או בשל כל סיבה אחרת, הופך שותף לאחריות, ולא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו ולומר שידיו לא שפכו את הדם.
רוב מניינו ובניינו של הציבור ביש"ע, הוא ציבור ציוני לעילא ולעילא. רוב המתיישבים הם מלח הארץ במובן הכי אמיתי והכי בסיסי של המילה – אזרחים טובים, אנשים טובים, חיילים טובים, מתנדבים למען הקהילה ולמען החברה הישראלית, אנשים מוסריים וערכיים ממדרגה ראשונה. אך גם תפוח רקוב אחד עלול להרקיב את המְכל כולו.
לכן חובתו של הציבור ביש"ע ובעיקר של הנהגתו, להתעלות מעל ההבלים הילדותיים של אל תגידו בגת, אל תכבסו את הכביסה המלוכלכת בחוצות אשקלון; על הציבור והנהגתו להוקיע ולהקיא את האנשים האלה. על הנהגת יישובי יש"ע לעמוד בראש הקוראים לממשלת ישראל וכוחות הביטחון לנקוט יד הרבה יותר קשה, כדי לשים קץ להפקרות הזאת.
חסלו את מחנה הטירוף, ולא – מחנה הטירוף יחסל אתכם.