מלכודת בגבעת היובל/ ד"ר אמירה דור, רעננה
אני תומכת בכל הלב בקמפיין המתנהל להצלת ביתו של גיבור ישראל הנערץ, רועי קליין. עם זאת, יש להזהיר מפני המלכודת הטמונה בעניין. ההחלטה להרוס דווקא את השכונה הזו אינה מקרית אלא מכוונת. יש פה פרובוקציה שמיועדת להלהיט את רוחם של נאמני ארץ ישראל ולהכניס אותם, בהיסח הדעת, לסט מחשבתי ממולכד שבנוי כך:
1. להרוס את ביתו של גיבור ישראל זהו מעשה מתועב.
2. להרוס בית של חייל פשוט, זה פחות מתועב.
3. להרוס בית של מי שבכלל לא שירת בצבא זה כבר יותר נסבל.
וכן הלאה.
מזה צריך להיזהר. המסקנות הן המשך ישיר, אוטומטי והגיוני, למחשבה הראשונה, למרות שאינן מבוטאות באופן מילולי.
ועוד: מה נגיד אם השר יחוס על הבית הזה ויהרוס את האחרים? האם נהיה אסירי תודה? האם תעמוד בנו הרוח להילחם על בית אחר כמו על ביתו של רועי קליין?
לדעתי, כדאי להימנע מלעורר רחמים, אלא יש להצהיר בראש גלוי: הריסת בתים של יהודים בארץ ישראל היא פשע מתועב כלפי בעלי הבית, כלפי העם היהודי וכלפי האנושות. אין זה משנה מי גר בהם. זוהי עובדה פשוטה וזוהי האמת.
בעניין רבנים ורפורמה/ דב איש דרור, אלעד
(בתגובה ל"רפורמה חרדית" מאת אמנון שפירא, "שאלת השבוע" גיליון 351)
ראשית, לא כל מוסמך לרבנות יכול להרשות לעצמו לשנות סדרי בראשית, בפסקים תקדימיים בעניינים מקובלים מזה דורות, או בענייני הלכה חמורים ומהותיים. נכון לכל רב להכיר את מקומו ולהניח את הכרעתן של סוגיות מעין אלו לפתחם של זקני הגדולים בהלכה, ביגיעת התורה וביראת שמיים. ואם מתעקש אותו רב זוטר (יחסית) לפרסם את חידושיו, לפחות יואיל לציין על דבריו שהם "להלכה ולא למעשה" עד שיסכימו גדולי הדור להוראתו. פסקי הלכה תקדימיים של "רבנים קטנים" עשויים להחשידם בכך שאין יראתם קודמת לחוכמתם.
שנית, ימחל לי ד"ר שפירא אם אספר מהיכרותי עם 'אוצר הספרים' של כמה ישיבות חרדיות חשובות, בהן מצאתי את ספר 'שבת הארץ' של הראי"ה קוק זצ"ל וגם את 'שיעורים לזכר אבא מרי' מהרי"ד סולובצ'יק זצ"ל ועוד.
אמנם, ספרי דעה והשקפה מהרבנים הנ"ל לא תמצאו בישיבות אלו, אך גם אינני בטוח שברוב ישיבות ההסדר אפשר למצוא את 'ויואל משה', ספרו ההשקפתי של הרבי מסאטמר זצ"ל. לעומת זאת, אם היו ישיבות ההסדר נמנעות מספרותם של כל הרבנים מתנגדי הציונות, היו נאלצות לרוקן את מדפיהן מכשלושה רבעים (לפחות) של ספרי גדולי האחרונים, ולכן ההשוואה בעניין זה מרוקנת מיסודה.
אינני יודע אם החרדיות כצורתה הנוכחית הינה האידיאל, אך לבטח איננה עונשה של הרפורמה, כי אם ברירת מחדל שהתעוררה ב'זכות' הרפורמה - ברירתם של החפצים לשמור על דרך ישראל סבא ללא פשרות.
'קולך' בגבולות ההלכה?/ דני גולדנברג, ירושלים
(בתגובה לכתבה 'כשהחולשה הופכת לאידיאולוגיה', גליון 351)
חן חן על הראיון החשוב עם הרה"ג יעקב אריאל שליט"א. כסמכות רבנית מהמעלה העליונה, דבריו עשויים בהחלט לחזק נחשלים ונבוכים למיניהם, ולהביאם להכרה באמת התורנית הצרופה.
לגופו של עניין, איני יודע על סמך מה טוען הרב פרופ' שפרבר כי "ארגונים כמו 'קולך' מנסים בכל כוחם להישאר בתחומי ההלכה, ושואלים וחוקרים ולא מנסים לרגע לעזוב את ההלכה המקובלת". אנוכי שמעתי בשבוע שעבר בקול ישראל את הגב' חנה קהת, ממייסדות ומובילות הארגון, כשהיא כוללת באג'נדה של הארגון את המגמה לשרש את המסר "הפוגע והמשפיל", לדבריה, של "קול באישה ערווה", ולהשריש במקומו את המסר ההפוך "השמיעיני את קולך, כי קולך ערב".
כלומר, הגברת הנכבדה איננה מוכנה לקבל את הכלל ההלכתי של "קול באישה ערווה", שמקורו במסכת ברכות וברמב"ם ובכל הפוסקים מבלי חולק, ושמובא להלכה הן בשו"ע אה"ע בהלכות צניעות, והן בשו"ע או"ח בהלכות קריאת שמע. הלכך ייקרא "שלא לעזוב לרגע את ההלכה המקובלת"?
בהמשך הראיון הושמעו דברים חמורים לא פחות, כאילו הפסיקה ההלכתית לדורותיה רצופה עוולות ואי צדק, ואם היו הפוסקות נשים ולא גברים היו נמנעים כל אותם מעשי עוול. וכל זה בראיון רדיופוני קצר בן דקות ספורות.
לסיכום, ניתן לחתום בשתי ידיים על מסקנתו בעיתון של הרב יהושע שפירא, שבסך הכול אומר את האמת. הביקורות והמחאות העזות נגד דבריו מלמדות שלעיתים הדבר המרגיז ביותר הוא הטחת האמת בפרצוף.
החוצפה של טיבי/ דב פרומן, ירושלים
גנבים ערבים מיו"ש וגם מתוך הקו הירוק חיים מהגניבות שהם גונבים אצלנו.
מדי לילה נפרצות עשרות דירות בארץ, ונגנב רכוש שאנשים אגרו במשך שנים. אני עצמי הייתי קורבן לפריצה כזאת.
עשרות מכוניות נגנבות מדי לילה, והמשטרה אינה מצליחה למצוא אותן, מאחר והן מועברות מיד ליו"ש. שם משנים את המספרים ומוכרים אותן מחדש לישראלים לשם גניבה חוזרת.
חבר הכנסת אחמד טיבי שטען כי זיכויו של שי דרומי הוא גזענות, הוא חוצפן. מדהים שמדינת ישראל נותנת לאדם כזה לשבת בכנסת.
גם החוצפה של הבדואים עוברת כל גבול. לא מספיק שנתנו להם אפשרות להשתלט על קרקעות המדינה, אלא שבחוצפתם הם גם "דורשים" יד חופשית לגנוב את רכושם של אלה שעבדו כל ימי חייהם.
מדינה שאינה יודעת להעמיד את הגנבים הערבים במקומם בגלל 'מה יגידו', מעניקה למעשה תעודת הכשר לגניבות.
צימוקים לשבת / משה טאו, רחובות
מחקר: שיזוף גורם לנמשים.
הוצאה לעור.
מכריו של מחלק המכתבים הלשינו שגנב מתוך מעטפות ומכתבים.
מקורות יודעי דוור.