אינפ': מה יגידו השכנים; שרה פכטר; מייזליק ספרים; כריכה רכה 239 עמ'.
"טוב שכן קרוב מאח רחוק" נאמר במשלי. ואכן, סוד גלוי הוא ששכן טוב פירושו איכות חיים, ואילו שכן אוהב מדון, קפדן או מלכלך, יכול להפוך גם מגורים בדירת פאר לסיוט אמיתי.
בספרה, שהוא אגד של סיפורים קצרים שראו אור ב'בקהילה', לוקחת שרה פכטר את מערכות היחסים בין שכנים ולשה אותם: לעיתים מתפיחה, לפעמים משטחת, באלה היא מקצרת ובאחרים היא מפתלת. רוב סיפוריה מסתיימים בטוב, מיעוטם בטוב פחות.
היא מספרת על שידוך שערכו השכנים באמצעות עוף ריחני של שבת, על ריב חנייה שבעקבותיו שכן לא הזיז את מכוניתו שנה שלמה מחניית הבניין, על אישה מבוגרת שהאכילה חתולים וגרמה טרדה לשכנים, על משפחה שעברה דירה בגלל השכנים ולבסוף מצאה את אותם השכנים בבניין החדש, גם על שכנות שהפכו פתאום לבנות דוד, ועל זוג שכנים שהתארס אי אז בגלות, וכאן, לאחר 60 שנה, נישא.
מי שמבקש לרטון שסיפורי שכנים הם סוג של מעשיות טריוויאליות, מוזמן להציץ בספר. ראשית, העובדה שכל מי שאינו מתגורר בחוות בודדים מכיר לפחות חלק מן הסיטואציות, דווקא עשויה להועיל. הצבת מראה מול הקורא יכולה לגלות לו דבר אחד או שניים על עצמו. אבל למעלה מכך, פכטר לוקחת את יחסי השכנים הבעייתיים ביותר למחוזות אחרים. היא לא מניחה לשכנה המתנכרת עד שהיא מגלה את עברה הקשה. במקום להתווכח עם השכנה מאכילת החתולים, הדיירים מתגייסים לעזור למצוקתה. השכנים והשכנות אצל פכטר בדרך כלל אכפתיים: בונים סוכה לאישה שמגיעה לבד עם שתי בנותיה לשכונה, מסייעות בהכנות לבר המצווה, משדכות את בת השכנים נטולת היד ועוד. הקריאה בספר מסייעת לפקוח עיניים ערניות אל הסביבה הכי מיידית של הקורא - השכנים, ומביאה לפתחו דרך חשיבה מקורית, ובעיקר עקשנות חיובית, לחיים משותפים של שלום. ומי שרוצה לראות בשכנים מטאפורה- מוזמן.
ספרה של פכטר מספק גם חרך הצצה לחברה החרדית, למושגים ולדרך החיים הנהוגים בה. כל אלה 'תוך כדי'. כך למשל, בתיאור שביתת האימהות של הבנות העולות לכיתה א', במחאה על שאחת הבנות לא התקבלה לבית הספר למרות שהאב והאם וגם השכנה עברו תחקורים על אורח החיים של המשפחה. כך כשהאב אינו שבע רצון מהתלהבות בנו בר המצווה מהשכן שמתנדב ב'הצלה'. ובכלל - בכל הנוגע לניהול הילדים ביומיום, ולמקומו של הבעל בסדר היום.
בקיצור - קליל, מעשיר, וגם פותח את הראש בכיוון הנכון.
ofralax@gmail.com