לפזר בין כל האוכלוסיות/ ח"כ רונית תירוש- קדימה, לשעבר מנכ"לית משרד החינוך
אי אפשר להכליל ולומר שתמיד יש דרך אחת נכונה לקליטה, משום שבתוך עליית אתיופיה יש כאלה שנולדו בארץ, יש כאלה שבאו זה מכבר, יש כאלה שעלו לפני שנים רבות, ויש את בני הפלשמורה שהם בעלי תרבות שונה משלנו. עם זאת, אם אני נאלצת לדבר בהכללה על יוצאי אתיופיה – יש לעשות הכול כדי לפזר אותם כמה שיותר באוכלוסיות השונות המרכיבות את החברה הישראלית. הפיזור הזה יאפשר התמודדות ממוקדת יותר ומתן מענה לצרכים שלהם, יצמצם את הפערים התרבותיים, וכן ייתן להם מטעני ידע. כך יש סיכוי אמיתי לשיוויון הזדמנויות בעבורם כדי להצליח.
ההחלטה של הרב הראשי, הרב עמאר, המחייבת את יוצאי אתיופיה בגיור לחומרה ולכן הם חייבים ללמוד במוסדות דתיים, יוצרת מצב בלתי אפשרי. בבתי הספר שבהם הם נקלטים הם הופכים להיות קבוצות הרוב, כי הרבה מהם מגיעים לשם דווקא. כך נוצר מצב שבו במקום שהם יתפזרו בכל הארץ, האיזון הנדרש בהרכב האוכלוסייה אובד. אם אנו רוצים לאפשר להם להיטמע בחברה הישראלית הוותיקה, גם מבחינת ערכים ותרבות, יוצאי אתיופיה חייבים להישאר קבוצת מיעוט כדי שיהיה להם ממי ללמוד ומודל לחיקוי. כמו כן, בתי הספר הדתיים הם לעולם בתי ספר מעטים יחסית לכמות בתי הספר החילוניים. לכן העומסים הללו בלתי אפשריים להתמודדות שוויונית המאפשרת הצלחות.
על כן אני חושבת שאסור לכנס את יוצאי אתיופיה בכיתות קלט, אלא הם חייבים להיות חלק מקבוצת הגיל הרגילה. זאת ועוד, אסור להעמיס על בית הספר מספרים שמפרים את האיזון של קבוצת המיעוט לעומת הרוב. כמו כן, על הרב עמאר למצוא מתכון המאפשר המשך לימודי קודש גם בבתי ספר חילוניים בעבור אותה קבוצה שתיקלט שם. כך יתאפשר פיזור רחב יותר שנותן סיכוי להתמודדות מוצלחת עם האתגרים, כך תהיה הזדמנות לציבור הרחב שאינו דתי להכיר מקרוב את העלייה הזאת, ולהפך, וכך החינוך הדתי לא יקרוס מפאת העומסים שעמו הוא מתמודד.
לקבל את כולם באהבה/ שרה אליאש- לשעבר מנהלת אולפנת להב"ה
את הילדים עולי אתיופיה יש לקלוט כמו שקולטים כל ילד במערכת החינוך: באהבה, ברגישות, באמון, בהתכוונות פנימית עמוקה לכך שאלֶה הילדים שלנו, שלי ושלך. הם לא עולים מאתיופיה, הם סיסאי ושרה, ואינגודאי ואלמו, ורחל ושלמה ואלמיטו ועוד.
תפישה זו היא המפתח לקליטה. בעיניי זו התפישה התורנית של ערבות הדדית.
בדרך כלל יש פערים גדולים ברמה הלימודית, ברמת הידע, בתפישת היהדות, אבל עם זה צריך להתמודד כמו עם פערים של ילדים אחרים. כלומר אין העדפה גורפת לדרך זו או אחרת – כל מקרה לגופו.
יש היום ידע רב במערכת – ידע בנוגע לקליטה ולאבחונים, וכשילד מגיע לביה"ס הוא נבחן ומקומו ייקבע בהתאם לתוצאות. סביר בהחלט שחלק מהילדים ייקלטו בכיתות קלט, יקבלו תגבור בכל המקצועות וישולבו בהדרגה.
סביב שאלת עולי אתיופיה עלתה מחדש שאלת בתי הספר הפרטיים הסלקטיביים. בתי הספר הנ"ל קמו בפועל כדי לברוח מההתמודדות הקשה עם פערים כאלה. האבסורד הוא שבבתי ספר אלה נקוטה דווקא אפליה מתקנת כלפי עולי אתיופיה, כי "סתם" ילד משְׁעָרַיים בעל פרופיל של עולה אתיופי לא יתקרב אפילו לבית ספר כזה. ממילא נוצר מצב שהפער בין הכיתה האליטיסטית לבין העולים הוא בלתי סביר, ורק קליטה מבודדת (שדורשים עבורה תקציבים שהממ"דים לא חולמים עליהם) אפשרית ומבטיחה שחלילה לא יהיה מגע בין ילדינו המאושרים והשבעים לבין ילדי העולים. צריך לפתוח את הלבבות ואת הראש, לקבל באהבה וברצון, ואז מוצאים פתרונות.
אולפנת להב"ה שעמדתי בראשה קלטה לאחר 'מבצע שלמה' עשרות בנות, וממשיכה במסורת זו לאורך למעלה מ-15 שנים. נפתחו כיתות קלט וגם שילוב, והמטרה היתה לנסות ולשלב, אם כי לא תמיד הדבר אפשרי. עשרות בנות סיימו בהצלחה בגרות, וממשיכות בלימודים גבוהים ואף במדרשות. חלק מהן מקיימות בתים יהודיים לתפארת.
קליטה טובה היא קליטה מצומצמת/ הרב איתן אייזמן - ראש מוסדות 'נעם-צביה'
על פי החלטת הרבנות הראשית לישראל צריך להתייחס לעולי אתיופיה כיהודים לכל דבר, ועל פי החלטת החינוך הדתי הם חייבים להיקלט בחינוך הממלכתי דתי.
את הקליטה יש לבצע נכון בלי כל הטעויות הנפוצות שנעשו בעבר. אחת מהטעויות הנפוצות שנעשו בחינוך הדתי – שמילאו בתי ספר באתיופים ורוב בית הספר הפך אתיופי, ושאר התלמידים ברחו מבית הספר. זו קליטה לא נכונה.
כיוון שעולי אתיופיה צריכים להיקלט נכון ובמשורה, יש לפזר אותם בכיתות לימוד רגילות ולא מיוחדות לעולי אתיופיה, וזאת רק לאחר שהם עברו את השלב הראשון של לימוד השפה והם אכן יכולים להשתלב בכיתה. כלומר, אם מכניסים ילד אתיופי לכיתה ה' שבה כבר לומדים גמרא ואילו הוא לא יודע לקרוא או לכתוב בעברית, אין ספק שילד זה לא ייקלט. לכן בכיתות רגילות יש לשלב מספר מועט של תלמידים עולי אתיופיה, ואו אז התלמידים ייקלטו.
על כל בתי הספר, כולל בתי הספר התורניים הפרטיים, להיות מוכנים לקלוט תלמידים עולי אתיופיה שאורח חייהם דתי, ששומרים שבת וכשרות, והם מספר מועט בכל כיתה. כשדיברתי עם ראשי נועם ולמרחב בפתח תקווה הם אמרו לי שהם קולטים ומוכנים להמשיך לקלוט עולי אתיופיה, אבל במספר מצומצם כדי שיצליחו להיקלט היטב בחברה ושיצליחו לקלוט את התכנים החדשים להם, וכאלה שאורח חייהם דתי.
עם כל דבריי מסכימים ח"כ זבולון אורלב – יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, מוסדות נועם וצביה בכל הארץ, וכן נועם העצמאית בפתח תקווה.