יהודי אחד לא הצליח להירדם בלילה בגלל חוב שהיה חייב לשכנו, אשר העיק על מצפונו ועל שלוות נפשו. לאחר תקופה ארוכה, החליטה אשתו לעשות מעשה. היא פתחה את החלון וצעקה לעבר השכן: "אתה זוכר את החוב שלנו? תשכח ממנו. לא נחזיר לך לעולם". "עכשיו", אמרה לבעלה, "שהוא לא יישן בלילה. אתה כבר יכול להירדם".

הקשר לטור הזה הוא די רופף, אבל קודם כל, זו הזדמנות לספר סיפור יהודי טוב. ובכל זאת יש קשר. גם אני רוצה להכריז קבל עם ועולם: "הטור הבא אינו אובייקטיבי. אני למדתי בישיבה לצעירים, אהבתי את התפילות של הרב וייס, וזה ממש כיף להיזכר בהן מחדש". עכשיו, אם יש למישהו בעיה, הוא יכול לעבור לעמוד הבא בעיתון.

תראו לי תיכוניסט נורמלי שרוצה לחזור למקום שבו עבר את שנות הנערות וניסה לצלוח את מבחני הבגרות. זוהי תופעה ייחודית, שחוזרת מדי שנה בתקופת הימים נוראים. בוגרי 'ישיבת ירושלים לצעירים' (ישל"ץ) נאבקים על מקום פנוי בישיבה, ועל הזכות לחזור ולהתפלל עם תלמידי הישיבה את תפילות ראש השנה ויום הכיפורים. הגורם העיקרי לתופעה הזו הוא ראש הישיבה, הרב ירחמיאל וייס. לציבור הרחב הוא נודע בהקשר הטראגי של הפיגוע ב'מרכז הרב', אז גם קיבל חשיפה תקשורתית שגרמה להרבה קידוש השם. אך עבור תלמידי הישיבה, הרב וייס נשאר אותו 'בעל תפילה' שאהבו לשמוע, ובעיקר - לשיר איתו יחד.

נדמה לי שהביטוי הכי מתאים בהקשר הזה מגיע מתוך תפילת החזן לפני מוסף: "...תפילת זקן ורגיל, ופרקו נאה, וזקנו מגודל, וקולו נעים ומעורב בדעת עם הבריות". קולו של הרב וייס נישא ברמה בהיכל הישיבה, כשהתלמידים מהווים מקהלה ענקית, מהוקצעת ומאומנת. המנגינות שלו לקוחות מתוך חצרות חסידים, מבעלי  תפילה שקדמו לו, וגם מתוך רפרטואר עצמי ומקורי.

אחד הר"מים בישיבה, מוסיקאי בפני עצמו, הרב אלישיב ברלין, החליט להירתם למשימת השימור. הוא יזם הקלטת דיסק הכולל חלקים מתוך תפילות הימים הנוראים בביצועו של הרב וייס ובליווי מקהלה מבוגרי הישיבה. לצורך כך הוא גייס גם את אביו, הכלייזמר הידוע משה (מוסא) ברלין, שמלווה בקלרינט, ועוד נגנים מוכשרים מבני ובוגרי ישל"ץ. הוקם צוות היגוי מוסיקלי שהיה אחראי לעיבודים, ערן קליין ניצח על המקהלה, והתוצאה היא האלבום 'וכל מאמינים'. הוא יצא לקראת הימים הנוראים של השנה שעברה, אבל הניחוח שלו נשאר רענן לעוד שנים רבות.

קשה לתאר במילים את החוויה של האזנה לדיסק, במיוחד בימי אלול. הנוסח, שחלקים נכבדים ממנו מוכרים לכלל הציבור, מוגש בהמון רגש, ובקולו הנעים של הרב וייס. המקהלה מכניסה אותנו היישר אל האווירה של היכל הישיבה, ואין דבר יותר מתאים מזה, כדי להתחיל להרגיש את יום הדין, וגם את השמחה הגדולה, הבאים עלינו לטובה.

seret@etrog.tv