הבעיה בפתח תקווה

בעיה קשה התעוררה בפתח תקווה. עולים רבים מבני הפלשמורה הגיעו לעיר, וכיוון שהם צריכים גיור, הרבנות דורשת שילדיהם ילמדו בבתי ספר דתיים. כניסת מאות עולים לכיתות עלולה לפגוע אנושות בבתי הספר הדתיים, מפני שישנו פער גדול ברמה הדתית והלימודית בין העולים לבין תלמידי בתי הספר. הפתרון לכך פשוט - פתיחת כיתות מיוחדות לעולים, או אפילו בתי ספר מיוחדים, תוך ניסיון ליצור כמה שיותר פעילויות משותפות שישלבו את העולים עם הוותיקים - למשל בשיעורי ספורט, טיולים, חוגים ודאגה לסביבה - כאשר המטרה היא לשלב בעתיד בכיתות הרגילות כל ילד שיגיע לרמה הדתית והלימודית המתאימה. בנוסף לכך, צריך לפעול לאימוץ משפחות העולים על ידי הקהילה הדתית.

ידוע לי שעמדה זו מקובלת על ראשי המוסדות הפרטיים בפתח תקווה.

טובת העולים

גם טובת העולים מחייבת הקמת כיתות מיוחדות למענם, כי רק בכיתות אלו אפשר יהיה לתת מענה מדויק לרמתם ולקדם אותם באופן המיטבי. זוהי איוולת חינוכית לשלבם בכיתות הרגילות ולקבע בלבבם את תחושת הנחיתות. הלא הם אינם יודעים עדיין טוב עברית, גם את ההלכות והמנהגים אינם מכירים כשאר התלמידים, גם הכרת המושגים המדעיים רחוקה מהם - ואיך יוכלו להשתלב בכיתות רגילות? וכי רוצים לעשותם נלעגים, שיזכרו תמיד איך ישבו בכיתה והבינו תמיד פחות טוב מחבריהם? כל אדם סביר במצב כזה יפתח תסכולים שעלולים לעורר מתח ומדנים בין העולים והוותיקים, ומה יעשו הילדים ולא יחטאו?

גם העולים עצמם, כל זמן שאין מסיתים אותם, מעדיפים זאת. סיפר לי מחנך אחד, שבבית הספר שלו נוסדו כיתות מיוחדות לעולים מאתיופיה. וכיוון שניתנה ההוראה ממשרד החינוך לשלבם בכיתות הרגילות, צרפו מספר עולים שהצטיינו יותר בלימודים בכיתות הרגילות. אולם אותם הילדים ביקשו לחזור לכיתות הקודמות, באומרם ששם הם מבינים יותר את הלימודים. הגיעה לבית הספר מפקחת מטעם משרד החינוך, והחלה לשאול את העולים האם הם מרוצים מכך שהפרידו אותם משאר התלמידים? האם אינם חשים שמפלים אותם לרעה? המורות ששמעו את השאלות והבינו את הכיוון שהמפקחת חותרת אליו רעדו מפחד, שמא היא תגזור עליהם לערבב את כל התלמידים ושוב לא ניתן יהיה ללמד כלום. אבל העולים התעקשו לומר שדווקא כך טוב להם יותר.

הכשלת המורים

הכנסת עולים לכיתות גם תכשיל את המורים. אל מי יכוונו את דבריהם, את מי יקפחו - את הוותיקים או את העולים? בנוסף לכך, מדובר באנשים שזה מקרוב באו לארץ, שפתם שונה, מנהגיהם שונים, הרגישויות שלהם אינן מוכרות, וכיצד יוכלו המורים לתקשר עמהם? אם ירצו לומר ביקורת או לעודד, כיצד יאמרו זאת בלי לפגוע בהורים, שעלולים לפרש את העידוד כביקורת, ואת הביקורת כהטחת האשמות. אפילו שאלה תמימה של המורים עלולה ליפול על איזו רגישות ולפגוע בהורים, ואיך ימשיכו אח"כ בקשר הרצוף עימהם. אפשר להבין את המורים והמנהלים שחוששים לקבל את העולים לבית ספרם, מתוך דאגה כנה שלא יידעו כיצד לקבלם ולחנכם.

הפתרון האידיאלי הוא ליצור כיתות מיוחדות לעולים, ולהכשיר לשם כך מורים מיוחדים שילמדו לתקשר כראוי עם ההורים. והטוב ביותר, שחלק מהמורים יהיו עולים ותיקים מאתיופיה.

עמדת משרד החינוך

אבל העמדה השלטת כיום במשרד החינוך גורסת שיש חובה מוסרית לשלב את העולים בכיתות הרגילות. בעבר לא חשבו כך, וכאשר הגיעו העולים הראשונים מברית המועצות יצרו למענם כיתות מיוחדות, ובהדרגה מתונה, לפי היכולת, שילבו אותם בכיתות הרגילות. אולם חכמי משרד החינוך אוהבים שיטות חדשות. לשם כך יש חוקרים באוניברסיטה שאינם שוקטים על שמריהם, ובכל כמה שנים מנפיקים שיטות למידה חדשות ועקרונות חינוכיים חדשים. השיטה החדשה, איפוא, דוגלת בשילוב כל הילדים בכיתה אחת. וכך פועלים כיום לבטל את בתי הספר לחינוך מיוחד ואת הכיתות לחינוך מיוחד, מתוך מגמה לשלב את כולם יחד. ובכיתות מבוכה ומבולקה, המורה עומדת ומדברת עם הכיתה ואינה יודעת למי לכוון את דבריה, ובתוך כך ישנן שלוש סייעות שמדברות עם ילדים שסובלים מפיגור או קשיי לימוד גדולים, בעוד שאר הילדים צריכים להתרכז בדברי המורה. מורים ותיקים לחינוך מיוחד רואים איך עמלם יורד לטמיון ועיניהם כלות מצער. וכולם סובלים מזה, הילדים הרגילים והילדים טעוני הטיפוח שאינם מקבלים מענה אמיתי לצרכיהם.

שורשי התפיסה החדשה

לשיטה זו שורשים אידיאולוגיים בשמאל הקומוניסטי, שחותר ליצירת שוויון חיצוני בין כל האנשים, וסולד מכל סוג של אליטיזם ומצוינות, שכן המצוינות מפרה את השוויון. וכמו שהשמאל ידע תמיד להוקיע את מתנגדיו בטיעונים דמגוגיים, כך גם היום אלה שמתנגדים לשילוב טעוני הטיפוח והעולים בכיתות הרגילות מוקעים כמי ששונאים את 'האחר'. אגב לפי תפיסת השמאל אין 'אחר', יש אויב. אלה שמתנגדים לעקרונותיו המקודשים הם אויבים שצריך להילחם בהם עד כלותם. וכך הגדירו את מנהלי בית הספר שאינם רוצים לשלב עולים מאתיופיה בכיתות כגזענים שמפלים את העולים מפני צבע עורם.

רבים מעובדי משרד החינוך לא ירדו כלל לעומק הסוגיה. הם יודעים שזו האופנה השלטת היום ברחוב החילוני, לשלב את 'האחר', ונדמה להם שזו העמדה המוסרית הבלעדית. ואת העמדה הזו ייצג שר החינוך גדעון סער, שרוצה להישמע יפה בתקשורת, בלא לעמוד על שורשי הדברים.

החינוך היהודי

החינוך היהודי עודד תמיד מצוינות ואליטיזם, הן  ברמת הלימוד והן בצדיקות. לשם כך הקימו חממות מטפחות ושומרות עבור מצוינים, ולא סברו שעל ידי כך פוגעים בשאר התלמידים, אלא להיפך - כאשר מגביהים את הרף למצטיינים, כל התלמידים מתקדמים יותר. בנוסף לכך, ישנן הדרכות שונות להתרחקות משכן רע וממושב לצים, ולכן כאשר ישנם תלמידים מופרעים, שמקללים ומכים, בגלל אופיים או בגלל הרקע שממנו הם באים, ואין דרך סבירה להפסיק את התפרעותם - צריך להפרידם משאר התלמידים שהתנהגותם נאותה מבחינה מוסרית ודתית. ואין בזה היתר להפקיר את הפחות צדיקים או הפחות חכמים, אלא צריך להעניק להם את החינוך המיטבי במסגרת המתאימה להם, בלי שיפריעו לאלה שיכולים להתקדם יותר.

אין צורך להקים לשם כך בתי ספר שונים. אפשר בדרך כלל להכיל בבית ספר אחד גוונים שונים, בתנאי שהפערים לא יהיו עצומים ובתנאי שיתנו לכל גוון את המקום המכובד שלו. למשל, כיתה תורנית, כיתה מדעית וכיתה מקדמת.

עמדות בסיסיות אלו מקובלת על המתוקנות שבאומות העולם, וזו נחשבת כיום לתפיסה השמרנית, שחכמי משרד החינוך לוחמים בה.

התגובה הראויה כלפי משרד החינוך

וכיוון שמדובר בהתנגשות בין עמדה יהודית מסורתית לעמדה שמאלית חדשה, היו צריכים ראשי הממ"ד לומר לשר החינוך ולמנהל משרדו שאין להם זכות לכפות את תפיסת עולמם על בתי הספר הדתיים, ולא מהם נלמד מה מוסרי ואיך צריכים לקלוט את עולי אתיופיה. ואם גדעון סער ומנכ"ל משרדו מחפשים לעצמם תעסוקה מועילה, אז שיטפלו בבעיות הסמים, השכרות, ההשתמטות מהצבא ואלימות הנוער בבתי הספר החילוניים, ורק אח"כ יבוא להטיף למחנכים הדתיים ערכי מוסר.

הבעיה של ראשי הממ"ד

אבל ראשי הממ"ד רגילים כל ימיהם לכופף את עצמם מול האופנות המתחדשות באקדמיה, ולהסביר בהתנצלות שאין הם  גזענים, שאין סתירה בין היהדות והדמוקרטיה, ושהם מתנערים מרצח רבין ומתנגדים לאלימות המתנחלים. וכך במקום לתת גיבוי מלא ותקיף לכל מנהלי בתי הספר בפתח תקווה, פרטיים וממ"דים כאחד, ולדאוג להקמת כיתות מיוחדות לעולים, הם מתבטלים בפני ראשי משרד החינוך, ומותירים את מנהלי בתי הספר לעמוד לבדם מול הדורסנות של משרד החינוך, שכופה עליהם לעשות דבר שלדעתם יהרוס את החינוך. וזו הסיבה שהחינוך הממ"די אינו מתקדם כראוי, ואינו מצליח להכיל בתוכו את הזרם התורני.

 

המעדיפים שילוב מלא

ואם יש בתי ספר ממ"דים בפתח תקווה שמוכנים לקבל באהבה את העמדה השמאלית השלטת כיום במשרד החינוך, ורוצים לשלב את העולים בכיתות הרגילות, ראוי להעניק להם גיבוי, אבל אסור לתת להם לכפות את עמדתם על שאר בתי הספר.

ניצול ההזדמנות לנקמה

הבעיה היא שאישים מסוימים מפתח תקווה ניצלו את בעיית העולים לפעולת נקם בראשי החינוך הפרטי. וכך, במקום להגן על בתי הספר של הממ"ד ולדאוג באמת לחינוכם של העולים מאתיופיה בכיתות מיוחדות, הם העדיפו לשכור משרד יחסי ציבור כדי לשסות את התשקורת בבתי הספר הפרטיים, בבחינת גם לי גם לך לא יהיה. שכולם ישלבו עולים בכיתות וכולם יינזקו. ובתוך כך עוררו מדנים בין הקהילה האתיופית לציבור הדתי, וגרמו נזק אדיר לאפשרות לחנכם לתורה ומצוות. 

את המחיר המלא ישלמו בסוף בתי הספר של הממ"ד. להורים ולמחנכים מבתי הספר הפרטיים יש יותר מסירות, והם כבר ימצאו את הדרך לעמוד על שלהם. אבל בתי הספר של הממ"ד ייוותרו למרמס תחת עריצות משרד החינוך, ועוד הורים ייאלצו להעביר את ילדיהם לחינוך הפרטי ולשלם סכום גבוה עבור חינוך ילדיהם.

שר החינוך המאכזב

גם שר החינוך חטא ונכשל. במקום לברר היטב נגד מי הוא משתלח, הוא נגרר אחר התשקורת השמאלנית ודיבר בתוקפנות נגד החינוך התורני-לאומי, בו בזמן שאת החינוך החרדי פטר לגמרי מן האחריות לקליטת העולים.

הוא בוודאי עוד יחזור בו מאיומיו. הלא גם הורי הילדים הלומדים במוסדות הפרטיים משלמים מיסים, וזכאים לקבל את חלקם בתקציב החינוך. אבל בינתיים הראה גדעון סער שהוא הרבה פחות חכם ממה שחושבים. רבים ממתפקדי הליכוד הם מבני הציבור התורני. כמה אכזבות יכול גדעון סער להנחיל להם? את הבטחותיו על ארץ ישראל שכח, ועכשיו גם קם לגדף אותם. הם אולי חלשים בהסברה, אבל הם לא שוכחים ולא סולחים למי שחטא נגדם.