שמעון וטובה עברו להתגורר בקרית-שמונה. הוא המשיך לשרת כקצין בהנדסה קרבית בלבנון. קרית-שמונה סבלה באותם ימים מהפגזות. יום אחד נחתה קטיושה על בניין מגוריהם. טובה שהיתה בתחילת הריונה נחרדה. שמעון נכנס לביתו בלילה ונדהם לראותה מוטלת במיטתה חסרת אונים. הם נסעו במהירות לבית-חולים 'זיו' בצפת, שם התברר שהפילה מחמת הפחד. הרופא אמר שכנראה לא תוכל ללדת בעתיד.
מאז נכנסה טובה לסדרת טיפולים מייגעת. הם הלכו מרופא לרופא, ובמשך הזמן הלכה תקוותם והתפוגגה.
פעם, כאשר הגיע שמעון לבית הוריו פגש את אחיו, חסיד ברסלב, שהציע לו:
"מה דעתך ללכת לאיזה רב לקבל ברכה, בנוסף לטיפול הרפואי?"
"אני לא מאמין ברבנים!", ענה שמעון בתוקף, "רק הרופאים יוכלו לעזור, אם בכלל".
יום שישי אחד הגיעו בני הזוג לטיפול אצל פרופסור בכיר. בסיום הוא פנה לשמעון במבט קודר: "לא חסכנו שום מאמץ, אבל הרחם של אשתך פשוט מת. אני מציע לכם לחשוב על אימוץ..."
שמעון הביט באשתו המותשת וחש שהשמיים נפלו עליהם. אחרי שהיו אצל הפרופסור הכי גדול, הבינו שאין לאן לפנות עוד.
למרות הכול, לא השלים שמעון עם רוע הגזירה. באותו יום נסע להוריו, שם פגש את אחיו וסיפר לו על דברי הרופא הבכיר. אחיו אמר:
"מה אכפת לך לעשות מאמץ ולנסוע לרב ראובן אלבז בירושלים?!"
"אני מוכן לנסוע אליו", אמר שמעון, "אבל בתנאי שיותר לא תנדנד לי אף פעם על רבנים וברכות!"
"אין בעיה", הבטיח אחיו.
בתוך-תוכו של שמעון נולדה איזו תקווה.
הוא נסע עם אשתו מקרית-שמונה לישיבת 'אור החיים' בירושלים. הרב קיבלם בפנים מאירות, הכניסם ללשכתו, כיבדם, ובלי הקדמות אמר לשמעון:
"אתה רוצה שאשתך תהיה מעוברת בחודש הבא?"
שמעון נדהם. הוא ציפה שהרב יאמר משהו בנוסח "תביאו 500 שקל ותקבלו ברכה". חשב בלבו: הרי הרב מעודכן לגבי מצבנו. איך הוא מעז להבטיח הבטחה כזו?! מרוב כעס רצה להפוך את שולחנו של הרב...
הוא התאפק ושאל:
"אולי הרב רוצה כסף?"
"אני לא רוצה מכם שום כסף!"
"אז מה הרב רוצה מאתנו?"
"תשמע, חביבי", אמר הרב ברוך, "קבלו עליכם שלושה דברים": תניח תפילין בכל בוקר, תשמרו שבת, ואשתך תשמור טהרת המשפחה".
באותה תקופה שמעון היה מג"ד בגדוד הנדסה והתגורר עם הסמג"ד. עלה בראשו חשש: איך אניח מחר תפילין, דבר שלא עשיתי מאז הבר-מצווה, ועוד בנוכחות הסמג"ד?!
הרב אלבז קטע את מחשבתו:
"לכל יהודי יש ניצוץ בנשמה. צריך רק לדעת איך להדליק אותו!"
"אני מוכן לנסות מה שהרב אמר למשך שלושים יום", אמר שמעון, "ולא יום אחד יותר!"
הרב הנחה אותם באופן כללי לגבי שמירת שבת, והם נפרדו ממנו וחזרו צפונה.
את השבת הראשונה שמרו בני הזוג בביתם. במוצאי שבת חזר שמעון לבסיס בהחלטה לקום מוקדם מהרגיל ולהניח תפילין באוהל לפני שהסמג"ד יתעורר. הוא הניח קסדה לצדו כדי שאם הסמג"ד יקום, יוכל להניחה על ראשו להסתיר את התפילין...
הוא קם מוקדם, התקלח, נגש לתפילין, החל לכרוך את הרצועות, ואז הסמג"ד פקח את עיניו...
שמעון התחלחל, אבל סיים להניח את התפילין מבלי להביט לעבר סגנו. לפתע שמע:
"אתה יכול לתת גם לי להניח?..."
"אתה רוצה להניח תפילין?!" נדהם שמעון.
"תמיד רציתי, אבל התביישתי ממך..."
מאז החלו המג"ד והסמג"ד להניח ביחד תפילין מדי בוקר.
אחרי חודש הגיע שמעון לביתו. אשתו הביטה בו ואמרה:
"שמעון, יכול להיות שאני..."
הוא רצה לקפוץ מרוב שמחה, אבל פחד שזה בטרם עת.
אחרי שבועיים אשתו עשתה בדיקה והתברר שהיא אכן מעוברת! בני הזוג היו מאושרים עד השמיים. שמעון התקשר מיד לרב אלבז וסיפר לו את הבשורה. הרב קרא "ישתבח שמו לעד!", ושאל את שמעון אם ימשיך לשמור שבת ולהניח תפילין. שמעון אמר "בטח, כבוד הרב".
בתום תשעה חודשים נסעו ללידה ב'שערי צדק' בירושלים. שמעון חיכה בדריכות עצומה עד שהרופא יצא ובישר לו: "מזל טוב, אשתך ילדה בן!"
שמעון מיהר קודם כל לנסוע אל הרב אלבז. הוא נכנס לבית הרב ואמר:
"כבוד הרב. יש לי בן!"
הרב הזיל דמעות כמו ילד ואחרי רגע החל לרקוד עם שמעון. לאחר מכן הוציא משקאות חריפים והם עשו 'לחיים'.
הרב אלבז היה הסנדק. לאחר הברית שאל אותו שמעון:
"הרב, מה עם ההמשך?"
"אל תדאג. עכשיו הכול נפתח. הילדים הבאים יבואו לכם, בעזרת השם, בלי בעיות".
וכך היה.
יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם odedmiz@actcom.co.il