נראה כי בפרשת הוצאות משלחת משרד הביטחון בסלון האווירי בפריז חוגג מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס את נצחונו למעלה מארבע שנים לאחר שנכנס לתפקיד. היכולת לבקר אירועים כמעט בזמן אמת, וזמן קצר אחר כך להוציא דו"ח אפקטיבי, בעל תהודה תקשורתית רחבה ומשמעויות אישיות, הוא מפעל חייו של לינדנשטראוס אשר שינה את פניו של תפקיד מבקר המדינה ותרם במידה רבה לשינוי פניה של הציבוריות הישראלית.
לא בקלות קנה המבקר את מעמדו. לבד מטבילת האש שעבר מידי אנשי אולמרט - חבורה מיומנת מאוד בהשחרת יריביה, ובפרט רודפי הצדק שביניהם - נאלץ המבקר לספוג קיטונות גם ממשפטנים ומאנשי אקדמיה. סגנונו המחוספס והיעיל של המבקר החדש היה לצנינים בעיניהם.
מעל כולם התנשא קודמו של לינדנשטראוס בתפקיד, שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג. בכנס שדרות לפני יותר משנתיים מתח גולדברג ביקורת חסרת תקדים וחסרת היגיון על תפקודו של המבקר החדש. תחילה ביקר את מנהגו של לינדנשטראוס לעמוד בקשר שוטף עם התקשורת ולהציג בפניה פרשות הנחקרות במשרד המבקר, ואת נטייתו שלא לחוס על פקידים ונבחרי ציבור שסרחו ולפרסם את קלונם ברבים. אצל גולדברג עצמו המשיכו המבוקרים לא פעם בהתנהלותם הבלתי ראויה גם לאחר דו"חות חוזרים ונשנים. הם נהנו מהאנונימיות שהעניק להם מבקר המדינה, ומחוסר האונים שהפגין מולם השופט העליון בדימוס, שסבר כי למשרד מבקר המדינה "לא אמורות להיות שיניים".
גולדברג גם ביקר בחריפות את מגמתו של לינדנשטראוס לנסות ולמנוע שחיתויות בזמן אמת, ואת רצונו לסייע לתביעה הכללית להביא לדין אנשי ציבור שסרחו. לחוסר האונים הכללי שהיה חביב על גולדברג, נלוו נימוקים אקדמיים מפותלים על תפקידו המדויק של המבקר, והשוואות עם תפקודם של מבקרים אחרים חסרי השפעה של ממש במדינות אחרות בעולם.
דוגמה מאלפת להתנהלותו של גולדברג ולהשלכותיה הביא תחקירן עיתון 'הארץ' גידי וייץ. בכתבה שפורסמה לפני כשנתיים חשף וייץ כי כל החשדות לגניבה נגד אברהם הירשזון, מי שעתיד היה להתמנות לשר האוצר בישראל, היו מונחות לפני המבקר גולדברג כבר לפני למעלה משש שנים. היה זה במסגרת ביקורת שערכו אנשי המבקר בבנק יהב, שהחזיק אז במונופול ממשלתי למתן שרות לעובדי המדינה. בביקורת התגלה כי הירשזון קיבל מבנק יהב אישור לחריגות גבוהות מאוד, שהגיעו עד לחוב של 350 אלף ש"ח בחשבון העו"ש של חבר הכנסת דאז. עיניהם של חוקרי משרד המבקר לא פסחו על התנועות המשונות מאוד בחשבון. הפקדות של עשרות אלפי שקלים במזומן מידי חודש בחודשו בחשבונו של עובד ציבור אינן דבר שניתן להתעלם ממנו. גולדברג דווקא הצליח להתעלם, וסגר את הפרשה כאשר הירשזון הזרים כספים נוספים לחשבון וסגר את החוב החריג. לו היה לינדנשטראוס בתפקיד, אין ספק שהירשזון לא היה מגיע אל כס שר האוצר. הפרשה היתה נחשפת ונחקרת שנים קודם לכן.
אומנם עתה יושב לינדנשטראוס על כס המבקר, ואשר על כן סביר להניח שכבר בשנה זו חשבונות האש"ל בחו"ל של שרי ביטחון, יושבות ראש כנסת ושאר פקידים ונבחרים יהיו צנועים הרבה יותר משהיו אשתקד. אך גם גולדברג עדיין נמצא במערכת, שמצאה אותו מתאים מאין כמוהו לתפקיד נציב הקבילות על שופטים. גם שם אמורים לתקן את קלקולי השירות בציבורי - בדיסקרטיות המוכרת, בדיעבד, ובעדינות יתרה.
יעילות יוצאת דופן
לו היתה קמה נציבות לתלונות על פרקליטים בשירות המדינה, יתכן ויכולנו לספק לה השבוע תיק מעניין במיוחד.
עם תום תקופת החגים נפתחת בישראל, כמידי שנה בשנים האחרונות, תקופה של ניגוח פוליטי שראשיתה בעונת המסיק ביו"ש וסופה בימי הזיכרון ליצחק רבין. כמידי שנה בשנה, פתחו הרשויות גם השנה את התקופה הזאת במספר צווי הרחקה שהוצאו נגד פעילי ימין ביו"ש.
אחד הצווים נמסר השנה לאריאל גרונר מיצהר. אחיו אלחנן, שבעבר קיבל בעצמו צו הרחקה דומה, מיהר לביתו של המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן, הממונה על הטיפול המיוחד במתנחלים בפרקליטות המדינה, כדי למחות על הצו שהוצא לאחיו. השעה היתה שעת ערב מאוחרת, המסר היה לא נעים, וגם המנהג לבקר פקידי ממשלה בביתם אינו מן הדברים שמדינה יכולה להסכים להם. מצד שני, גרונר דפק בנימוס, לא עבר את סף הדלת, מחאתו נאמרה במתינות והוא עזב מיד כשהתבקש.
לא עברו אלא שעות ספורות וגרונר נשלף ממיטתו לחקירה. ולא רק המשטרה גילתה יעילות יוצאת דופן. גם הפרקליטות פעלה במהירות שהיתה מניבה ירידה תלולה ברמת הפשיעה בישראל לו היתה מופעלת כעניין שבשגרה. כמה שעות לאחר תום החקירה כבר היה מוכן כתב אישום נגד גרונר, והוא הובא בפני שופט לצורך הארכת מעצרו עד תום ההליכים.
כתב האישום, שהוצג בפני השופט רם וינוגרד מבית משפט השלום בירושלים, כלל בין השאר עבירת איומים והשגת גבול. כיצד זה הצליחה הפרקליטות לשרבב עבירת איום לכתב האישום, זאת לא הצליח אפילו השופט להבין. הוא גם לא ממש קיבל את ניסיונה של המדינה ליישם במיוחד במקרה של גרונר הלכה מנדטורית שקבעה כי דפיקה חוזרת ונשנית בדלתו של אדם נחשבת השגת גבול.
השופט שחרר את גרונר בתנאים מגבילים, לאחר שקבע כי כתב האישום מצביע לכאורה על לא יותר מאשר הטרדה והעלבת עובד ציבור. ואנחנו נשארנו תוהים האם הגורם בפרקליטות שהגיש את כתב האישום המנופח והמופרך עובד עם שי ניצן או כפוף לו.
בין הפטיש לסדן
לא נטריח את הקוראים הרבה בפרשה שמסעירה בשבועות האחרונים את העיתונות הכלכלית - מעצרו המתמשך של איש העסקים אלי רייפמן. נספר רק על קצה המזלג כי האיש, שלקח הלוואות גדולות בשוק האפור, שיעבד לכאורה בתמורה מניות לאנשים שלא בטוח שבריא להתעסק איתם. מנגד, הוא נדרש ע"י בית המשפט למסור את המניות לכונס נכסים שמונה על ידו.
רייפמן יושב כרגע במעצר, לאחר שלא מילא את החלטת בית המשפט. 'מפתחות כלאו בידיו' כתבו השופטים במחוזי ובעליון, ומייד כאשר ימסור את המניות לכונס הנכסים יוכל להשתחרר. מאידך, לו ימסור את המניות לבית המשפט, הרי שאנשי השוק האפור יאבדו את ביטחונותיהם, וייתכן ומפתחות חייו בידיהם.
הדילמות המוסריות שצופן הסיפור, וגם גורלו של רייפמן, אסור שייוותרו רק בידי העיתונות הכלכלית.