כשאנשי אותה עיר סירבו להלין את רבי עקיבא, אמר: "כל דעבֵיד רחמנא לטב". הלך בשדה והיו עימו נר, תרנגול וחמור. בא רוח וכיבה את הנר, בא חתול וטרף את התרנגול, בא אריה וטרף את החמור ועדיין חזר ואמר: "כל דעבֵיד רחמנא לטב". אותו לילה פשט גיס על העיר, שבה אותה, ורבי עקיבא שתרנגולו לא קרא, חמורו לא נער ונרו לא האיר – ניצל (ע"פי ברכות ס ע"ב).
ומוסיף הרמב"ם: "לפי שיש דברים רבים, נראים בתחילתם טובים, ויהיה אחריתם רעה רבה, ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו צרה גדולה, מפני שאינו יודע סופה..."
חמאס וחיזבאללה ואירן וטורקיה וגולדסטון והאו"ם והנידויים האקדמיים בעולם והחרמות הכלכליים ובית הדין בהאג ושאר מרעין בישין הינם הוכחה בדוקה שהעת רעה מאוד לישראל והאנטישמיות העולמית יוצאת מנקביה לאור השמש. ובכל זאת אין המשכיל רשאי להשתומם או לידום וחייב הוא לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה. עכשיו עלינו לנבור בצרה עצמה ולחלץ ממנה את הישועה. הרמח"ל אומר: "... שאין לך מעשה קטן או גדול שאין תוֹכִיוּת כוונתו לתיקון השלם". אין אנו יודעים אם בתחילתו של המעשה אנו מצויים, באמצעו, או שמא בסופו, ומה ילד יום, אבל חייבים אנו להאמין בבוא הטובה וישועת ה' כהרף עין.
הסופר והעיתונאי אורן נהרי שהוא אוצר בלום של ידע ואינו חשוד בלאומיות יתרה אמר לפני שבוע בטורו האישי: "... האם מתקפות על ישראל הן המסווה הלגיטימי לאנטישמיות שאינה מקובלת עוד? [...] כאשר מקובלת לחלוטין זכות העם הפלשתיני למדינה אבל לא זכות העם היהודי למדינה, כאשר מוכחשת ההיסטוריה, כאשר מופצים שקרים בוטים, כאשר כל העוולות וכל הפתרונות מוטלים על צד אחד בלבד. ו... כן, האנטישמיות קיימת! ואנטי-ישראליות בצורתה החריפה – היא אנטישמיות. כאשר מועצת זכויות האדם של האו"ם מגנה במשך כל שנות קיומה מדינה אחת ואחת בלבד על הפרת זכויות אדם, כאילו דארפור, אלג'יריה, מיניאמר, רואנדה, אינן קיימות בעולם. כאשר באקדמיה ובחנויות הבריטיות דורשים להחרים מוצרים ישראלים ורק מוצרים ישראלים בשל הכיבוש, כאילו טיבט למשל שרויה תחת חירות, וכאשר דורשים להביא לבתי-דין בינלאומיים אישים ישראלים ולא ערבים, אז אי אפשר להתעלם מכך שזו כבר לא ביקורת על ישראל – זו אנטישמיות".
זהו אמנם צעד קטן של השמאל הישראלי בכיוון ההתפכחות, אבל ככל שהאנטישמיות הזאת תִּרבה ותפרוץ יצטרפו אל אורן נהרי עוד ועוד פרשנים מן השמאל הנורא, שכיום משרתים, משקים, מדשנים ומטפחים את האנטישמיות העולמית. זהו הכיוון הבלתי נמנע! לפיכך יש לברך על רעת ריצ'ארד גולדסטון ועל בגידת טורקיה ועל כל החרמות והנידויים. כל אלה אינן אלא תרופות צורבות ומכאיבות שירפאו את תחלואי החברה הישראלית. לאחר מכן נידרֵשׁ לתקופה לא קצרה של שיקום והכאה על חטאים, ויום אחד נסיר את התחבושות, נשליך את הקביים, ננשום באופן עצמוני ונצא כולנו, ימין ושמאל, שלובי זרועות למערכה הכבדה הנכונה לנו.
עוד יבוא היום בו עיתון 'הארץ' יחדל לכנות כנופיית חבלנים "גורם תת-מדינתי", כשמדובר בטרור שפל המגן על פחדניו בניפנוף ילדיו וזקנותיו מול האש המכוונת אליהם ואליהם בלבד. חיות-אדם פרימיטיביות חסרי כבוד עצמי, שהם עצמם מעריכים את כוחם ביחס של 1500 פושעים כבדים שלהם כנגד חייל ישראלי אחד. לא רחוק היום בו יבינו – תחילה במדינת תל-אביב ואחר-כך בעולם כולו – שתינוק בעזה שנהרג מאש ישראלית, נרצח למעשה בדם קר בידי רוצחי החמאס, ובמותו ציווה להם את חייהם העלובים והבזויים.