מסע-לה – אלדד לוי
אחי הגדול עוד זוכר את כדי החלב הגדולים שהיה סוחב לרפת של פוטוקי, כדי לקנות חלב היישר מהפרה. אם יגיע היום לרפת שבמושב בית מאיר, כבר לא ישמע את געיית הפרות ודנדון הפעמון, אלא צלילים אחרים לגמרי – צלילי הסנטור של אלדד לוי, וכלי הנגינה של חבריו להרכב.
דמותו של אלדד לוי מרתקת ומפתיעה, בדיוק כמו האלבום הכפול שהוציא זה עתה. לאחר שיחה מפורטת עם היוצר, חזרתי לשמוע את האלבום, ופתאום הוא נשמע אחרת. אם היה ביכולתי (מבלי להסתכן בתביעה על הטרדה) להמליץ לכולם לעבור את התהליך שעברתי, הייתי ממליץ זאת בכיף.
אלדד, בחור צעיר יחסית, הספיק לעבור בחייו המוסיקליים תהליכים של שנות דור. החל מנגינה שאנטית בכפר אוהלים אינדיאניים בצפון, דרך התזמורת המזרחית של ישראל, אוניברסיטת בר אילן, ועד לאולפן הקלטות פרטי במושב בית מאיר, ורפת משוחזרת, שבה הוא מופיע בפני קהל מגוון. בין לבין הוא גם חזר בתשובה, והופיע ברחבי העולם בכלי נגינה, שבודדים כמותו נשמעים בארצנו.
למען אנשים כמוני, שהסנטור מזכיר להם את בית הנבחרים האמריקני ולא כלי נגינה, אנסה להסביר, שמדובר בכלי עתיק, שגילו למעלה מאלף שנה. הוא קצת מזכיר את העוד, אבל הנגינה עליו נעשית באמצעות הקשה על קלידים, ולא פריטה. זהו בעצם הפסנתר הקדום, עם כמעט מאה מיתרים, והצליל שלו הוא משהו בין פסנתר (או אפילו צ'מבלו) לבין אחד מכלי המיתרים הקדומים. לוי מעיד על עצמו, שהצליל העמוק של הסנטור, הוא זה שגרם לו להעמיק בעצמו, לשאול שאלות, וכך להגיע אל החזרה לקב"ה. הוא הפך לאחד המומחים בעולם בנגינה על הסנטור, ובשבע השנים האחרונות הקדיש זמן רב להפקת האלבום הכפול – "מסע-לה".
שמו של האלבום כבר מעיד על אופיו האתני, מצד אחד, ועל הניסיון להתקרב לה', מצד שני (או שמא מאותו צד בדיוק). הוא מבוסס על משחק מילים שמתחיל ב-מסאלה – תערובת תבלינים הודית – אבל כתוב בצורת – מסע-לה – מסע ותהליך של התקרבות לה' ולשלמות.
החלוקה בין שני הדיסקים מהווה הברקה, שהלוואי ואחרים יאמצו אותה. כל דיסק מתאים למצב רוח אחר. בדיסק הראשון הקטעים רגועים יותר, איטיים יחסית, ומתאימים בדיוק למי שמחפש את רגיעות הנפש וקצת התנתקות מהעשייה הקצבית היומיומית. הדיסק השני קצבי ושמח. ניתן לשמוע בו את השפעת תורתו של רבי נחמן מברסלב, והוא ממש מזמין את המאזין לפצוח בריקוד שמח. לוי יוצר ברצועות השונות ניחוחות מכל העולם, מאחד סגנונות חלוקים זה מזה, ומחדש מההיסטוריה את הכלים שעליהם ודאי ניגנו הלויים בבית המקדש. האלבום כולו מהווה כמיהה לתקופה אחרת בעם ישראל, ואם תשאלו את אלדד לוי – הוא היה חוזר בשמחה לתקופת מלכותו של שלמה המלך, מרים את שולי גלימתו, ורץ עם הסנטור להצטרף לאחיו הלויים, בנגינה על מדרגות בית המקדש.