סתם יום של חול בחודש טבת - לא ספירת העומר, לא ימי בין המצרים, לא עשרת ימי תשובה - כנראה שיש היתר לזלזל ולא לנהוג כבוד איש ברעהו. אחרת אי אפשר להבין את התגובות של "גורמים בימין", חלקם עלומים וחלקם לא, שהתבטאו כלפי פנחס ולרשטיין בסגנון משמיץ (אין הדברים מכוונים כנגד מאמר המערכת של 'בשבע' בנושא, שהיה ענייני, מכובד ומכבד).
אפשר לחלוק על פנחס, על השקפת עולמו ועל התנהלותו במאבק על גוש קטיף. אפשר גם לומר שמבקשים לראות קו יותר תקיף ביש"ע אחרי התפטרותו. לגיטימי אפילו לשמוח על כך.
פנחס אינו זקוק להגנתי, אבל אני רוצה לציין כי אני רואה כזכות את התקופה בה הייתי לצידו במזכירות מועצת יש"ע. פנחס מסמל - גם בעיני מתנגדינו בשמאל - את עוצמת ההתיישבות, את העוצמה הערכית שהובילה אותנו ליש"ע, את המעוף והפריצה, את חוסר הפחד מפני תוצאות מעשים שאפשר לעמוד בגינם לדין יום יום. אין הרבה עתירי זכויות כמותו בהתיישבות, שדלתות כה רבות פתוחות בפניהם.
פנחס הוא ממלכתי בכל רמ"ח איבריו, מאמין בנס הגדול של תקומת מדינת ישראל, רואה בצבא זרוע מרכזית של ממלכתיות זו, וסיכוי יחיד לליכוד השבטים המפורדים בהווי הישראלי מול אויבינו, שלא חדלו מהרצון להשמידנו.
אפשר ורצוי להתווכח, לבחון את ההשקפה הממלכתית, כמו את זו המתנגדת לה, לחלוק באינטנסיביות ובעומק, לברר את החילוקים עד כאב - אבל מתוך הקשבה וכבוד.
חשוב מאוד להפנים כי אין כל הוכחה שנקיטת דרך יותר תקיפה וכוחנית היתה משנה את התוצאה לטובה. לעולם לא נדע מה היה אילו.
תמכתי בסירוב פקודה בתקופת הגירוש, ואני נוטה לחשוב כך גם היום. אבל הייתי רוצה להיות שותפה בדיון עומק בו מועלים הסיכונים והמחירים של כל עמדה בצורה עניינית ככל האפשר, ולא מתוך התבצרות או ניסיון להוכיח צדקת דרך זו או אחרת. לו היינו פועלים רק מכוח היותנו מגזר שנוהגים כלפיו באפליה מכוערת ובלתי נסבלת, היה פשוט יותר להפעיל את מלוא עוצמת המחאה בדרכים הקיצוניות ביותר. אבל מטרתנו אינה עשיית צדק למגזר המתנחלים, אלא הפיכת מפעל ההתיישבות לפרויקט של מדינת ישראל ועם ישראל, ולכן השיקולים יותר מורכבים ויותר מסובכים, ואנחנו חדלנו לשמוע איש את רעהו.
אנו עומדים בפני מצב קשה ביותר, ניסיונות שלא היו כמותם. גורל מפעל ההתיישבות מונח על כפות המאזניים.המחלוקת המרה מאז הגירוש פוררה את יכולת ההנהגה של הציבור, והמחירים עלולים להיות גורליים.
כמאמינים בזכותנו על הארץ מכוח אלוקי, באמצעות מסורת שהועברה ע"י חז"ל, אי אפשר להתכחש למסר הברור שהותירו לנו: לא טקטיקות המאבק יקבעו את גורל ארצנו, כי אם התנהלותנו, יחסנו זה לזה בתוך המחלוקת, כבוד הדדי ואהבת חינם.
כשלב ראשון אני מצפה לניקוי כל הטוקבקים המגדפים, בערוצים הרואים עצמם כקשורים לתורה (חוששתני שמינוי הרבצ"ר החדש-בהחלט יהווה פיתוי לטוקבקים כאלה...) ולקול קורא רבני שמגדיר את הקווים האדומים בזירת ההתבטאויות. צעדים אלה יהוו עלייה משמעותית במפלס התקווה להצלחה.