לקיים דיון נוקב במועצת העיתונות / שלמה נקדימון
עיתונאי ופרשן פוליטי
זוהי באמת שאלת השבוע, ואולי לא רק של השבוע. זוהי שאלה שראויה לדיון נרחב ורצוי שמועצת העיתונות תקיים בעניין זה דיון גם אם יסתיים ללא מסקנות.
בשנים ששימשתי עיתונאי פעיל – שלהי שנות ה-50, ה-60, ה-70 וה-80 – נושאים מעין אלה פרנסו רק את השבועון 'העולם הזה'. ה"פריצה" היחידה בעיתונות היומית היתה ב'ידיעות אחרונות' בטור שכתבה מירה אברך, שהשקיף למה שכונה 'חדרי חדרים של מנהיגים'. בעקבותיה הלכו אחר כך עיתונים אחרים. אילו נתגלגלה ידיעה על סכסוך משפטי בין אשת מנהיג לבין עוזרת הבית, לכל היותר היתה מתמקמת בדיווח משפטי באחד העמודים הפנימיים. ודאי שלא היתה כובשת את עמוד החדשות הראשי. אף עיתונאי גם לא היה מעז לקשור את הסכסוך כמאפיין את אישיותה של אשת המנהיג ולהשפעתה על ניהול המדינה.
בשנים האחרונות נשחטו הרבה פרות קדושות. כבודה של הכנסת מידרדר, אבל גם חבריה אינם משמשים דוגמה להערכה. שלטון נבחר שהתקשורת לא רוצה בו הפך להיות לשק איגרוף. מעמדו של צה"ל כצבא העם פוחת. הכלל המקודש שאין לערב דעות בחדשות כמעט נמחק מהתקשורת. יותר מזה, אנשי תקשורת הפכו להיות לפסיכולוגים בפרוטה.
מכיוון שאת האווירה יוצרת התקשורת הכתובה והאלקטרונית, הייתי מציע לעורכי העיתונים לנהוג לפי הכלל שהתווה בשעתו בן גוריון: "איני יודע מה העם רוצה, אני יודע מה רצוי לעם". רצוי גם רצוי שמועצת העיתונות תיתן דעתה לנסות לבדוק מהם שיקולי עורך בבעיות מרכזיות, כיצד יש להתייחס לשאלה האם התנהגות בני משפחה של בכירים הוא עניין פרטי או חלק מהדיון הציבורי? גם אם מועצת העיתונות תגיע למסקנה שאינה יכולה להתערב בעניין שנדמה כי הוא תלוי אך ורק בשיקוליו של עורך ומערכת העיתון, חשוב לדעת מה בכירי התקשורת המייצגים את עיתוניהם במועצת העיתונות חושבים, ובתנאי שידברו על פי ציווי לבם ולא ייצגו את האינטרס של נותני לחמם.
להפסיק לצרוך עיתונות צהובה / יוסי בן אהרון
לשעבר מנכ"ל משרד רה"מ
לעתים, מתחילה להיווצר הבעיה כאשר רעיית הבכיר נוטה לשכוח שלא היא נבחרה למשרה הרמה אלא בעלה נבחר. היא מתערבת בנעשה אצל בעלה, מקיימת קשר עם עוזריו ואף פונה לידידים - אמיתיים או מדומים - באמצעי התקשורת. וכל זאת כדי לסייע לבעלה ולקדם את מטרותיו.
אולם התוצאה בפועל היא שהאישה רק גורמת נזק לבעלה ולשמו הטוב. אילו נהגו אמצעי התקשורת בישראל במינימום של טקט והגינות (וזה לא קיים אצל רובם), הם היו נמנעים מלפרסם דברים על רעייתו ועל בני משפחתו של הבכיר.
פרסום דברים בתחום זה ינוצל בהכרח על ידי יריביו כדי לנגח בו מתחת לחגורה. התוצאה תדרדר את מעמדה ואת תדמיתה של הפוליטיקה במדינה, ובכך אף תפגע במעמדה הבין-לאומי של מדינת ישראל. מאז קום המדינה, היו כמה רעיות של מנהיגים שלא ידעו את מקומן ולא התנהגו כפי הראוי למעמדן והמצופה מהן. אלא שאז הכתבים נמנעו מלפרסם את הדברים מפאת כבודו ומעמדו של הבעל. היום, למרבה הצער, הותרה הרצועה. כתבים ועורכים נוהגים כאילו הכול מותר, ובולטת התופעה בקרב כמה מערכות עיתונים שיש להן אג'נדה פוליטית מסוימת, לנהוג כאילו הכול מותר לפרסום. מפרטי בית הספר שבו לומדים ילדיו של הבכיר ועד להתנהלותה של עוזרת הבית. טוב יעשה הציבור, שקצה נפשו בהפקרות הנוהגת באותם עיתונים, אם יימנע מלהזדקק לעיתונים אלו, שלא יקנה אותם, ואפילו שלא יקרא אותם.
המפתח בידי הפוליטיקאים / עמית סגל
כתב פוליטי
שבוע לפני הבחירות האחרונות בנימין נתניהו היה אדם מודאג מאוד. הליכוד נחלש במהירות לטובת ליברמן, ומנגד לבני הלכה והתחזקה. נתניהו חיפש בנרות דרך להשיב את הימניים הביתה. ערב אחד התקשר אליי יועץ התקשורת שלו, יוסי לוי, ובפיו הצעה מפתה: ריאיון בלעדי משותף עם יו"ר הליכוד ואביו, הפרופסור הישיש בן ה-99 בנציון נתניהו, אורקל ימני ותיק. נתניהו הבן השמיע שם, בפעם הראשונה והאחרונה עד עכשיו, התחייבות מפורשת שלא לעקור יישובים, כשאביו מוסיף תימוכין היסטוריים. שניים-שלושה המנדטים שחזרו באותו שבוע לליכוד העניקו לנתניהו את ראשות ממשלת ישראל.
ארבעה חודשים אחר כך, כשראש הממשלה נתניהו הכיר בבר אילן ברעיון שתי המדינות, הציע לי מישהו במערכת לחזור לאביו, לשאול לדעתו. היה שווה. פרופסור נתניהו, כעת כבר בן מאה, הצהיר שבנו לא מתכוון לאף מילה שהשמיע.
ראש הממשלה צפה בריאיון ורתח מזעם. לשכתו פרסמה תגובה חריגה בחריפותה נגד השימוש הציני של עיתונאים באנשים מבוגרים, ומקורביו רמזו שאתנצל. אשתו, שרה נתניהו, תפסה אותי יום אחד בטיסה ממלכתית לברלין. "הבה לא נערב הורים", הציעה.
אני חושב שהגברת נתניהו צדקה. לא צריך לערב הורים ואחים, סבתות ונשים, אפילו לא גיסים (לידיעת הקורא חגי בן ארצי). הרהרתי בזה רבות מאז, ונדמה לי שריאיון עם אב קשיש של מנהיג הוא מעשה שלעיתונאי מוטב להימנע ממנו. אבל דווקא כאן, המפתח נמצא בידי הפוליטיקאים עצמם. מי שמזמין עיתונאים לאביו ערב בחירות לא יכול לגרשם למחרת. ראש ממשלה שמפקיד בידי בניו החשודים את ניהול המדינה ימצא אותם אחר כך בכותרות ראשיות. ומי שמבקש מהקהל לשיר "היידה שרה", שלא יתפלא לשמוע, גם שנים אחר כך, זמירות אחרות ביחס אליה.