כואב הלב שצריך היה לטרגדיה המחרידה שפקדה את האיטי, כדי להוציא מן המין האנושי את הטוב האצור בתוכו. על מרקעים הרגילים להקרין כל רוע מצוי, ראינו היחלצות בינלאומית חסרת תקדים לחלץ, לרפא, לסעוד - חמלה והשתתפות בסבל הזולת. כל העולם קיבל על עצמו לרגע קט את הצו העתיק "עזוב תעזוב עימו... לא תוכל להתעלם".
עשרות ארצות, מכל הגזעים והצבעים, חברו יחד להציל חיים ולהמתיק סבל של עם נידח, עני, מסכן וחסר ישע, ללא טובת הנאה או תועלת מדינית נראים לעין.
ובתוך האור הזה, אלומה אחת היתה גם שלנו.
זו הזדמנות לפרגן לדרג הפוליטי, שהחליט במהירות לשגר את המשלחת, השכיל לרכז את המאמץ בהקמת בית החולים ולא קימץ בבחירת מיטב האנשים והציוד. והתודה נתונה כמובן למי שעשו את המלאכה, מכל הלב ושלא על מנת לקבל פרס.
יש משמעות להושטת היד של יהודים לשחורים. שנינו עמים נרדפים. מעטים יודעים את מימדי סבלם של האפריקנים ב-400 שנות סחר העבדים. מיליונים נרצחו או גוועו במחלות ובמצוקות, ומן המיצר הזה פנו נשמותיהם המעונות אל פרקי התהילים של דוד בן ישי וזעקו "שלח את עמי".
בתורת הגזע הנאצית הוצבו בתחתית סולם הגזעים "הנחותים": היהודים והשחורים, וד"ר מרטין לותר קינג כתב: "אני בטוח שאלו חייתי בגרמניה של היטלר הייתי עוזר לאחי היהודים ומעודדם..."
האיטי היא מדינה של עבדים משוחררים, הראשונים ששחררו את עצמם במרד עקוב מדם, עוד בימי נפוליאון. ישראל, ששחררה את עצמה 150 שנים אחריהם, הושיט להם יד. אולם, כפי ששנאת ישראל לא עברה מן העולם, כך גם האפליה הגזעית נגד השחורים עדיין חיה ובועטת.
ראוי לאומות העולם שלא יתנו לרגע החסד לעבור מבלי להמשיכו ולהאציל ממנו על כל ימות השנה.
וגם אנחנו, שומה עלינו להשתדל להיות 'עם סגולה', לא רק בהאיטי.
פלשתים עליך שמשון
ריח של תבשיל חדש עולה ממטבחם של מיצ'ל, פרס, ברק ונתניהו - עוד ויתור לאבו-מאזן, כדי להביאו לשולחן המו"מ (מתן-ומתן).
מי יודע אם נטיעות העצים של ראש הממשלה בכפר עציון, מעלה אדומים ואריאל, שאותנו הרגיזו מפני שסימנו את גבולות חלוקת הארץ, לא נעשו על ידו כדי לרפד את מכת נסיגתו מעוד עמדה, על קצה גבול החידלון? אסור לתת לטכסים שמטרתם הפוליטית שקופה להסיח את דעתנו מהעיקר, והוא - האיום הקיומי ששמו 'מדינה פלשתינית'.
נתניהו מתכוון, כך כותב המסביר הכמעט-רשמי שלו, אמנון לורד ב'מקור ראשון', להביא לקבינט לאישור את 'נוסחת קלינטון' - העמק השווה שבין דרישת הפלשתינים למדינה בגבולות 67' עם תיקוני גבול הדדיים, לדרישת ישראל לגבולות ביטחון והכרה בגושי ההתיישבות - "נוסחה שאפשר לחיות איתה".
דברים אלה מציבים מול פנינו תמרור אזהרה גדול: היזהרו, מלכודת! מפני שמתחת לנוסחה הזאת מונחת הסכמה חבויה, שישראל כבר הסכימה להקמת מדינה פלשתינית בנחלת העם היהודי, פשע היסטורי המגמד את כל יתר הוויכוחים מסביב ל"גושים" או "גבולות ביטחון". ישראל היא בעלת הבית היחידה על יש"ע והוויתור על בכורתה יחתוך עמוק בבשרה החי של המורשת הדתית והלאומית שלה. ספק אם העם היהודי ומדינתו יוכלו לעמוד בטראומה הזאת.
את האסון הזה ניתן עדיין למנוע. לא רק שלא הוחלט על מדינה פלשתינית בארץ ישראל - במפלגת השלטון, בכנסת, בממשלה או בקבינט - אפילו דיון כלשהו לא היה. היה - "נאום בר-אילן" של ראש הממשלה. בדיקטטורה נאום הרודן הוא חוק, אך ישראל היא עדיין דמוקרטיה.
יש לתבוע שלא ייפתח כל מו"מ מבלי שתוכרע תחילה, בכל המוסדות, השאלה הגורלית: מדינה פלשתינית, כן או לא? כי המו"מ הזה, עצם הכניסה אליו מבוססת על ההנחה שהיעד המוסכם מראש הוא מדינה פלשתינית בא"י, והדיון הוא רק על הגבולות.
אסור לקבל את כללי המשחק האלה, שמגניבים את פלשתין לתוך חדר המתן-ומתן ללא דיון והחלטה.
בנפשנו הדבר!