דוד הדרי לא אוהב להגדיר את עצמו כפוליטיקאי, אך כחבר מועצת העיר ירושלים מטעם המפד"ל הוא מחזיק בתיק הכספים בעיר, משמש סגנו של ראש העיר ובעיקר – נאבק באמצעות כל אלה לשמירה על ריבונות יהודית בכל מרחבי הבירה. בראיון חגיגי לרגל יום ירושלים, מסביר הדרי איך אפשר להמשיך לבנות למרות איומי האמריקנים, כיצד הציונות הדתית היא זו ששומרת על צביונה של השבת בירושלים ואיך מרגישים עובדי עירייה נאמנים כשברקע מתפוצצת פרשת השחיתות שערערה את הצמרת המוניציפלית שמעליהם.
מחלון לשכתו של דוד הדרי, סגן ראש עיריית ירושלים וראש סיעת האיחוד לאומי-מפד"ל בעיר, נשקף מקום המקדש. "מכאן אני יכול לשמור על הר הבית", הוא אומר, ומתכוון לכל מילה. בבחירות למועצת העיר אמנם לא זכתה מפלגתו בקולות רבים, אבל הדרי מחזיק את תיק הכספים בעירייה, והג'וב הזה, שאותו הוא מבצע בהתנדבות מלאה, מאפשר לו פעילות רבה וגם יותר מלחישה על אוזנו של ראש העיר, ניר ברקת, איתו הוא רואה עין בעין נושאים רבים בפיתוח העיר.
לכבוד חגה של ירושלים נכנסנו לבניין בכיכר ספרא, ושמענו מהדרי על האתגרים הפנימיים והחיצוניים שנכונים לעיר הזאת, שמושכת אליה כל כך הרבה אש ומשתדלת, למרות שסעים דתיים, בינלאומיים וחברתיים, להיות עדיין זו ש'חוברה לה יחדיו'.
תקופה ארוכה מחפש דוד הדרי את התואם התנ"כי למילות השיר של עוזי חיטמן 'כאן נולדתי' בהקשר ירושלמי, כמובן. המשפטים "כאן נולדו לי ילדיי", "כאן כל אלף ידידיי" ו"אין לי שום מקום אחר בעולם" - יושבים טוב טוב על היחס שלו לירושלים, העיר בה נולד וגדל. המוצא הישר מתבקש לשלוח את גירסת ספר הספרים ללשכת סגן ראש עיריית ירושלים קומה 5.
הדרי בן ה-44 למד ב'נתיב מאיר' ואחר כך בישיבת ההסדר במעלה אדומים. הוא שימש מנכ"ל של עיתון 'יום השישי' ז"ל, כיהן כממלא מקום מוסדות 'אור תורה סטון' וכבר כמעט חמש שנים שהוא מנכ"ל 'אמונה' - תפקיד ממנו הוא מתפרנס עד היום כי הוא "לא רוצה להתפרנס מהעשייה הציבורית". סדר יום? "בין 7 בבוקר ל-11-12 בלילה". הסוד? "צוות שאפשר לסמוך עליו גם ב'אמונה' וגם בעירייה'".
כשלפני 22 שנה נשא הדרי אישה, החליט הזוג הצעיר שהוא נשאר לגור בבירה. האחים משני הצדדים הרימו גבות, כי כולם מתגוררים ביו"ש. "אז", משחזר הדרי "אמרתי בצחוק 'אנחנו נשארים פה כי מישהו צריך להישאר לשמור על ירושלים'. אבל היום זו לא בדיחה. אני חושב שלהתיישב בכל רחבי ארץ ישראל זו מצווה, אבל יש היום גם אידיאל לגור בירושלים. יש חשש שנאבד את העיר לערבים".
בשיטחה המוניציפלי של עיריית ירושלים חיים היום למעלה מ-733 אלף איש ואישה. 35 אחוזים מהם, הוא אומר, הם ערבים. וכן, הוא מכליל גם תושבי שכונות ערביות בפאתי העיר. "אנחנו הרי רוצים ירושלים מאוחדת. אז גם אותם אני סופר".
אתה מדבר על אידיאל מאוד יקר.
"אפשר לממש אידיאלים בכל מיני מקומות בפריפריה שבתוך העיר. ברח' הנורית שבקרית מנחם, למשל, קם גרעין קהילתי של אנשים בעלי מקצועות חופשיים. עשרות משפחות קנו דירות. נכון שהמחיר שלהן עלה מאז, אבל מחיר דירה שם הוא עדיין רבע מאשר בקרית משה. ויש מקומות נוספים כאלה. אז נכון שזה לא עולה כמו בירוחם, אבל זה לא כל כך יקר".
העירייה, מסביר הדרי, לא רק שולחת צעירים לממש אידיאלים, אלא משתדלת גם ליזום פרויקטים שישאירו אותם בעיר. בסדר היום של ראש העיר העניין הזה נמצא במקום גבוה. בפועל, אומר הדרי, קבלנים שבונים בעיר נדרשים לבנות גם דירות קטנות, שיתאימו לכיס ולגודל של משפחות צעירות. קיים סבסוד לסטודנטים מסוימים עבור מגורים במרכז העיר, כדי שיפיחו בה חיים. הדרי גם בודק איך אפשר למצות את 'דירות הרפאים' הקיימות בעיר, אלה שנרכשו על ידי דיירי חו"ל שפוקדים אותן פעמיים בשנה, ועומדות ריקות בשאר הזמן. "אנחנו בודקים דרך לעודד אותם להשכיר את הדירות, ולהניע את שוק הדירות".
הלחץ בשוק הדירות בירושלים נובע במידה רבה ממרכזיותה של העיר באג'נדה הלאומית והבינלאומית. תכנית ספדי, שנגנזה לפני כשלוש שנים, לקחה עימה אל פח האשפה של ההיסטוריה 20 אלף יחידות דיור מתוכננות, והותירה את ירושלים עם זכוכית מגדלת מכבידה תוצרת ארצות הברית ואירופה. "אנחנו עושים את הכל כדי לקדם בנייה בעיר, ועכשיו, אחרי ספדי, הכי הגיוני זה להרחיב את מתחם E1, בגבול המזרחי של העיר, ליד מעלה אדומים. ממשלת ישראל רוצה לבנות שם, אבל הם פוחדים פחד מוות מהקהילייה הבינלאומית. יש שם כרגע בניין אחד של מג"ב. כשבנו אותו, נשיא ארה"ב התקשר בעצמו לראש ממשלת ישראל והביע את מחאתו. אני לא תמים, להקים במקום מבנים זה מלחמת עולם. אבל צריך להגיד גם לבעלי בריתנו - ירושלים היא בקונצנזוס".
קונצנזוס - או שלא. בחודשים האחרונים התברר שהרבה דברים שנדמו כמוסכמות הפכו שנויים במחלוקת.
"במערכת הבחירות של 96' כשרצו לתקוף את פרס אמרו שהוא יחלק את ירושלים, והוא מייד הכחיש כי רק בשוליים הצרים אמרו שאפשר וצריך לחלק. אז נכון, היום השוליים השמאליים התרחבו, אבל צריך להסתכל בפרופורציה. רוב הציבור הירושלמי והישראלי מתנגד לכך".
ובכל זאת, כעיר המקודשת בעולם, ירושלים היא הסיסמוגרף של תהליכים מדיניים. הלחץ של אובמה על נתניהו מורגש בעיר בדמות הקפאה בפועל של הבנייה בכל חלקי העיר, כולל סגירת מרפסת בשכונת רחביה.
איך זה קורה? "הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז ירושלים לא התכנסה מאז התפוצצה פרשיית רמת שלמה. מי שקיבלה את ההחלטה זו הממונה על המחוז, שכפופה לשר הפנים אלי ישי. אין לי ספק שישי קיבל הוראה מראש הממשלה, למרות שאין לי הוכחה ישירה לזה. התוצאה היא שמצטברים מאות תיקי בנייה, ואנחנו עוד נרגיש את הנזק". מאז השיחה ועד היום, אגב, הוועדה חידשה את פעולתה. השאלה היא מה היא תעז או לא תעז לאשר. אחת התכניות שהן בבחינת סדין אדום בעיני ערביי העיר היא תכנית ההסדרה לסילוואן - 'גן המלך', שבמזרח העיר. התכנית כוללת הריסת בתים, הכשרת והזזת בתים, פתיחת מבני ציבור מסודרים, אתרי תיירות, מסעדנות ומזכרות וכמובן טיפוח של האתרים ההיסטוריים במתחם. עיריית ירושלים דחפה את התכנון, הדרי אפילו אישר מיליון שקלים לטובת הנושא. המתחם תוכנן והועבר הלאה לוועדות. אבל לבקשת נתניהו, ברקת הקפיא בינתיים את המהלך.
די לראות מה עשו לפני שבועיים כמה דגלי ישראל בצעדה בסילוואן כדי לשאול - מה הסיכוי שתכנית 'גן המלך' תצא אי פעם לפועל?
"אם הראיון הזה היה נערך לפני 4 שנים היית שואלת מה הסיכוי שיאשרו לבנות 24 יחידות דיור במתחם מלון 'שפרד' או עשרות יחידות ב'בית אורות'. עובדה שכל הדברים האלה אושרו. הרי גם ראש הממשלה רוצה לבנות ברמת שלמה. כמו שהתכניות האלה יצאו לדרך, גם זאת תאושר וכך גם בניית אלף-אלפיים יחידות ברמת שלמה". לדברי הדרי, בקרוב ייבנו ויאוכלסו עשרות יחידות דיור גם בשכונת שמעון הצדיק.
איך אתם נאבקים בכל ההקפאה הזאת?
"אנחנו מתכננים, מממנים, מעבירים את האישורים בוועדה המקומית לתכנון ובנייה, במועצת העיר והלאה. יש לנו השפעה משמעותית בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ואנחנו דוחפים שם הרבה פרויקטים. אבל יש רמות שהן מעל לעירייה. אנחנו לא הבוסים".
והיה ונתניהו אכן רוקם בלילות תכנית לחלוקת העיר - מה היכולת שלכם, כעירייה, לפעול בעניין?
"לצערי הרב, הפלשתינים רואים בכל דבר בעיר ערך סמלי ונאבקים עליו, אבל ממשלת ישראל עדיין לא מכירה בחשיבות הדברים ולא עושה צעדים מרחיקי לכת כדי להביע את ריבונותה במקום.
"אנחנו, כעירייה, לא עובדים אצל ראש הממשלה ולכן אני אעשה הכל כדי לדחוף פרויקטים בכל המקומות שציינתי. גם ראש העיר גורס שיהודי יכול לגור בכל מקום בירושלים. ברקת, אמנם, חושב שגם ערבי יכול לגור בכל מקום. זה הרי החוק. אבל המצב היום הוא שערבי יכול לקנות בארמון הנציב, אבל כשיהודי קונה דירה שהיא שלו בשמעון הצדיק, פותחים על זה מלחמת עולם".
כשמדברים על תושבים יהודים בלב שכונה שהיתה פעם יהודית והיום היא ערבית, אין מנוס מלשוחח גם על 'בית יהונתן', שדייריו זכו בשבוע שעבר לדרישת שלום מפוקפקת מפקחי העירייה, שהגיעו למדידות לקראת אטימת המבנה. "בעניין בית יהונתן ראש העיר ברוך ה' איתנו, מה שלא היה מאה אחוז בהתחלה. הטענה היא מאוד פשוטה: חוק הוא חוק ואנחנו צריכים לכבד אותו. בית יהונתן הוא בלתי חוקי נקודה, וצריך לפעול נגדו כמו שפועלים נגד בתים בלתי חוקיים. אבל בשכונה של בית יהונתן קיימים 657 בתים, מתוכם רק 6 בתים חוקיים. 77 בתים נמצאים בהליך כזה או אחר של הסדרה או הריסה וכדומה. לכל היתרה, כלומר מאות בתים, אף אחד לא דפק בדלת ואמר שהם לא בסדר. כל הטענה שלי היא, שלא ייתכן שתהיה אכיפה מפלה כלפי יהודים בפינצטה. ראש העיר הבטיח לי באופן אישי שלא יהיה מצב שבית יהונתן ייאטם בגפו. דין אחד לכל. אם ייאטמו בתים אחרים, אז גם בית יהונתן. אני אצטער על זה, אבל אז לא תהיה לי ברירה".
הדרי שב ומצטט את סדרי העדיפויות שמועצת העיר קבעה בהריסת מבנים: קודם אלה שנבנו על דרך ציבורית, אחר כך אלה שנבנו על שטח ירוק וכך בסדר חומרה יורד, כשהאחרונים הם אלה שהוסיפו עוד קומה. העירייה, כזכור, מנסה להסדיר את המבנים בשכונה תוך הכשרת ארבע הקומות הראשונות של הבית. הפרקליטות מתנגדת הן ליוזמת ההסדרה והן לדירוג 'חומרת' המבנים הלא חוקיים. "יש אובססיה בקהילייה המשפטית נגד בית יהונתן, הם רוצים לראות דם", אומר הדרי, אבל גם מספק הסבר עובדתי: "תכל'ס אנחנו בבעיה. בית המשפט נדרש לעניין בית יהונתן 5 פעמים ובכולן קבע שיש לאטום אותו. המחלקה להריסת מבנים של העירייה צריכה לעבוד גם על פי צווי בית משפט. ברוך ה', עד היום הצלחנו למנוע את ההריסה, וזה לא פשוט". אגב, אומר הדרי, בשבוע שעבר דפקו הפקחים גם על דלתות השכנים של 'בית יהונתן'.
ואם כבר מדברים על בני הדודים, הדרי מבקש להעביר מסר שלמרות שאולי איננו מובן לחלק מתומכיו, הוא מבהיר שהדברים דווקא מגיעים מהמוח הימני שלו. "אם מדברים על ירושלים שלימה ומאוחדת, צריך להבין שחלק מהמחויבות שלנו היא לדאוג לציבור הערבי. הערבים הרי לא נעלמים, וריבונות משמעותה לסלול להם כבישים, לטפח להם גינות ציבוריות, לפנות להם זבל, להעניק להם חינוך הוגן ברוח מדינת ישראל לדו-קיום. אם אנחנו לא נפנה את השלג בכפר עקב (ליד עטרות, מצפון לירושלים) אז החמאס יפנה אותו ואנשים יאמרו 'זאת בירת פלשתין'. אני מוכן שיפנו שם את השלג לפני שיפנו בשכונתי, גבעת מרדכי. זו הריבונות שלנו בירושלים. ועם זה גם אריה קינג יסכים".
דוד הדרי נכנס בשערי העולם הפוליטי לפני עשור וחצי, כחבר מרכז המפד"ל. "רציתי להשפיע מבחינה ציבורית בתוך המפלגה. כשנכנסנו, היינו כמה צעירים שהגדרנו את עצמנו כלא פוליטיקאים אלא ככאלה שבאו לעשות דברים טובים". עד היום, אגב, הדרי משתדל שלא להתכסות תחת האיצטלה של פוליטיקאי. "לא כי זה משהו רע, אלא כי הוציאו לעיסוק הזה שם רע".
לפני 7 שנים נכנס הדרי למועצת העיר. "התבלטתי בכל מה שקשור למאבקים על ריבונות בירושלים, מזבל ועד חניה. במקביל עסקתי בכל מה שקשור בציונות הדתית, במאבקים ובתקציבים למען חינוך פורמלי ובלתי פורמלי, מבנים ודת".
שלא כמו האחיות הגדולות בפוליטיקה הארצית, בירושלים הצליחו המפד"ל והאיחוד הלאומי לצעוד יחד לקראת הבחירות האחרונות לעירייה, איחוד שהדרי מאמין בו עמוקות. למרבה האכזבה, השיג השידוך הזה כסא אחד פחות במועצת העיר. בקדנציה הקודמת הם היו ארבעה, היום הם שלושה ובפועל רק שניים. יאיר גבאי פרש, אם כי לא באופן רשמי, לטובת הליכוד.
"ניצחנו בקרב אך הפסדנו במלחמה", הדרי מנמק את הירידה למרות האיחוד, "בבחירות הקודמות קיבלנו 17 אלף קולות, ובנוכחיות קיבלנו 22 אלף. אבל המודד למושב היה הרבה יותר גבוה". כזכור, מערכת הבחירות הסוערת בעיר הוציאה את חובשי כיפת השמים אל הקלפיות, בכמות שלא היתה קודם לכן. "היו גם כאלה ציונים דתיים שהצביעו למפלגות אחרות בפתק למועצת העיר. הציונות הדתית כולה הפסידה", הוא אומר "כי הציבור שלנו לא יודע לקשר בין הפתק שלו לרב ראשי ציוני, למבנה לתנועת נוער ואפילו לפינוי זבל. לא במישור המקומי ולא במישור הארצי".
אגב מישור ארצי, הדרי עדיין לא שם. לדבריו, הוא מעדיף כרגע להתמקד בעשייה בירושלים והוא מרגיש שהוא וסיעתו מצליחים לפעול רבות למען העיר. אופק העשייה מבחינתו, עוד רחוק ורחב.
שמענו רבות על נושא הרב הראשי הציוני לבירה. היכן הדברים עומדים?
"בדחיפתנו וביוזמתנו המצב תקוע, כי החרדים ניסו לעשות לנו מחטפים שונים. השיא היה שמתוך 24 נציגי בתי כנסת בירושלים, נבחרו רק 5 מהציבור הציוני, שזו שערורייה". הדרי גורס שלמרות שאחוז הציונים דתיים אינו עומד על מחצית או שני שלישים מציבור חובשי הכיפה בבירה, בכל זאת מספר הנציגים היה צריך להיות שווה, אם לא נוטה, לכיוון הסרוג. "אנחנו מייצגים בנושא הזה גם את הציבור המסורתי והחילוני. הרי כשהציבורים האלה מתחתנים או רוצים לשמור כשרות וטהרת המשפחה הם נזקקים לשירותי הרבנות הראשית, ואילו הציבור החרדי לא נזקק לשירותי הרבנות בנושאים האלה. אז אם בודקים מי הצרכנים, אלה צריכים להיות יחסי הכוחות".
למרות שקשה להתכחש לאמת שבאמירה של הדרי, הרי שבפועל הכוח נמצא בידי החרדים. אבל חמוש בהסכם קואליציוני ובשיתוף פעולה עם ברקת, הוא אינו מוכן להפסיד. "ולכן אנחנו תוקעים מקלות חוקיים בגלגלים. כל מחטף שיש אנחנו מוציאים לאור העולם, וגם הבג"צים פתוחים בפנינו, עד שיהיה משחק דמוקרטי הוגן".
אם כך, זה מצב לא תיאורטי בכלל שגם עוד שנתיים-שלוש לא יהיה רב ראשי לבירת ישראל.
"נכון".
מהשיחה עם הדרי עולה תמונה מורכבת של מערכת היחסים שלו עם החרדים בעיר. אין לטעות, הדרי לא אומר עליהם מילה אחת רעה. אבל הוא כן מזדהה מאוד עם האג'נדה שמוביל ראש העיר, ולפיה יש לפעול להבאת יהודים רבים לירושלים. במקום מסוים מתערבב בשיחה גם המשפט: "אם לא ניתן בעיר תרבות ופסטיבלים ובתי קולנוע, זרקנו את כל הציונים מירושלים. נשארנו פה עיר של חרדים, ערבים וקצת דתיים לאומיים, העיר הענייה הגדולה ביותר בארץ. איבדנו את בירת מדינת ישראל".
בכל מהלך שיחתנו הדרי שליו, מסביר ומנתח סוגיות בצורה יסודית. הפעם היחידה בה הוא כמעט מאבד את סבלנותו מתרחשת כאשר הוא נשאל היכן הציבור הציוני דתי במאבק על צביונה ירושלים, ובעצם, מדוע המחאה צבועה שחור. "מה את מדברת?" הוא תמה, ומסביר שהאמת הפוכה בתכלית. "אנחנו אלה שמובילים בנושא של הגנה על השבת. בלי כותרות ובלי מלחמות יהודים". לא, בהפגנות נגד פתיחת חניון קרתא, שאגב פתוח היום לרווחה בשבתות, הוא לא השתתף. "מה לעשות, יהודים באים לירושלים עם רכב גם בשבת. זאת עובדה. איפה הם חונים? על כל המדרכות ואיי התנועה שמובילים לעיר העתיקה. אני ראיתי מכתב של מפקד המחוז שבמקרה של אירוע חירום נשקפת סכנה לתושבים, כי רכבי חירום לא יוכלו לעבור אל העיר העתיקה וממנה. המפקד כתב שחייבים לפתוח חניון, כי זה עניין של פיקוח נפש".
בכל מקרה, אומר הדרי, מועצת העיר לא הצביעה על פתיחת החניון ולא מתקצבת את הנושא. חניון קרתא הוא פרטי, וכך הדרי לא נדרש להצביע בעד חילול שבת עירוני. "וחוץ מזה, זו לא חכמה לזרוק חיתולים צואים על כוחות הביטחון שבגלל הפגנות כאלה צריכים לצאת מבתיהם בשבת. זה אולי טוב לתקשורת ולגיוס תרומות, אבל הנה החניון פתוח והמחאה התאדתה. כולם הבינו שזה שטויות. זה לא מפריע לציבור החרדי - זה רחוק ממנו".
הדרי כן רוצה לספר על תרומתו לשמירת השבת בעיר, שנעשתה בלי חיתולים, שוטרים או תקשורת. הוא מביא כדוגמה יוזמה לבנות בחניון הלאום 15 בתי קולנוע. "בתוקף סמכותי כיו"ר ועדת הכספים, התניתי את התקצוב בכך שבחוזים יוסכם שבתי הקולנוע לא ייפתחו בשבת".
יש חיה כזאת כיום?
"כן, זה אושר, למגינת ליבם של 2-3 חברי מר"צ. וככה ברוך ה' מנענו חילול שבת המוני בלי הפגנות". הדרי מביא דוגמה נוספת, במסגרתה התנה קיום אירועי תרבות בימי שישי הקיציים בירושלים בכך שהם יסתיימו שעה לפני שבת. אגב, את ההישג הזה הוא לא זקף בריש גלי לזכות הסיעה שלו. "אני יכול לומר שיש כאן ניצחון גדול של הציבור הציוני דתי, אבל באותו רגע ירגישו החילונים שזו עיר שחורה ודהויה. אז מצאנו יחד ניסוח עם אגף החברה והנוער לפיו הם אלה שביקשו מאיתנו לסיים שעה לפני שבת. אז נכון, לא שומעים על זה, אבל תכל'ס בזכות הציבור ציוני דתי יש היום פחות חילול שבת". מי אמר פוליטיקאי ולא קיבל?
לפני שנה וחצי התקיימו בחירות לראשות עיריית ירושלים ולמועצת העיר. הדרי, לדבריו, היה היחיד מחברי מועצת העיר המפד"ליים דאז, שלא הביע בפירוש תמיכה במאיר פרוש. "חשבתי שזה חוסר אחריות לתמוך בו, כי חלק מהציבור שלנו לא רוצה קואליציה עם החרדים וחלקו לא רוצה שנאבד את ההזדמנות במידה וייבחר ראש עיר חילוני". כתוצאה מהמהלך הזה שלו ובאופן לא מדי לינארי, הדרי הוא כיום סגן ראש העיר ומחזיק תיק הכספים. מפלגות גדולות בהרבה מחזיקות אפס סגנים (ש"ס) או אחד ('אגודה').
הדרי, זה ברור, אינו יכול לדבר בחופשיות על ראש העיר המכהן. אבל יותר מנדמה שהוא וברקת רואים עין בעין סוגיות רבות. החל מרב ראשי, המשך בהתיישבות בכל חלקי העיר וכלה בתקצוב לאירועי תרבות של המגזר אותו מייצג הדרי.
בדיעבד, בין פרוש לברקת - במי היית בוחר?
"היום לא פייר לשאול את זה. בזמנו אמרתי למקורביי שאני תומך בניר ברקת וגם הצבעתי לו. היום כשרואים איך הוא מתנהל, כולם יאמרו את זה. ברקת בהחלט מקיים את ההסכמים שלו עם הציבור הדתי לאומי לשביעות רצוננו, למרות שיש מקום לשיפור".
ובכלל לירושלים - מי יותר טוב?
"אני חושב שניר בא ממקום פרטי ולא ממערכת ציבורית מסואבת, יש לו הרבה רעיונות יצירתיים שתופסים גם במשרדי ממשלה וגם בציבור בירושלים. הרעיון הכללי שלו, שאליו אני מתחבר, הוא איך לקדם את ירושלים כעיר הבירה של מדינת ישראל, מדינת היהודים. הוא ראש עיר טוב".
תיק הכספים שמחזיק הדרי הוא כבד, כבד מאוד. התקציב השנתי של עיריית ירושלים עומד על 3 מיליארד שקלים וחצי ועוד 750 מיליון שקלים תקציב 'בלתי רגיל' - לבינוי, תכנון ופיתוח. הדרי חותם על כל הזמנה, החל מתיקון משאיות הזבל ועד תכניות בינוי גרנדיוזיות. המעמד וכותרות העיתונים בשבועות האחרונים מחייבים אותנו לדבר גם על עיר הקודש. הכוונה היא לפרויקט 'עיר הקודש' כמובן.
בית הכנסת של הדרי בגבעת מרדכי משקיף על 'הולילנד', והוא מספר שחבריו התריעו בפניו לא אחת על המונומנט החריג. "הרבה פעמים אמרו לי 'מה זה הדבר הזה? מישהו קיבל שוחד!' ואני תמיד אמרתי להם: 'לא יכול להיות, תפסיקו לבלבל את המוח'".
זה לא סוג של תמימות?
"לא. יש לי הרגשה שזה כמו עורבים השוחרים לטרף. יכול להיות שאחד או שניים חטאו, אבל אני לא חושב שזה כצעקתה".
כדי לבסס את דבריו ניגש הדרי למדפים שבלשכתו ומוציא כמה דפדפות. הוא מציג שורה של חותמים על כל הוצאה וכל פרויקט: החל מראש מחלקה, המשך ביועץ משפטי, ברפרנט של הגזבר, בגזבר עצמו ועוד ועוד. הדרי חותם בשמו של ראש העיר והפרויקטים מגיעים אחר כך לשולחנה של ועדת הכספים, וגם אחריה יש להצעות עוד דרך לעשות, עד שהן הופכות למזומן.
לפי מה שאתה מצייר אין מצב להיתכנות של הולילנד, אבל עובדה - הולילנד קרתה.
"אני חותם על מאות אלפי מסמכים בשנה. לפעמים יש לי שאלות והיו דברים שגם עצרתי. נכון, היה הולילנד, אבל זה לא אומר שהכל רקוב".
אז איך בכל זאת התאפשרה הפרשייה העגומה הזאת?
"אל תשאלי אותי איך אפשר לגנוב כי ברוך ה' אני לא שם. קחי את רשימת החשודים בהולילנד - אם שותפים לפשע היזמים, עורכי הדין שלהם, מהנדס העיר, סגן ראש העיר, מחזיק תיק התכנון והבנייה, ראש העיר עצמו - 20 אנשים מחליטים ביחד לעבוד על המדינה, ואז בוועדה המחוזית מחליטים להעלים עין - אז זה יכול ללכת. יש כנראה פרצות כאלה".
הדרי, שמכיר חלק מהעצורים, בטוח בחפותם של רובם ומתפלל שצדקתם תצא לאור. "אנחנו עושים הכל כדי לעבוד ביושר ובשקיפות. כל מה שאנחנו עושים, נמצא באתר האינטרנט של העירייה. כל ישיבה של ועדת כספים מעבירה החלטות על מאות מיליונים, וכל אחד יכול להתעמק בכל סעיף". הדרי מוחה על כך שבכל מקום אליו הוא מגיע, מקבלים אותו בקריאה 'מה, עוד לא עצרו אותך?'. "בימים אלה עצוב להיות חבר מועצה, או עובד עירייה. לכל מי ששואל אותי אני אומר 'רבותיי, יש 7,000 עובדי עיריית ירושלים, 31 נבחרי ציבור בקדנציה הזאת ו-31 בקודמת. מתוך כל אלפי האנשים שנותנים את נשמתם למען ירושלים מדי יום ביומו, חשודים חמישה ונגד אף אחד עוד לא הגישו כתב אישום. בגלל זה להטיל דופי בכולם?".
יום ירושלים שיתקיים במהלך השבוע הבא יהיה מאוד מתיש עבור הדרי, שמשתתף לפחות ב-10 אירועים שונים, אליהם הוא מביא את ברכת ראש העיר ומועצת העיר. הדרי עצמו חוגג את היום בהלל והודאה. "כתוב 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו' - וואלה זה נכון. זה בהחלט יום חג בשבילי".
לירושלים הוא מאחל "שתמשיך ותתפתח, ותמצב את עצמה כבירת העם היהודי ועם ישראל ללא שום עוררין מבית ומחוץ. אם נגיע למצב הזה, הדרך לשנה הבאה בירושלים הבנויה היא מאוד קצרה".