התפקדות למפלגה היא מעשה פוליטי. אדם מתפקד מתוך אמונה שכך הוא מקדם את המטרות הפוליטיות הראויות בעיניו. כדי להיכנס למגרש ההנהגה של המדינה, אין טעם להתפקד למפלגות שאמנם הן יקרות ואידיאליסטיות, אבל סקטוריאליות במהותן ובמרחב שאיפותיהן. ושם בדרך כלל אין להתפקדות משמעות, כמו שנוכחנו. לעומת זאת, מפלגת השלטון של המחנה הלאומי, הליכוד, אפשרה למתפקדים שלה השפעה רבה על הרכב רשימתה לכנסת ועל זהות העומד בראשה.
ההצטרפות לליכוד חשובה גם בגלל ההשפעה הרבה של המתפקדים על התנהלותה, וגם מפני שמרחב השאיפות של המפלגה כלל את כל הפנים של חיינו הלאומיים. ואמנם נוכחותו של ציבור אמוני גדול בליכוד אפשרה מאבקים רבים, החל ממשאל המתפקדים, המשך בהעמדתם של אנשים אמוניים כמועמדים לכנסת, וכלה במאבק הנוכחי על הדמוקרטיה בליכוד.
תוצאת ההצבעה במרכז על שינוי החוקה הרטרואקטיבי, הגורמת לירידה גדולה (ואולי בכלל) בתדירות הבחירות, היא אמנם נקודת מפנה המסמנת תחילתו של נתק בין המתפקדים לנבחרים במפלגה והפיכתה ממפלגה עממית שבה יש השפעה לציבור, למפלגה של האליטות. את הנזק הגדול ביותר לדמוקרטיה בליכוד גרם בעצם בית המשפט העליון, שלא רק לא פסל התנהלות כוחנית וקלוקלת זו של נתניהו, אלא אף הזמין אותה בעצמו. לנו נשאר רק לנחש מדוע יצא בית המשפט מגדרו למען נתניהו.
לסיכום: אין ספק שההצבעה ביום חמישי, שבה נראה שרוב חברי מרכז הליכוד משלימים עם התנהלותו האנטי דמוקרטית של ראש מפלגתם, פגעה מאוד ברמת ההשפעה של המתפקדים. אבל חייבים להודות שעל אף זאת, בינתיים, אין אלטרנטיבה אפקטיבית יותר מהתפקדות לליכוד - המפלגה המצויה במגרש ההנהגה מצדו של המחנה הלאומי (בינתיים?).