ההפסד של פייגלין בהצבעה הוא הפסד טבעי של מי שמנסה לעשות בכוח מעשה לא טבעי. ניסיון השתלטות מלאכותי על תנועת הליכוד איננו הגון וממילא איננו יעיל. בבחינת "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית". מזה עשרות שנים תנועת הליכוד איננה נאמנת למצעה הנוסטלגי, וחדירה של כוחות חיצוניים אל תוכה בניסיון להחזירה לדרכה ההיסטורית לא תצלח.
גם אם נציגיו של פייגלין היו מצליחים להביא את הליכוד לידי הכרעה לטובת א"י וירושלים, ובמילים אחרות נוטלים את מושכות הליכוד מידי נתניהו, בצר לו הוא היה מקים תנועה אלטרנטיבית, ממש כשם שקדמו שרון.
לפייגלין ותומכיו כוונות טהורות, אבל כעת כבר ברור שהתוכנית כשלה והסבה נזק רב. בדרך עקיפה סייעו פייגלין ואנשיו לפשעים נוראים שנעשו כנגד העם היהודי על ידי ראשי הליכוד: החל בחורבן חבל קטיף, דרך עמונה ועד הקפאת יו"ש וירושלים, וכעת הסכנה המרחפת ח"ו על ביתורה של ירושלים.
בעידודם של אנשי 'מנהיגות יהודית' ומתוך אמונה באשליה ש"ליכוד טוב יותר" ישמש המשענת הנצרכת, שוב ושוב הצביעו לליכוד, לצערנו, רוב בני הציונות הדתית השולחים את בניהם למוסדות חינוך של הציונות הדתית. והנה הגיעה עוד פעם הסטירה המצלצלת וה"ליכוד הטוב יותר", והוא באמת יותר טוב, לא הועיל במקום בו ראש התנועה ביקש לנצח.
אין כל ספק שהמסקנה המתבקשת היא שהמחנה הדתי לאומי מוכרח להתכנס יחדיו ולחבור לכדי סיעה אחת. יש תסכול גדול ומוצדק מכך שהציבור התורם ביותר למדינה הזו בכל שדרות הפעולה איננו מנהיג אותה. אבל אל לו לתסכול זה לגרום לנו לפעול בדרכים המהוות חרב פיפיות. המבוכה הזו יש בה כדי להאיץ בנו לפעול כולנו כאיש אחד לכך שנוכל להנהיג את המדינה גם בשדה הפוליטי.
החבירה העתידית של האיחוד הלאומי והבית היהודי, הקורמת עור וגידים בימים אלו, היא ראשיתו המשמעותית של מהלך נאצל זה אשר כולנו משתוקקים לו.