"PIGS" הוא הכינוי בו משתמשים, ספק בהומור ספק בכעס, כלכלנים שונים ברחבי אירופה, על מנת לכנות את אותן המדינות מגוש האירו, אשר נמצאות בקשיים כלכליים. כפל לשון זה, מחד ראשי התיבות של ארבע המדינות פורטוגל, אירלנד יוון וספרד ומאידך המילה "חזירים", מבטא את התחושה במדינות המרכזיות באירופה בנוגע למשבר הפוקד את ארבע המדינות הללו, ובמיוחד את יוון. פרופ' איתן שישינסקי מהאוניברסיטה העברית, מסביר כי הסיבה לכעס הגדול, במיוחד על יוון, נובע מכך שיוון רימתה לאורך שנים את האיחוד האירופי, ולא דיווחה על כך שחובותיה הגיעו לרמות גבוהות בהרבה מ-60 אחוזי תוצר, עליהם התחייבה במסגרת "אמנת מאסטריכט" אשר מהווה את מסמך היסוד של גוש האירו. "הכעס הגדול על יוון הביא רבים באיחוד האירופי, במיוחד בגרמניה, לטעון כי יש להשאיר את יוון להתמודד עם חובותיה באופן עצמאי, זאת גם אם הדבר יביא אותה לחדלות פירעון".
לדברי שישינסקי, הסיבה לכך שמדינות אירופה גיבשו בכל זאת חבילת סיוע משמעותית ליוון, נובעת מהחשש לתגובת שרשרת שתגרום קריסה אפשרית של יוון, "קובעי המדיניות חוששים מההשפעה שתהיה לקריסה כזו על כל גוש האירו, ובמיוחד על המדינות החלשות יותר כמו ספרד, פורטוגל, אירלנד ואפילו איטליה, אשר מצבן הכלכלי כלל אינו מזהיר, ועל כן הם נרתמים, גם אם באי רצון בולט, לסייע לכלכלתה הקטנה של יוון. החשש הגדול הוא ממשבר אמון במטבע האירופי, אשר יוביל את אירופה כולה למשבר שסופו אינו ידוע". שישינסקי מציין, כי חלק מבעייתה של יוון נובע מהיותה חברה בגוש האירו, דבר המונע ממנה לנהל מדיניות מוניטרית עצמאית, דבר אשר יחייב אותה לקיצוצים דרסטיים ביותר בתקציב. "צריך להבין שהמשבר בכלכלת יוון נובע לא מעט מהאופי הבזבזני שסיגלה לעצמה ואשר גרם לעומס החובות העצום. מדובר במדינה שקורים בה דברים שאינם קיימים באף כלכלה מתוקנת, משכורות נדיבות, יציאה לפנסיה כבר בגילאי ה-50, משכורות 13 ו-14 למרבית העובדים במשק, ועוד בזבוזים רבים אשר יצטרכו להיפסק עם קבלת חבילת הסיוע ממדינות אירופה".
"ישראל", מרגיע שישינסקי, "איננה במצב בו היא עלולה להידרדר למשבר כמו זה הפוקד את יוון. המצב בישראל רחוק מאוד מהבזבזנות המאפיינת את יוון, וחובותיה נחשבים היום לנמוכים ביחס למקובל במדינות המערביות. נכון שגם אצלנו נאלצו לבצע תיקונים וקיצוצים, כמו לדוגמה דחיית גיל הפנסיה ל-67 והתאמות שונות במסגרת הביטוח הלאומי, אולם המצב ביוון שונה לחלוטין ויאלץ אותה להנהיג מדיניות צנע דרסטית, דבר שאיננו צפוי בישראל". שישינסקי סבור, כי השפעותיו של המשבר באירופה יורגשו בישראל, אולם בהנחה שתכניות החילוץ ישאו פירות, הרי שהן יסתכמו בהכבדה מסוימת על היצוא לאירופה עקב היחלשות האירו ולא ביותר מכך, "המשבר העובר על יוון כשלעצמו הוא חסר משמעות מבחינת ישראל, זאת משום שהיא מהווה 3% בלבד מהשוק האירופי ואיננה שוק יצוא משמעותי עבור ישראל".
"הדבר היחיד הגרוע מחברה בעלת ביורוקרטיה מושחתת, נוקשה וריכוזית יתר על המידה הוא חברה בעלת ביורוקרטיה נוקשה, ריכוזית יתר על המידה וישרה", אמר סמואל הנטיגטון, מחבר הספר מלחמת הציביליזציות. פרשת הולילנד אשר מסרבת לרדת מהכותרות, מעלה על הפרק את אחת השאלות המעניינות ביותר את הכלכלנים בעשרות השנים האחרונות, והיא עד כמה משפיעה השחיתות על צמיחת הכלכלה. פרופ' יקיר פלסנר מהאוניברסיטה העברית מצטט את אמרתו של הנטיגטון, ומציין כי שחיתות היא שם כולל לסוגים שונים של שחיתות, אשר חלקם מזיקים לכלכלה אולם אחרים הם תנאי הכרחי לצמיחתן של כלכלות. פלסנר מבדיל בין שחיתות עמוקה ומקיפה, כזו החודרת לכל שכבות הממשל והביורוקרטיה, לבין שחיתות אותה הוא מגדיר יחסית שקופה, בה המחירים ידועים, ואשר מהווה תנאי הכרחי לפעולה הסבירה של הכלכלה במדינות בהן הביורוקרטיה חונקת.
דוגמה לסוג הראשון של השחיתות מוצא פלסנר במצב ברשות הפלסטינית, "מצב כזה בו כל פעולה מצריכה תשלום שוחד לכל הדרגים, מצב בו על כל השקעה של מיליון דולר צריך לשלם עוד מיליון דולר שוחד, הוא מצב בו השחיתות חונקת לחלוטין את האפשרות לצמיחה כלכלית. מצב כזה מבריח משקיעים כי הוא מקטין באופן דרסטי את התשואה על ההשקעות. שחיתות מסוג זה הרסנית לכלכלה ולא מאפשרת פעילות שוק תקינה". "מנגד", מסביר פלסנר, "ישנה שחיתות אחרת, שקופה, בה ה"נהלים" ברורים והתעריפים ידועים, כזו המסייעת להתגבר על נזקיה של בירוקרטיה מורכבת וחונקת, אשר מונעת כל פיתוח עסקי ומסחרי. שחיתות כזו קיימת במדינות כמו הודו וחלק מארצות אמריקה הלטינית, בהן על מנת לקבל אישורים וחתימות, כאלו המגיעות בדין ולא בחסד, ישנו צורך לשלם סכומים ידועים לפקידים המטפלים במתן אישורים אלו. במדינות כאלו, איש עסקים אשר לא ישלם את אותם תשלומי שוחד "נורמטיביים" כביכול, לא יוכל לפתח שום מיזם ולבצע שום פרוייקט משמעותי".
פרופ' פלסנר איננו סבור שישראל היא מדינה מושחתת, ולדעתו כל אזרח הבא במגע עם הרשויות יודע זאת, "הדרג הפקידותי הזוטר והבינוני ככלל איננו נגוע בשחיתות, הביורוקרטיה בישראל אף אינה כזו המזמינה שחיתות מעצם טיבה, וכל הניסיונות לטעון כי מצבה של הביורוקרטיה הישראלית הוא כזה המזמין שחיתות אינם יותר מאשר תירוצים לקובעי מדיניות המנסים לקדם את האג'נדה שלהם". על פי פלסנר, המוקדים בהם עלולה להתפתח בישראל שחיתות משמעותית, הם אותם המקומות בהם קובעי המדיניות שולטים באינטרסים כלכליים כבדי משקל. דוגמה לנקודה שכזו בה נפגשים מקבלי ההחלטות עם אינטרסים כלכליים כבדים היא מנהל מקרקעי ישראל. לדבריו, "המפגש הזה בין גורמי השלטון לבין נכסים העשויים להניב רווחים של עשרות ומאות מיליונים ליזמים פרטיים, מהווה כר להתפתחותה של שחיתות, כפי שניתן היה לראות בפרשיות שהתפרסמו בשבועות האחרונים".