שמו של האלבום הוא 'געגועים', ומעיון בתרגום לאנגלית של השיר באידיש – 'געגועים', אני למד שיהודה גרין מתגעגע לתקופת ילדותו במאה שערים, לשמש המעורר את הישנים, לניגוני השבת ולסבא.
אם הייתם שואלים אותי לפני העיון בחוברת למי הגעגועים, הייתי עונה מבלי להסס – לר' שלמה קרליבך. יהודה גרין היה בקשר קרוב לרב קרליבך עוד מתקופת נערותו, והוא רואה עצמו כממשיך דרכו, לפחות זו המוסיקלית. מי שלא מאמין, מוזמן לשמוע אותו בבית כנסת קרליבך בניו יורק, משמיע מניגוניו ותפילותיו של הרבי המזמר והמרקד. האמת היא שיש משהו בקולו, או בצורת השירה שלו, שמזכיר מאוד את הרב קרליבך, למרות שקשה לי לאבחן במה זה מתבטא בדיוק. ככל שאנחנו מתרחקים מהימים בהם הרב קרליבך היה בינינו, קשה שלא להתפעל מכמות הניגונים והלחנים שלו שיוצאים לאור, כאילו הוא עדיין יושב שם למעלה ומלחין ללא הרף. חסידיו האדוקים ודאי מכירים את כל או לפחות את רוב הלחנים המופיעים באלבום החדש. אלה שפחות מצויים בנבכי שירתו, יוכלו לשמוע כאן מנגינות נהדרות, שניכרת בהן נשמתו הגדולה והכישרון הטבעי בו ניחן.
אחד השירים היפים באלבום הוא 'הנה ימים באים', שגרין מבצע בכישרון רב. אישית, הייתי שמח אם היו מוותרים על השירה באנגלית המשולבת במהלך השיר, אבל כנראה שזו דרישה מוגזמת ממי שחי את רוב זמנו בנכר.
גרין מקדיש לרבו, הרב קרליבך, את הניגון הרביעי, לו הוא קורא 'שיר לשלמה', או באנגלית שמצטלצלת קצת יותר מוצלח – My Rebbe's Niggun.
עוד ביצוע מרגש ואיכותי הוא 'ממקומך', מתוך קדושה של תפילת שחרית לשבת, ואם אינני טועה אפילו אין כאן תרגום לאנגלית או לאידיש – רווח נקי לישראלים שבינינו.
גרין הכניס באלבום גם כמה לחנים משל עצמו, כמו 'הוא אלוקינו' מתוך קדושה של מוסף. תסלחו לי שאני קטנוני, אך נראה כאילו בשירים המקוריים שלו הוא השקיע קצת יותר בעיבוד ובליווי של השיר. שלא תבינו לא נכון – כל העיבודים נשמעים נהדר, אבל בכל זאת, אוזן רגישה תבחין בקצת יותר השקעה בשיריו שלו – תופעה טבעית ואף הגיונית לחלוטין.
'געגועים' של יהודה גרין מהווה חגיגה אמיתית לחסידיו של הרב קרליבך, אך בהחלט יכול לעניין כל מי שהמוסיקה החסידית עריבה לאוזנו.
seret@etrog.tv