בשבוע שעבר פרסם נציב התלונות על השופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, את הדו"ח המסכם של הנציבות שבראשה הוא עומד לשנה האזרחית שחלפה.
כמו בכל שנה, מובילים בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים באחוז הגבוה של תלונות שהוגשו לנציב ונמצאו מוצדקות. העובדה כי בשני מוסדות אלו אין מיישמים, מסיבות מובנות, את עקרון פומביות הדיונים של הרשות השופטת, גובה את מחירה. היעדר השקיפות, וממילא המחסור בביקורת ציבורית, מאפשרת לפחות ראויים שבין השופטים והדיינים להתעמר בבאים בשערי אולמותיהם.
אך בעוד שחוסר השקיפות בערכאות העוסקות בענייני אישות הוא כורח המציאות מפני צנעת הפרט, הרי שחוסר השקיפות בעבודת נציבות התלונות על שופטים אינה אלא שריד לניסיונו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, לעקר את המוסד החשוב שכפתה עליו הכנסת. הדו"ח שמפרסם הנציב לציבור מכיל בעיקר שפע של סטטיסטיקות, רובן חסרות כל ערך ציבורי, וכמה אנקדוטות המתארות התעמרות של שופטים בבעלי דין או בבאי כוחם, לאחר שהושמטו כל הפרטים שיכולים לסייע בזיהוי השופט שכשל.
אין הרבה תועלת מהשוואת מספר התלונות שעל פי החוק אין הנציב צריך לבררן שהוגשו בשנה שעברה לעומת מספר התלונות מאותו הסוג שהוגשו לנציבות לפני שנתיים. גם אין כל ערך אמיתי בידיעה ששופט, ששמו חסוי, התמהמה במתן החלטה למתן צו, שפרטיו לא נמסרו, שביקש אדם ששמו לא פורסם.
לעומת זאת היה יכול להיות ערך אמיתי בידיעה מיהם שני השופטים שרק השנה ארבע תלונות אודותיהם נמצאו מוצדקות. נסבר את האוזן ונספר כי במערכת בה מכהנים כ-600 שופטים נמצאו ע"י הנציב 110 תלונות מוצדקות (21 תלונות מוצדקות נוספות נמצאו בבתי הדין הדתיים של העדות השונות), בממוצע תלונה מוצדקת אחת לכל שישה שופטים. מיהם איפה אותם שופטים שגם אחרי הנטייה של בעלי דין ועורכי דין שלא להגיש תלונות, ובחסות חוק שמגביל מאוד את סוג התלונות אותן רשאי הנציב לברר, הצליחו לצבור ארבע תלונות מוצדקות בשנה החולפת, על אף קשיים ראיתיים בהם נתקלת הנציבות כאשר שופט מכחיש את המיוחס לו? כמה תלונות צברו אותם שופטים בשנים הקודמות? ובעיקר, איזה מחיר הם משלמים על תפקודם הכושל?
שמם של אותם שופטים אמנם נחשף בפני שר המשפטים, נשיאת בית המשפט העליון, נשיא בית המשפט בו מכהן השופט ומנהל בתי המשפט. אך מעבר לאי נעימות ופגיעה בקידום אפשרי, רק במקרים נדירים וקיצוניים נעשית פעולה של ממש כדי להפסיק את כהונתו של שופט שהתנהלותו בעיתית. מספר שופטים מצומצם נקרא לשיחה עם נשיאת בית המשפט העליון. חקירה פלילית נפתחה בשנתיים האחרונות רק נגד דיינים בבתי הדין הרבניים.
תביעה אזרחית עם אג'נדה פוליטית
מתיישבי חברון קראו לו בית השלום. התקשורת הקפידה לכנותו בית המריבה. במשרד המשפטים מעדיפים שם ניטראלי - הבית החום. בחשוון תשס"ט, לאחר שבג"ץ דחה עתירה של המתיישבים, פינתה משטרת ישראל בהוראת היועץ המשפטי לממשלה את הבית מהמתיישבים היהודים, שטענו כי נקנה כחוק מבעליו הערבי. המחלוקת על הבעלות בבית נידונה בערכאה אזרחית, אך לראשי התביעה אצה הדרך, ועם ברוח גבית משר הביטחון העוין, אהוד ברק, פונה הבית בכוח. כתרגיל הטעיה נשאו ונתנו השלטונות עם המתיישבים על הסכם ליישוב המחלוקת, ובעוד טיוטות ההסכם מוחלפות בין הצדדים פרצו כוחות משטרה ומג"ב לבית ופינו את המתיישבים.
ההתערבות הלא כל כך מפתיעה של רשויות החוק בסכסוך אזרחי שבין יהודים לערבים בחברון, קיבלה תפנית מפתיעה דווקא השבוע כאשר משרד המשפטים, באמצעות עורכי דין חיצוניים, הגיש תביעה של למעלה מ-300 אלף שקל נגד העמותות שרכשו את המבנה. התביעה היא על הוצאות הפינוי של דיירי המבנה היהודים.
מזה שלוש שנים הולכת ומוקמת במשרד המשפטים מערכת לתביעות אזרחיות במיקור חוץ, שבאמצעותה תוכל המדינה לתבוע את אזרחיה על נזקים שנגרמו לה בעטיים. מכרזים פורסמו, ומשרדי עורכי דין שזכו בהם כבר החלו להגיש תביעות כספיות, בהנחייתם של ראשי משרד המשפטים. בין הראשונים להיתבע היה הרוצח אלי פימשטיין, שהניח למשטרת ישראל לערוך חיפושים נרחבים אחר בתו הודיה בטרם הוביל את החוקרים אל הקבר שכרה לה. כעשר תביעות נוספות הוגשו כבר נגד עברייני בניה על הוצאות שנאלצה המדינה להוציא על פינוי והריסת מבנים לא חוקיים. תביעה אחת הוגשה נגד מטריד סדרתי של מוקד 100 של המשטרה.
אך בקושי הוגשו כתריסר תביעות מסוג זה, ובמשרד המשפטים כבר לא יכלו להתאפק מלעשות שימוש פוליטי ולא מאוד מושכל בכלי המשפטי החדש העומד לרשותם. מלבד הרווח המשני של הטרדת עמותות ההתיישבות היהודית, הרי שעורכי הדין של משרד המשפטים ייאלצו להתמודד בבית המשפט עם לא מעט תהיות שמעלה התביעה. מדוע, למשל, בחרה המדינה לתבוע הוצאות דווקא על פינוי שלא היתה מחויבת לעשותו על פי חוק? מדוע לא מנעה המדינה את נזקיה על ידי ניסיון למצות את המו"מ אל מול המתיישבים? ובעיקר, איך מתיישבת התביעה עם החלטה של ועדת החוקה מלפני שש שנים, שקבעה כי המדינה לא תשית על מתיישבים יהודים את הוצאות פינוים, ולא תפלה את אנשי הימין במדיניותה באשר להוצאות אחרות שנגרמות לה בשל מחאות פוליטיות של אזרחים.
שטח הפקר
פעיל הימין בירושלים אריה קינג וחברת יושבי ההר בע"מ המחזיקה נכסים במזרח העיר, התעמתו השבוע בבג"ץ עם משטרת ירושלים. קינג ביקש לערוך עצרת מחאה בשטח פרטי במזרח העיר השייך לחברה, כדי למחות על אזלת ידם של השלטונות בשמירה על נכסי יהודים במזרח העיר מפני פלישה ערבית. החוק אינו מחייב בקשה לרישיון מהמשטרה לקיומו של כינוס בשטח פרטי, אך משטרת ישראל מנסה לאסור על קיום העצרת. החלופה הקרובה ביותר שהציעה המשטרה לקיום כינוס המחאה הוא במרחק של למעלה מקילומטר ממיקום הנכס, הסובל מפלישות של ערביי השכונה ללא מענה.