אי אפשר להיות חלוץ כל הזמן. ברגע שהצלחת להוביל מהפך, והדרך שסללת הולכת ומתרחבת, ישנם סיכויים רבים שמישהו יעקוף אותך ממש באותה דרך שעליה עבדת כה קשה. הוותיקים אכן יזכרו מי הם הפועלים החלוצים שבנו אבן על אבן, וסיקלו את המסילה בעשר אצבעותיהם. הצעירים, לעומתם, לא ממש מתעניינים בהיסטוריה, ולא חשוב להם כלל מי השקיע כדי שדרכם תהיה נוחה וברורה.
למה כל ההקדמה הארוכה הזו? האלבום שמתארח אצלנו השבוע הוא דוגמה מצוינת לתיאוריה המפורטת לעיל. להקת 'המדרגות' חונכת, בשעה טובה, אלבום אוסף, ושמו בישראל – 'עץ'. ולמה עץ? כי השיר הראשון, שיר חדש לגמרי שנכתב לכבוד האוסף הזה, מדבר על האיש הדובר אמת בלבבו, ומשווה אותו לעץ השתול על פלגי מים. השיר אכן ראוי לשאת על גביו את שם האלבום, ויש בו את כל האלמנטים שהפכו את המדרגות לחלוצים בתחומם: קצב מודרני בכלים אותנטיים, עירוב של מילים מן המסורת יחד עם מילותיו של המשורר בן ימינו, ובעיקר - השירה המיוחדת של אילן דמרי - זו שהפכה לסמל של להקת המדרגות. בימים אלה כבר אי אפשר לקרוא להם מהפכנים, והמוסיקה שלהם משתלבת היטב בתוך כלל המוסיקה החסידית הכמעט קונבנציונלית. אך אנחנו לא שוכחים את האומץ ופריצת הדרך של הוד דיין ואילן דמרי. שלושה אלבומים הם הוציאו, עד לאלבום האוסף הנוכחי, והכיוון הייחודי שלהם הוביל אותם לקהל רחב מאוד, הרבה יותר מהמקובל אצל היוצרים הדתיים. הסגנון שלהם נשאר כשהיה, למרות שהפך לנחלת הכלל, ואלבום האוסף מכיל בעיקר את השירים הישנים והאהובים. חלקם הוקלטו ונערכו מחדש, ואליהם נוספו שני שירים חדשים, ועוד תוספת מעניינת – 'אנעים זמירות', בלחן המיוחס לרבי מלובביץ'.
מי שכבר הורגל בשיריהם של המדרגות, לא צריך את התיאור שלי על המפוחית של אילן, הגיטרה של הוד ועל כלים וקולות נוספים, שמשתלבים יחד בהרמוניה מאוד נעימה לאוזן.
בקיצור, אלבום האוסף - עץ, בהחלט מצדיק את קיומו, ומומלץ לכל מי שמחפש שירים רגועים, עם משמעות ערכית, ולא פחות מכך - חדשנות מוסיקלית.
Seret@etrog.tv