הפרסומים נוכח האפשרות שמשה פייגלין וחטיבת 'מנהיגות יהודית' יעזבו את הליכוד מהווים הזדמנות טובה לחשבון נפש של כל ההתנהלות בליכוד עד כה ולמסקנות אפשריות לעתיד.
פייגלין מילא תפקיד מיוחד במינו כשנתן, בראש תנועת 'זו ארצנו', את התשובה ברחוב נגד ממשלת רבין שהביאה עלינו את האסון הלאומי בהסכמי אוסלו. ההפגנות, חסימות הכבישים ומבצעי 'מכפיל' בשטח היוו תשובה דמוקרטית נמרצת להתנהלות הדיקטטורית של הממסד שהארגון וכושר הביצוע של פייגלין הבהילו אותו.
נישא על ההצלחה סחף אחריו פייגלין רבים למהלך המבריק הבא שכלל השתלבות במפלגת השלטון הימנית בדרך להנחלת התודעה שהנהגת המדינה אינה מחוץ לתחום שלנו. פייגלין כיוון גבוה, אך בדרך עשה כמה טעויות. להלן חלקן:
- לא נכון ולא חכם להצטרף למפלגה ולהכריז: "שלום, באתי להשתלט לכם על העסק". כדי לבצע זאת צריך כ-40% מהמתפקדים, אך כשיש אולי 10%, הדבר אינו בהישג יד וההכרזות רק מעוררות התנגדות.
- ליבוי המחלוקות עם נתניהו הביא לתשומת לב תקשורתית אדירה, אך גם לתבוסות באותו סדר גודל. הטעות הגדולה בשיקול הדעת היתה של נתניהו שהפסיד כ-10 מנדטים בבחירות האחרונות בגלל המחלוקת עם פייגלין שהתפרשה כאיתות שמאלה.
- עיקר העיסוק הפך להיות מפלגתי בעוד שבחוץ התהפך העולם. רוב הכישרון, כושר הארגון ויכולות גיוס הכספים של 'מנהיגות יהודית' הופנו לזירה המפלגתית כאשר נדרשו מול שרון פעולות בסגנון 'זו ארצנו'. התנהלות זו מוסברת ע"י גישה הטוענת שבמקום לכלות את הכוחות ב'כיבוי שריפות' יש לרכז מאמץ ולהגיע לשלטון. אלא שלפעמים אם לא מכבים שריפות הן שורפות את מי שעוסק בדברים הנעלים ביותר.
-הטעות האחרונה היתה לתת פירוש מוגזם לההתמודדות במרכז כ'קרב על ירושלים'. ההתייצבות הבוטה נגד נתניהו איפשרה לו לנפנף בפייגלין באופן דמוני ולהציג את ההצבעה כמבחן נאמנות לראש הממשלה, שהתנהלותו אינה מתפרשת כרגע בליכוד כאילוץ כתוצאה מלחץ אמריקני ברוטלי.
ניתן להגדיר את התנהלות 'מנהיגות יהודית' כ-100% אסטרטגיה מול 0% טקטיקה. אלא שהעולם אינו מתנהל בנוקשות כזו.
חשוב גם להדגיש: התבוסות של פייגלין בליכוד אינן בגלל היותו חובש כיפה, אלא כתוצאה מטעויות בהתנהלותו שלו.
עם זאת היו תוצאות ברוכות למהלך בליכוד:
- כניסתם של רבים שנענו לקריאתו של פייגלין יצרה כוח לא קטן המשמש כקבוצת לחץ יעילה לקידום מטרות לאומיות. כוח זה משמש לחיזוק מועמדים, ח"כים ושרים הנאמנים לערכי המחנה הלאומי, כמו גם לסילוק אלו שאינם נאמנים. הפריימריס האחרונים היו התחלה טובה של מגמה כזו. בגיבוי הנוכחות הגדולה בליכוד יש לשדולות שלנו גישה אל בעלי תפקידים לקידום הנושאים היקרים לנו.
- פייגלין משמש מופת למנהיג שחולם בגדול ומנסה להגשים את חלומו. אוי לחברה אנושית החסרה אנשים כאלו המעזים לנסות להגשים חלומות גדולים, למרות שמי שמכוון גבוה מסתכן באפשרות להתרסק בגדול.
פרישה כעת של פייגלין תהיה טעות קשה ותגרום נזק לו אישית ולמחנה הלאומי בכלל. כל מתחריו ומתנגדיו ינפנפו בעשרות ההתבטאויות שבהן שלל את היציאה מן הליכוד ולעג לכל מי שפעל במפלגות קטנות, על העץ הזה הוא טיפס גבוה מדי. הם גם ישוו, בצדק או שלא, בין ההישגים הצנועים שלהם באופוזיציה מול הכישלון הגדול שלו.
והכי חשוב - את הכוח בתוך הליכוד יש להגדיל, לא להקטין.
ולכן, על פייגלין להשתמש בכישלון בהצבעה כהזדמנות לתיקון ההתנהלות בליכוד. עליו להצהיר על ויתור, עד להודעה חדשה, על הניסיון להיבחר לראשות התנועה ובמקום זה להתרכז בטיפוח והגדלת הכוח לקידום הרעיונות שאותם רצה לקדם ממרום כסא ראש הממשלה. כך הוא ישנה את הרושם שהוא פועל לקידום אישי שלו על חשבון הרעיונות שאותם הוא מתאר במאמריו. אכן מדובר בסוג של 'הורדת הילוך', אך זוהי דרך טובה ומכובדת לקדם את האידיאלים הללו וגם לצבור קבלות על עשייה שבעתיד, בהכרח, תקדם אותו אישית.