הקפאת בנייה לא פורמאלית, מהומות ערבים בהר הבית והפגנות מחאה נגד פתיחת חניונים בשבתות – אלה רק מקצת המאורעות שפקדו את בירתה של מדינת ישראל בשנה האחרונה. לרגל 43 שנים לאיחודה של ירושלים, ולאור מצבה המדיני והחברתי הרגיש, אנו מקדישים הפעם את המדור לשיחה עם עיתונאי 'ישראל היום', נדב שרגאי, המשמש גם כחוקר ירושלים במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.
עכשיו כשירושלים חוזרת אל שולחן הדיונים, זה כנראה רק עניין של זמן עד ששאלת הר הבית תעלה מחדש. מהן ההשלכות האפשריות לוויתור על הריבונות הישראלית בהר הבית?
"ריבונות יהודית על ארץ ישראל ללא בעלות על הר הבית, היא ריבונות נכה, או כפי שאורי אליצור הגדיר זאת פעם: 'אהבה אפלטונית'. הרגש והשייכות הדתית הם פקטורים מדיניים משמעותיים, הן אצל היהודים והן אצל המוסלמים. ומי שטוען שניתן להפריד בין דת ולאום, בין אם מדובר באיסלאם ובין אם מדובר ביהדות, פשוט חוטא למציאות ולאמת. זה לא שהוא אינו מבין בדת. הוא אינו מבין בפוליטיקה.
"מכיוון שכך – הסדר דתי בהר הבית, הוא גם הסדר מדיני, והמשמעות הקשה שלו מבחינתנו כיהודים אינה רק דתית-יהודית, אלא גם לאומית-מדינית וביטחונית.
"כשישראל עשתה פעם 'ניסוי' ומסרה את ניהול הביטחון בהר ל-24 שעות בלבד, לידיו של טיראווי ומנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית – התוצאה הייתה מטר אבנים על הכותל ומנוסה של המתפללים היהודים. זה קורה מדי פעם גם כשאנו למעלה, אבל אז אנו יכולים להיכנס באופן חופשי להר ולהפסיק זאת. מי שימסור את האחריות על מעטפת ההר למוסלמים, יתקשה לאבטח את מתפללי הכותל ואת יתר כותלי ההר, וגם יפקיר את המקום לגורמי קיצון כמו התנועה האסלאמית הישראלית ודומיה.
"ברמה התודעתית – המשמעות חמורה אף יותר: הרבי מקוצק הכה פעם על חטא לפני חסידיו וסיפר להם, כיצד בהיותו ילד בן עשר השתלטה עליו יוהרה, ולאחר שבית משפחתו עלה באש, וכל רכושה אבד – הוא ניחם את אמו הדומעת והבטיח לה שכאשר יגדל, יכתוב מגילת יוחסין חדשה במקום זו שעלתה באש, שתתחיל - בו. רבים מדי מתייחסים להר הבית, כדרך שהתייחס מנחם מנדל הקטן (לימים הרבי מקוצק) למגילת היוחסין של משפחתו, וסבורים שניתן לדלג על הר הבית, ולכתוב מחדש את מגילת היוחסין של העם יהודי בלעדיו. ויתור על ההר, על המקום שבו מתחילה מגילת היוחסין שלנו, אינו בא בחשבון, וכבר היום צריך לדאוג לשמר את המעט שנותר בהר ליהודים – זכות הביקור בו, מכיוון שגם המובן מאליו הזה – מוגבל ומאוים".
35% מאוכלוסיית ירושלים - ערבית, וב'מזרח ירושלים' – 60% הם ערבים. איך משנים את הדמוגרפיה הזו?
"הרוב היהודי בעיר מצטמצם כל העת. 18 אלף יהודים עוזבים את ירושלים מדי שנה. 300 אלף עזבו אותה בעשרים השנים האחרונות. זה הגורם המרכזי להצטמצמות הרוב היהודי. היהודים עוזבים כי אין להם מקומות עבודה בעיר, ומכיוון שאין להם היכן לגור בירושלים. בירושלים חדלו לבנות. במערב – 'הירוקים' מטרפדים תוכניות בנייה בשל ערכי טבע ונוף, ובמזרח – ארה"ב בולמת אותנו. התנאי המוקדם לבלימת העזיבה היהודית הוא יצירת היצע של כארבעת אלפים דירות בשנה. כיום יש רק 1,500 התחלות וככה לא בונים בירה".
רק שניים מכל חמשה ירושלמים הם חילונים או דתיים. היתר הם חרדים וערבים. האם ניתן להגדיל את חלקם באוכלוסיית הבירה?
"אני לא חושב שצריך להתערב ב'שוק' של הביקוש לירושלים בקרב האוכלוסייה היהודית. ב"ה שהחרדים באים לירושלים, וחבל שגם הם עוזבים אותה לאחרונה. הם אלה שעוד מצילים את המאזן הדמוגרפי בין יהודים לבין ערבים כאן, ובלעדיהם היה הרבה יותר גרוע. לעניות דעתי, וזאת בניגוד לסקרים שונים שפורסמו לאחרונה, הציבור החרדי נמצא בראשיתו של תהליך של השתלבות בשוק העבודה, ושל השתלבות במדינת ישראל ומוסדותיה. המציאות מובילה לכך, הצורך מוביל לכך, החיים מובילים לכך, וזה קורה בהדרגה ויואץ בהמשך.
במקביל, אם רוצים למשוך חילונים לבירה, צריך כאמור לייצר עבורם מקומות עבודה כאן וכן לבנות דיור, והרבה יותר. זאת לא משימה שראש עירייה, מוצלח ככל שיהיה, יכול לעמוד בה לבדו. ממשלת ישראל חייבת להירתם למשימה הזאת. זה מאוד נחמד שמעלים את ירושלים על ראש שמחתנו, כל שני וחמישי, אבל הפער בין הדיבור והמעשה הוא עצום".
יש או אין הקפאה בירושלים?
"באופן פורמלי בנימין נתניהו השיב לארה"ב בשלילה על דרישתה להקפאת הבנייה בשכונות היהודיות שמעבר ל'קו הירוק' בירושלים. באופן מעשי לא בונים שם, ולא מהיום, אלא כבר חודשים ארוכים, או שבונים במשורה. זה תקדים מסוכן. מרגע שהקפאת בפועל, גם אם רק ב'קריצת עין', יצרת לגיטימציה לצד השני לדרוש את המשך ההקפאה, וזה בדיוק מה שעתיד להתרחש, הן בתחום יו"ש והן בתחום ירושלים. לנתניהו הייתה 'הזדמנות' פז לגייס סביבו קואליציה רחבה, הן בארץ והן בקרב יהדות העולם, על הנושא הזה של בנייה בשכונות היהודיות בירושלים. בינתיים הוא לא עשה זאת. עדיין לא מאוחר. לא צריך להתעמת עם ארה"ב על כל דבר, אבל ירושלים אינה כל דבר, אלא הדבר עצמו. צריך להבהיר לארה"ב שיש לנו קו אדום, ושהוא אינו הקו הירוק.
"זו ודאי משימה קשה. שני ראשי ממשלה קודמים, ברק ואולמרט כבר שמו את ירושלים על השולחן והביעו נכונות לחלקה. אבל כאן בדיוק התפקיד של נתניהו. על זה הוא רץ לבחירות. הוא זה שהבטיח לשמור על ירושלים מאוחדת. הוא שאמר שעל ירושלים לא נדבר. עכשיו הגיע זמנו לפרוע את השטר. בשביל זה הוא נבחר. ואם הוא ילך על הכיוון הזה, הוא יגלה שיש לו תמיכה ציבורית רחבה ומשמעותית".