אפתח בשתי עובדות המעצימות את השאלה. א. החוק מאפשר מינוי שני רבנים ראשיים בערי ישראל, אחד "אשכנזי" ואחד "ספרדי". כיום יש הרבה מאוד ערים שאחד הרבנים נפטר והרבה ערים שבהן שני הרבנים הראשיים נפטרו, דוגמת ירושלים ופ"ת, ויש צורך דחוף במינוי רב או שני רבנים.
ב. הציונות הדתית הצמיחה ת"ח גדולים בתורה ובפסיקה, "ספרדים" ו"אשכנזים" כאחד, צנועים וענווים וישרי דרך, בוגרי צבא, המבינים את רוח העם ומקדשים שם שמים בכל הליכותיהם, המוכנים לשמש ברבנות מתוך אידאל של קירוב לבבות מתוך אהבה ואחווה בדרכו של הרב קוק זצ"ל.
ובכל זאת יש קושי רב במינוי רבני ציונות הדתית וזאת משתי סיבות מרכזיות:
הראשונה, קללת ה'פיצול' המכה בציונות הדתית בהרבה תחומים כמו בחינוך ובפוליטיקה, גורמת לכל אחד מהזרמים המפוצלים של הציונות הדתית בעיר להעמיד מועמד משלה. ומתוך המחלוקת יבוא השלישי (חרדי או ש"ס) ויזכה. וגם אם נבחר מועמד על פי הליך שנקבע באותה עיר, האחרים נעלמים והמועמד נשאר כשמאחוריו רק חלק מהציבור. ראש העיר ונבחריה רואים, מבינים ומקדמים מועמד אחר הזוכה לתמיכה מלאה מצד שולחיו.
הסיבה השנייה: מינוי רב תלוי בשלושה גורמים מרכזיים: ראש העיר, שר הדתות ויו"ר המועצה הדתית ונציגות בתי הכנסת.
ראש העיר – בגלל הפיצולים, אבדה לציונות הדתית השפעתה בפוליטיקה ובסדר היום הציבורי. שר הפנים מש"ס, שר השיכון מש"ס. כל ראש עיר (פרט לבודדים "נטולי מענק") זקוק נואשות לשר הפנים לתקציבי העיר ולשר השיכון לתקציבי הפיתוח והבנייה של העיר. לכן הוא יעדיף להגיע להבנות עם ש"ס ולא עם הציונות הדתית.
שר הדתות - אף הוא מש"ס.
יו"ר המועצה הדתית – בגלל המפורט לעיל גם יו"ר המועצה הדתית הנבחר או הממונה הוא מש"ס או מחויב לש"ס. והרי לנו קושי עצום במינוי רב מהציונות הדתית.
ואף על פי כן, אם נתאחד סביב מועמד אחד ונפעל בחכמה כפי שאנו פועלים בחלק מהערים הנ"ל, אני מקווה כי בסופו של יום נצליח למנות לפחות רב אחד מהציונות הדתית בכל אחת ואחת מהערים המדוברות.