הציונות הדתית מתקשה למנות רבני ערים מטעמה, כיוון שמינוי רבני עיר הפך (ולא מהיום) להיות עניין פוליטי. ובעוונותינו ובאשמתנו, הכוח הפוליטי בכנסת של הציונות הדתית חלש ביותר.
במצב הנוכחי משרד הדתות נשלט בידי ש"ס, משרד הפנים בידי ש"ס (ולמשרד זה השפעה רבה על ראשי ערים, שגם להם משקל חשוב בבחירת הגוף הבוחר), הרבנות הראשית עם אוריינטציה של ש"ס והחרדים (עם משמעות למתן "כושר רב" ל"מקורבים"), כך שמראש כמעט מובטח רוב אוטומטי בגוף הבוחר לנציגי ש"ס.
במצב דברים שכזה, גם אם מועמד שתציב הציונות הדתית במקום מסוים יהיה משכמו ומעלה ועולה בסגולותיו ובכישרונותיו על מועמד עם אוריינטציה פוליטית חרדית/ש"סניקית, הרי שהקשרים הפוליטיים שווים יותר מהכישורים.
נקודה חשובה נוספת במענה לשאלה היא שהציונות הדתית היא רב-גונית: זרם "מרכז", הר המור, חרד"לים, "מודרן אורתודוקס", "לייט" וכל אלה שבאמצע, וברוב המקרים קשה עד בלתי ניתן להשיג הסכמה אפילו בתוך המחנה הדתי-לאומי פנימה על מועמד סביבו יתקבצו כולם.
בפתח תקווה דומני שהשכלנו להתגבר על שתי הבעיות דלעיל. בפן הפנימי – סניף המפד"ל הקים ועדה של 12 אנשים בהם נציגי זרמים שונים, "אמונה", רבנים ופוליטיקאים. בפני הוועדה הופיעו 12 רבנים להתרשמות, ומהם נבחר בהצבעה חשאית הרב אליעזר איגרא, בר-אוריין 'כיפה סרוגה', אב בית דין בבאר שבע, רבה של כפר מימון, שירת בצה"ל, ילדיו בצה"ל ובשירות הלאומי וכדומה. סביבו הצלחנו ללכד את כולם.
בפן הכללי – אנו עובדים עם ש"ס בעניין זה בשיתוף-פעולה מלא. הם מסייעים לנו ברב האשכנזי ואנחנו מסייעים להם עם הרב הספרדי שהם מציגים למועמדות – הדיין הרב בנימין אטיאס. כך הגענו גם להסכמה מלאה של הרב עובדיה יוסף ולפעילות מתאימה של שר הדתות.