הסיבה היא מפני שברוב המקומות דווקא הנציגים של הציונות הדתית הם אלה שמסייעים לנציג ש"ס ואגודה להיבחר לרבנות. יש להם ק"ן סיבות להסביר שהמועמד החרדי הוא בסדר, לא ממש חרדי וכו'. בסופו של דבר התנועה הציונית קוצרת בקלפי את מה שהנציגים בעיריות ובמועצות זרעו על ידי בחירת רבנים חרדים.
ברוב המקומות שבהם נבחרו מועמדים חרדיים נקנו נציגי הציונות הדתית בנזיד עדשים. לקחו אותם לרב עובדיה ש'יכפכף' אותם בכמה סטירות על הלחי ויאמר להם: "תבחרו בפלוני. הוא טוב, תלמיד חכם וירא שמים". הם שוכחים שהרב עובדיה עצמו לא מכיר את המועמד הש"סי. נציגי המפלגה דחפו אותו לרב והוא אומר לנציגי הציונות לתמוך בו. למה? כי הוא משלנו.
צריך לתת אומץ לנציגי הציונות הדתית בעיריות ובמועצות. הם צריכים להבין שהתורה שהם מייצגים היא הרבה יותר שלֵמה מתורתם של אחרים. יש בה גם תורה וגם ארץ ישראל. גם דרך ארץ וגם מסירות נפש. היא הרבה יותר קרובה לתורה שניתנה מסיני מאשר המתמודדים האחרים שמחמירים לקיים חצי תורה כהלכתה ושוכחים לגמרי את החצי השני.
אותו אלוקים שכתב בתורה ללבוש תפילין, כתב שלא לתת את ארץ ישראל לנוכרים. מי שלא מקיים את החלק הזה של התורה, עובר על דברי תורה, גם אם הוא אוכל שוקולד רק בהכשר בד"ץ. אלה שמלגלגים על תלמידי חכמים ציונים יכולים בשקט להימנות על עשרים וארבע אלף התלמידים הראשונים של ר"ע שלא נהגו כבוד זה בזה וכלו מהעולם.
צריך לתת להם אומץ. צריך להזכיר להם כי בחירת רב שמייצג תורה שלֵמה יכולה להיות המשימה שעליה הם עשויים לקבל גן עדן. ואם הם לא לכן היא כל כך קשה.