לעמיר בניון לא אכפת מאקו"ם, מחברות התקליטים, מהשוליים הסהרוריים של השמאל ומזה שהוא לא יודע לקרוא תווים. מה שבאמת חשוב לו זה לייצר מוסיקה שתואמת את האמת הפנימית שלו, גם במחיר נזק תדמיתי או חרמות מצד טייקוני תעשיית המוסיקה בישראל. בניון שחרר לאחרונה שני שירים שפגעו לשמאל האנטי-ציוני בבטן הרכה, אולם גם אלו לא מנעו מהקהל הישראלי להמשיך להצביע ברגליים ולמלא את הופעותיו. כאמן עטוי כיפה וציצית, הוא אחראי למזוזות באמפי בקיסריה ומסביר מדוע הוא מופיע גם בפאבים לא כשרים.
"תתכבדי, העוגיות האלה הן מאפה בית, מהסבתא של אחד החיילים שביקרתי היום", מקבל עמיר בניון את פניי באולפן ההקלטות, "וידאתי שהן כשרות". כזה הוא בניון, אנושי וחם וכל פוזה של כוכבנות רחוקה ממנו, כרחוק הדעות שלו מהמיינסטרים של תעשיית המוסיקה.
בתוך חמש שנים הספיק בניון לעשות מהפכים אישיים ולהתחיל מהפכות ציבוריות שיספיקו לשלושה אנשים לפחות. הוא חזר בתשובה, נישא והפך לאב, תבע את כרישי תעשיית המוסיקה בישראל, החרים את פרס אקו"ם שקיבל, הוציא שיר שהעלה את חמתם של אנשי השמאל והתקשורת, וכמובן המשיך להופיע ולהוציא אלבומים בזה אחר זה. ראיון נינוח עם איש שלא נח לרגע.
סופר את העם נטו
הפרויקט האחרון שיצא מהתנור של עמיר בניון הגיע לאוזן הציבורית בשבוע שעבר. היה זה שיר שהוא הקליט עם 11 חברי כנסת, במטרה להביע תמיכה בלוחמי השייטת שמנעו את הגעת המשט לעזה. בניון הלחין מילים שחיבר משה קלוגהפט, יועץ תקשורת ודוברה של ח"כ רונית תירוש, ועיבד, הקליט והפיק את 'שיר ערש', שמופנה לילד קטן ונחתם ב:
"ובלילה עצום את עיניך
הוא פוקח עיניו בשבילך
ותגיד רק תודה
תשיר לו שיר ערש בליבך
הוא יזמזם חזרה
מעמדת השמירה".
חברי הכנסת העומדים מאחורי היוזמה ביקשו מקלוגהפט שיפנה לבניון, והלה נענה בשמחה. "קראתי את הטקסט וזה ריגש אותי מאוד. ואמרתי: אם אפשר לעשות עוד משהו בשביל מישהו, אז קדימה".
בניון מספר שזה לא היה קל. יום לפני כן עבדו הוא ותומר מתנה, חבר והבעלים של 'אולפני תמר', על החומרים. ביום ההקלטה, השניים הבינו שלא מדובר רק ב-11 אנשים שמוסיקה היא לא התחום שלהם, אלא גם בעוזרים פרלמנטריים, צלמים ואנשי תקשורת שנכנסו לתוך האולפן. "אמרתי לאשתי: נשקי את הילדים, הולך להיות פה סובחי (בלגן). חבל שלא הבאתי את התפילין". לבסוף העניינים זרמו מהר יותר משחשב: "הם היו חמודים והתנהגו יפה".
מה עשית עם הזייפנים?
"היה זייפן אחד שריגש אותי. הוא זייף כל כך בתמימות. לפעמים אנשים מקצוענים מתכוונים לכזה זיוף בכוונה". אגב, בניון מוצא שח"כ יואל חסון מאוד מוסיקלי. "קיבלנו תגובות יפהפיות. זה ריגש המון המון יהודים. אני לא מדבר על היהודים שחולים כרגע במחלת הציניות וזה בעזרת ה' יעבור להם, אלא בכאלה שראו שקורה פה משהו טוב".
'שיר ערש' אינו השיר האקטואלי היחיד שיצר בניון בתקופה האחרונה. לפני כחודשיים הוא עורר סערה עם השיר 'אני אחיך', שכתב והלחין בעקבות פרשת ענת קם והמאמר של סגן עורך מוסף 'הארץ', אורי תובל, במסגרתו הטיח דברים קשים במשפחת פרץ ששכלה את שני בניה. בניון, שביקר את האם השכולה מרים פרץ ביקור תנחומים, נמצא בקשר עם אליסף פרץ, מתפלל בסידור של אוריאל הי"ד ומחזיק בתוכו תמונה חיה עד מאוד של אלירז, לקח את הדברים ללב. כל אלה ביחד עם חשיפת הפעילות האנטי-ישראלית של הקרן החדשה לישראל, הביאו לגודש שגרם לשיר "פשוט להיוולד ולצאת": "אמן הוא בנאדם. הכלי הכי חזק דרכו הוא מבטא את עצמו זו אמנות. זכותו וחובתו המוסרית להתבטא בנושאי אקטואליה. אי אפשר שהוא יתבטא רק בדברים שאחלה וסבבה להתבטא בהם, כי אתה חלק מהחבר'ה. תהיה אתה". בשירו כתב בניון:
"אני שומר לך על הזהות/ אני מגן לך על הילדים
אני מוסר את נפשי בשביל המשפחה שלך/ ואתה יורק לי בפנים...
ואתה, איך אתה עוד לא מבין/ אני אחיך, אתה אויב
אתה שונא אותי אני אוהב/ כשאני בוכה
אתה צוחק מאחרי גבי..."
המתקפה התקשורתית על בניון לא איחרה לבוא. הוא הואשם בהסתה ובגזענות אנטי שמאלנית. היו שכינו אותו יגאל-עמיר בניון, וחיברו לשיר שלו קליפ ובו נראה יגאל עמיר וקטעים הקשורים לברוך גולדשטיין.
התגובות לא הפתיעו את בניון. קודם כל, הוא סופר את "העם נטו". ואצלו, הוא אומר, השיר התקבל ב- 100 אחוזי הצלחה. "זה כל כך הרגיז את התקשורת, שידעתי שברוך ה' זה הדבר הנכון לעשות.
אני כל כך גאה בזה, כל כך אוהב את מה שעשיתי. זה כל כך אני. יכול להיות שבדיעבד יבואו אנשים ויבקרו את המציאות, אבל חכמת הבדיעבד היא לא בשבילי, היא משעממת אותי".
התקשורת פרסמה שהחלטת לא לשלוח אותו כסינגל לתחנות הרדיו.
"זו לא היתה המטרה, אלא להביע מחאה. בכלל לא חשבנו על עטיפה וגרפיקה. וטוב שזה לא הגיע לשם כי זה עשה טוב מאיפה שזה יצא".
ואיך בהתמודדות מול התקשורת? כבר התייאשת?
"אני אף פעם לא מרים ידיים. מי שרוצה להקשיב, שיקשיב, מי שלא רוצה, יקשיב בשבוע הבא או בשנה הבאה. יכול להיות שאני תמים, אבל אני מאמין שגם מי שתוקף, יודע בתוך תוכו שאני צודק. ועוד משהו - אני לא אמרתי את המילה 'שמאל', ואני אומר - על ראש אלה ש'נפגעו' בוער הכובע". בניון עושה הבחנה בין מה שהוא קורא 'שמאלנים למהדרין', שהם "גאים בשיר ואמרו לי 'תודה רבה'", לבין קיצוניים אחרים. "את לא יכולה להשוות אחת שהיא מסכנה חולה, אומרת על יום העצמאות שהוא 'קרקס פורנוגרפי' (ליזי שגיא מ'בצלם', ע"ל), לאמא קיבוצניקית ששכלה בן. זו סתם צועקת כי נותנים לה במה והשנייה צדיקת יסוד עולם. יש כל מיני טיפוסים הזויים שרוצים להתהדר בתואר שהוא לא שלהם. זה כמו להגיד על זועבי שהיא שמאלנית".
בעקבות השיר קיבלה משפחת בניון המורחבת איומים ברצח, לא פחות. בניון לא נרתע, אבל גם לא זלזל. לפני כמה ימים הודיעה לו המשטרה שהבחור המאיים נתפס. "אני מנוע מלהגיד מי הוא, כי מסתבר שהאבא שלו הוא בנאדם טוב שכמעט הגיע לבית חולים בגלל הדבר הזה. הבטחתי לו שמבחינתי זה סגור. אני לא מקפיד".
איך מאזנים בין מה שאתה רוצה להגיד לזה שאתה רוצה להיות אהוד או שהיצירה שלך תהיה מקובלת?
"האיזון הוא לא במהות, כי אם אתה מאזן במהות אתה קצת שקרן. קצת שקרן זה הרבה שקרן, הרבה שקרן זה שקרן. אתה צריך להגיד את מה שאתה חש, לא יודע אם תמיד, אבל ברגע שאתה חושב שהרבה אנשים היו רוצים לומר את מה שאתה רוצה לומר ואין להם פה, קדימה, תהיה הפה. יזרקו עליך קצת אבנים, לא משנה, זה עובר, עדיף שתגיד את זה.
"אני משתדל לא לעבוד עבודה זרה. יש לי אלוקים אחד ברוך ה', ואם אני ארגיש חס וחלילה שאני שותק או משנה מהמילים שלי כי אני פוחד, עשיתי לי עוד אלוהים".
פרס אקו"ם לעניים
בניון באמת לא מפחד. לא מהדעות של הקולגות או התקשורת, וגם לא מלהיות דון קישוט של תעשיית המוסיקה. לפני שלוש שנים הוא תבע במיליונים כמה מעמודי התווך של תעשיית המוסיקה הישראלית, שלא לומר הפרות הקדושות שלה. בין הנתבעים היו הפדרציה הישראלית לתקליטים, תחנות הרדיו הממלכתיות, כולל אלה האזוריות, וחברות תקליטים גדולות ומובילות כמו 'הליקון', 'הד ארצי' ו'התו השמיני'. בניון טען לשימוש לא חוקי ביצירותיו, הפרת זכויות מבצעים, וטען שחברות התקליטים שהיו רק המפיצות, הציגו את עצמן כמפיקות ובעלות זכויות שידור. את תחנות הרדיו תבע על חוסר תשלום תמלוגים.
אבל זו לא היתה נקודת ההתחלה. שנתיים לפני כן, זכה בניון בפרס אקו"ם על 'הישג השנה' בעקבות השיר שלו 'ניצחת איתי הכל'. בטקס רב הרושם הוא סירב לקבל את הפרס, ואת הכסף, בסך 15 אלף שקלים, הודיע שהוא תורם לעניים.
שנה אחרי הטקס ההוא, יצא בניון עם תקליט חדש, בלייבל (חברת תקליטים קטנה) עצמאי, שנקרא 'נבל עשור', תחתיו הוא עובד עד היום. בניון לא חשב לכלול אמנים נוספים חוץ ממנו ב'נבל עשור', אבל כרגע כבר עובדים איתו שם אחיו אבי, יהודה מסס ואבי עברי. "הקמתי אותו כדי שאוכל לארגן לעצמי את ההופעות ואת ההוצאות של הדיסקים ולדאוג לכל העניינים בדרך שלי".
התביעה, אומר בניון, נמצאת עדיין בתוך "מסטיק משפטי", אבל הוא עבר שנים לא פשוטות משום שהנתבעות לא השאירו את המאבק לזירה המשפטית בלבד. מאז התביעה הוא סבל מחרם של תחנות הרדיו, שסירבו להשמיע אותו (חלק מהן נוהגות כך עד היום), וחברות התקליטים, שהן גם הבעלים של רבות מחנויות המוסיקה, לא מכרו אותו בחנויות. "מה שקרה זה שהקהל שלי גדל. הוא בא להופעות, הוא נהיה צמא. הדיסק שלי, שנקרא 'אלוף בשחור - הרהורים', נמכר בטלפון ובמשלוחים ב-25 אלף עותקים. והוא לא היה תקליט רגיל". ממש לא רגיל, אם נדייק. 'הרהורים' הוא 40 דקות של יצירה מוסיקלית אחת ובלתי שגרתית בעליל. לא משהו שקונים על הדרך.
מה העצמאות הזאת נותנת לך חוץ מעבודה קשה יותר?
"קודם כל שמחה. חברת תקליטים נכנסת לבנאדם למספר שעות האולפן שהוא מקליט, היא נכנסת להחלטה של הבנאדם מתי להוציא תקליט וגם לרשימת השירים שלו. היא עושה את זה יפה, היא אומרת 'אני יודעת ואתה לא', אבל הכל עניין של שליטה: רוחנית, כלכלית ונפשית. ואם אתה לא עומד על דעתך, אז אתה זמר של חברת תקליטים, זה נחמד כזה. אתה תסבול מזה כל החיים".
אני מניחה שעשית את הצעדים האלה כי זה נבע מתוכך. אבל אתה חושב שמישהו למד מזה?
"אני חושב שכן, בעיקר אמנים חדשים הבינו שכדאי להם לדעת לאן הם הולכים ומה הם עושים. אני מבטיח לך שבקרוב בעזרת ה' הרבה אנשים גדולים ילמדו מזה, כי הנושא המשפטי לא הולך להיגמר לטובת הנתבעים".
בניון מדבר על כך שהמשפט יוציא את האמת החוצה. "תחנות חוקיות מתנהלות בצורה פיראטית. הן מפירות זכויות באופן קבוע ומי שדואג שהן יהיו חוקיות, גם הוא אני לא בטוח שהוא לא פיראטי".
ובאשר לאקו"ם? בניון חבר היום בארגון, כי הם מונופול ואין מי שיחליף אותם "עדיין", הוא מדגיש.
מה בעצם רצית לומר אז, בטקס?
"שהכל צבוע. יש כל מיני תארים, הם כאילו מגנים על זכויות אבל באמת באמת הכל חרטא". לדבריו, רגע לפני הזכייה, הארגון שאמור להגן על זכויותיו, ביקש ממנו לחתום על טופס בו הוא מוותר על זכויותיו על השיר בעטיו הוא זכה בפרס. בניון סירב לחתום ולכן לא שידרו את השיר. "מה שמדהים אותי זה שכולם משחקים במשחק הזה". גם התמיכות שנותן הארגון לאמנים נזקקים, הוא אומר, מגוחכות. "נותנים מענק סעד של 5,000 שקל לאמן נזקק, אבל יש 200 מיליון שקלים בקופה, כל שנה. אריק איינשטיין קיבל פרס מפעל חיים 30,000 שקל, פחות מחצי משכורת חודשית של מנכ"ל אקו"ם וסגנו, וכולם מוחאים כפיים..."
"אני נשבע לך שבחיים שלי/ לא צרבתי אף אחד מהדיסקים שלך,
אבל את של כולם אני כן צורב/ שלך אורגינלים ומכל הלב, אחי". ('בחיאת'. מילים ולחן: עמיר בניון).
בניון מסכים שצריבות הן בעיה לא פשוטה. אבל הכשל המשמעותי מבחינתו נמצא, שוב, בחברות התקליטים. "את יודעת מה זה דיסק פיראטי? זה דיסק סגור יפה עם עטיפה, שהמכירה שלו לא מדווחת לאמנים".
יש דבר כזה?
"מן הסתם. מוכרים 20 אלף דיסקים, אבל אומרים לאמן: מכרנו רק 5,000 ואנחנו בחובות. כדי להצליח להתפרנס אמן צריך תמיד להוציא חומרים חדשים, להופיע הרבה, ולהתגלגל".
עשית המון דברים שהראו שאתה מצפצף על כולם. אבל לצידך עומדת העובדה שאתה אמן מאוד מוכשר ומוערך. אולי לאמנים שנמצאים בתחילת דרכם קשה יותר.
"ואולי לי יש הרבה יותר מה להפסיד".
עם ציצית בגן חילוני
לפני כמה שנים החליט בניון שהגיע הזמן להניח כיפה על הראש וציצית על הכתפיים. זה היה בתקופה שבה כבר הסתובבו שלושה תקליטים שלו בשוק והוא היה מאוד מוכר ציבורית. היום בו עשה את הצעד היה יום שישי אחד, בו הגיע לירושלים עם חברו המוסיקאי נדב ביטון, כדי לשבות שם לפני הופעה שתתקיים במוצ"ש. השניים הגיעו לכותל ובניון רכש בדרך כיפה וציצית. "נדב אמר לי 'ממש מתאים לך'. אמרתי לו 'כן אני יודע, ורק שתהיה בעניינים, זה לא יורד'". במוצאי שבת התקיימה ההופעה כסידרה, רק שהזמר היה חמוש גם בכיפה וציצית. "שאלה אחת לא שאלו אותי, הרמת גבה אחת לא היתה, ההופעה היתה כרגיל. כמו שזה היה טבעי לי, כנראה שזה יצא החוצה".
את תהליך ההתקרבות שלו ליהדות מתאר בניון כ'אבן ועוד אבן ועוד אחת'. את בית הוריו הוא מגדיר כבית 'חילוני מפונק'. דור הסבים היה דתי מאוד, הילדים כבר הרבה פחות. "בבית ההורים חג זה חג, שבת זה שבת, אין משחקים. אבל הבית שלנו היה חילוני. בתור ילד, הייתי היחיד עם ציצית וכיפה בגן חילוני כי הערצתי את סבא שלי זכרונו לברכה. הייתי עושה איתו שבתות והולך איתו לבית הכנסת".
בבגרותו, ניהל בניון אורח חיים חילוני. החיפוש אחר הקב"ה החל אחרי הפרסום וההצלחה. "אחרי שאתה מוכר אני לא יודע כמה תקליטים, וכותבים עליך בעיתון, ומראיינים אותך בטלוויזיה, אתה מתחיל להבין שאתה שקרן כי תכל'ס אתה ריק. התחלתי להרגיש שהנפש שלי גוססת. כל המסביב יפה, אבל בפנים זה אחרת לגמרי. התחלתי לחפש משהו, ריח טוב לנשמה".
דווקא נראה שהיצירה שלך באה מאוד מבפנים. אדם כזה לא יכול להיות ריק.
"הוא לא ריק, אבל זה כמו סכין שדוקר אותך ואומר 'אייכה' 'אייכה' בווליום גבוה. אתה מנסה להסיט ולהשתיק אותו עוד פעם ועוד פעם, עד שנמאס לך ולו - וזהו. אני לא יודע, אולי רציתי להיות עוד פעם הילד ההוא מהגן, אבל זה ברוך ה' הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, כי מהרגע שהחלטתי ללכת בדרך הזאת, התחלתי באמת להתעמת עם החיים. עד אז חשבתי שקשה, מאז ידעתי שקשה, מכל הבחינות. שבחיים האלה יש הכל אבל יש מי שמנצח על כל העסק".
לא קשה להיות אמן עובד ה'?
"איך אמן יכול להיות לא עובד ה'? איך מישהו יכול לומר שיש לו השראה ואחר כך לטעון שאין הקדוש ברוך הוא? או שהוא משקר כשהוא אומר 'פתאום נחתה עליי השראה וכתבתי' או שהוא משקר במה שהוא אומר לי על הקדוש ברוך הוא".
האגו, מסביר בניון, מגיע לא באמנות אלא בפרסום הנלווה, ולחולשת ה'כוחי ועוצם ידי' הוא מציע את 'וזכרת את ה''. "יש לך כוח לעשות חיל, אבל אתה צריך לזכור מי נתן לך אותו. ואם כך, אתה צריך להבין למה הוא נתן לך את הכוח, ואיך אתה צריך לחיות כדי ליישם את ה'למה' הזה. ואז האדם נכנס לעימות עם עצמו וזו כבר התשובה, ברוך ה'".
איך מאזנים בין העימות הזה ל'תקליט הזהב' שיש כאן על הקיר?
"כי חלאס, זה מגעיל וזה שקר אחד גדול. זה פרסום על אוויר. יופי, כל הכבוד שכתבת שירים. אתה שר יפה, ויש לך קול יפה. נו, ואיפה אתה בתור בנאדם?"
התשובה, אומר בניון, שינתה אותו מאוד. היא שיקפה לו את העובדה שלולא ההתקרבות אל ה', הוא יכול היה להיות 'שפל שבשפלים' כהגדרתו. "עם כל זה שהפנימיות שלי היא טובה ושואפת לחסד ולטוב. אבל יש עיוות. אני מכיר הרבה אנשים ששואפים לטוב ולחסד, אבל באים עם ספינה ודוקרנים בדרך לחסד. מישהו צריך לעשות לך סדר בפנימיות כדי שלא תעשה תוהו ובוהו אחד גדול, ואת המישהו הזה אתה צריך להכיר".
בניון מדבר על דברים קטנים של יום יום. "אדם מופיע מול 3,000 איש ומקבל מחיאות כפיים, וכותבים עליו בעיתון, ואחר כך אשתו אומרת לו שישגיח רגע על הילדים כי היא צריכה ללכת לסופר. אני לא רוצה להגיד לך איך הוא מגיב. אני חושב על זה ואני מפחד פחד מוות מלהיות כזה יצור מגעיל, כי כולם על הכוונת".
אתה היום מנהל בית ואורח חיים דתי, אבל מופיע בפאב שמגישים בו אוכל לא כשר. איך זה מסתדר?
"אני הולך בראש של שליחות. איפה שצריך לבוא, אני בא. הניצחון הכי גדול הוא שאנשים שרים לקב"ה ולמשיח במקום כזה. חוץ מזה אני אגלה לך סוד. ביום שאני מופיע, כל המטבח שונה. למרות שלפי ההלכה זה לא מספיק, עצם זה שבעל המקום אומר 'אני את האוכל הלא כשר לא מוציא היום' יש בזה משהו". מלבד העובדה שבניון מנבא ספציפית לנועם, הבעלים של מועדון ה'זאפה' בו הוא מופיע, עתיד גדול ("הוא מניח תפילין יום יום כבר שנה") הוא מספר שלהופעות שלו מגיע קהל מכל קצות הקשת הישראלית. "יש התקרבות גדולה בין יהודי ליהודי וקורים דברים טובים. אם חב"דניק יכול לנסוע עד תאילנד כדי להדליק נרות חנוכה, אני יכול ללכת ולהופיע בפאב לא כשר". חוץ מזה, ילשין עליו חברו הטוב יהודה מסס בהמשך, בניון הוא גם האחראי על קביעת המזוזות בחדרי האמנים בקיסריה וב'צוותא'.
מה, יש לך פק"ל מזוזה בתיק?
"כן".
גם הילדים מחליטים
אחיו של בניון, אבי, גם הוא נגן וזמר, ובימים אלה מתבשל לו דיסק חדש. את המוסיקה ספגו השניים מאביהם, מקסים, שבצעירותו נהג להופיע בשירה מרוקאית בחתונות ובחינות. ביומיום אביהם הוא קבלן, למרות שבניון מסתייג מההגדרה האליטיסטית מדי לטעמו. "כל חייו הוא איש כפיים".
אז מה, למדתם מוסיקה בצורה מסודרת?
"אבי ואני לא יודעים תווים", הוא עונה תשובה מפתיעה שגורמת להלם בינוני עד קשה. "לפעמים אני פוגש אנשים שאומרים לי 'מה אתה מסבך את העניינים?'. אני אומר להם 'אני לא מסבך כי אני לא יודע לסבך'". שלא תהיה טעות - בניון מלחין ומנגן משמיעה. הוא רק לא יודע איך זה מיתרגם לשפת התווים. ללמוד? לא בתכניות. "אני עצלן מדי וזקן מדי. ולא צריך את זה כשפה מקשרת ביני ובין המוסיקאים".
השירים שלך באמת לא פשוטים מוסיקלית. על פי רוב, אי אפשר לזמזם אותם ברחוב.
"אני מבין מה את אומרת. אני מאוד אוהב מוסיקה, אני אוהב להתעמק במוסיקה אבל אני לא כל כך יודע מה אני עושה על פי הספר. ואת יודעת מה? ברוך ה' שלא. זה כמו ללמד בן אדם לאהוב - הרי אי אפשר לעשות כזה דבר! הוא מרגיש, ואז הוא מבין שהוא אוהב".
ואגב אהבה, בניון נישא לפני חמש שנים למרים, אותה הכיר כשכבר היה בתהליך של חזרה בתשובה.
לשניים בן ובת, ישראל ונעמי. בניון, לדבריו, הוא ממש לא רק 'אבא של שבת', אלא מכיר את ילדיו היטב ושותף בגידולם. אשתו, שלמדה לא מעט באקדמיה, החליטה להתמסר לבית ולגידול הילדים. "היא אמרה שלזה היא חיכתה כל החיים, זו היתה החלטה שלה". בניון מעיד כי אשתו מעורבת בכל ההחלטות שלו, החל מאלה ה'רגילות', הנוגעות למוסיקה ולדיסקים, וכלה בשחרור שירים כמו 'אני אחיך' או ההקלטה החגיגית בעקבות המשט. "זה ברור, אני בא הביתה - הכל שם. גם הבן הגדול שלי שהוא בן שלוש וקצת, אין מצב שאני בא הביתה עם דיסק והוא לא שומע. הוא מזמזם את השירים, יש דברים שהוא אוהב יותר, ויש שפחות".
בניון מסביר כי דווקא החופש המלא שהוא מקבל כדי לפעול, מחזיר אותו לאשתו להתייעצות. "כך אני מרגיש משוחרר יותר, ותודה לא-ל, אין על הביחד הזה".
איך אתה מסתדר עם היצירה והמשפחה? היצירה לפעמים סותרת סדרים שמשפחה דורשת.
"נכון, אבל כשאדם נמצא בבית ומישהו קורא לו, הוא יכול להיכנס לתוך חדר, לקחת שעה הפסקה ולהתבודד בתוך הבית. זה לא מפריע. והראייה: יש לי שלושה אלבומים מוכנים, שאני לא יודע מה לעשות איתם. זאת אומרת, להגיד משהו רע על הבית בקשר ליצירה, אי אפשר".
מה זה שלושה אלבומים מוכנים? אתה כנראה לא מכיר עונות יובש.
"כולם מכירים אותן, אבל זו שאלה של מינון ותדירות. היובש מגיע כדי שאחר כך תעוף".
האגו הולך לישון
לפני מספר חודשים הוציא בניון דיסק ראשון שהוא פרי שיתוף פעולה עם מישהו אחר. ה'מישהו' הזה הוא יהודה מסס, מלחין וזמר, שזה לו הדיסק השלישי. לפרויקט המשותף קוראים 'מחשבות' ולרגל השיחה אודותיו מסס מצטרף אלינו ומסביר: "אנחנו חברים, ועשינו גם מוסיקה ביחד, ולא הפוך. באתי בשביל חבר, ויצאתי גם עם מוסיקה", הם צוחקים.
השניים עבדו על הדיסק במשך 5 שנים, במפגשים של פעם או פעמיים בשבוע. הם נהגו להיפגש, לשתות קצת, לדבר ולהחזיק גיטרות, ומסס נהג להקליט את המוסיקה עם הפלאפון. זה דיסק שנוצר תוך כדי ובדרך אגב, "בלי הגדרות".
נראה ש'מחשבות' מחזיק שירים פשוטים יותר מוסיקלית מהשירים הרגילים של עמיר.
בניון: "אני חושב שזה בגלל שמדובר בשני אנשים ולא באדם לבד, ומה שמחבר שני אנשים ברובד הכי אמיתי זה פשטות. כי כשאתה לא מפגין את הפשטות שלך כלפי מי שאיתך, לא תסתדרו. ומתוך הפשטות, נהיה מקום לקצת יותר מורכבות. יש פה עניין כללי ופשוט. ולהגיע לתוצאה כזאת משני אנשים זה הכי קשה".
בין האמת של מסס ובניון יש קווי דמיון לא מעטים, והחברות שלהם, כך נראה, מאוד עמוקה. גם מסס, שיושב מול הראי באולפן, מבהיר שהמוסיקה שלו צריכה לצאת ממקום פנימי ואמיתי, וש"אם אני אשקר פעם אחת, אצטרך לשקר כל החיים".
עם כזאת מחויבות לאמת, כתיבה משותפת היא פרויקט ל-20 שנה ולא ל-5 שנים.
בניון: "נכון. זו התאמצות של כל אחד להביא מדרש משלו על הטקסט".
מסס: "בשנים האחרונות שנינו מונעים מאותו מקום. מאז שהתחלתי ללמוד שיעורי תורה, למשל, גם אם אני משתמש בלשון נקבה בשיר, בכל המקרים זה לאו דווקא אישה, ואצלו זה גם ככה. אז בהרבה מקומות יש אצלנו מכנה משותף בכוונה הכללית לפחות. הפרשנויות העמוקות יותר, זה כל אחד לפי הבנתו והידע שלו".
בניון: "ויש עוד מילה גסה והיא 'אגו'. כשאתה מכיר חבר, מדי פעם האגו הולך לישון ואני חושב שטוב לתת לו לישון מדי פעם".
וכך זה היה גם בלחנים?
מסס: "במוסיקה היה חופש בלתי מוגבל לכל אחד. אני לא זוכר שמישהו הפריע למישהו ללכת עד הסוף. כשהוא החזיק כלי הוא החזיק, והוא הלך איתו".
בניון מודה שהעשייה המשותפת מורכבת הרבה יותר מהיצירה לבד. "זה לא כמו שאתה הולך עם עצמך והיחידי שמפריע לך זה אתה, אם בכלל. כאן צריך להגיע לאיזו שהיא תמונה רגשית בין שני אנשים, אבל זה מעניין ומאתגר. וכאן אני יכול להגיד משהו שאני בדרך כלל לא אומר - הצלחתי".
הדיסק הראשון שמסס הוציא, היה אלבום משותף עם אהוד מנור ז"ל. היוזמה היתה דווקא של מנור, המבוגר והמפורסם שבין השניים. "אהוד מנור, שקיבל פרס ישראל, מתקשר ליהודה מסס הכמעט אנונימי ואומר לו 'תשמע, אני עוקב אחרי מה שאתה עושה, אני רוצה לשלוח לך משהו שתלחין'. השתתקתי לכמה דקות, לקח לי כמה שניות להתעשת", משחזר מסס. "אני לא מכיר הרבה אנשים שיתקשרו ויגידו למישהו 'אני רוצה לעשות איתך משהו'. הוא היה אדם מדהים". מנור שלח למסס סקיצה אחת ועוד אחת, ובלי להתכוון נהיו 10 שירים, והשניים החליטו ליצור מכל אלה דיסק.
בניון: "כנראה שהוא היה איש גדול פשוט".
מסס: "כן כזה הוא היה, ותכונות כאלה חסרות לנו. אם היינו פשוטים יותר, היינו משיגים יותר".
את הדיסק הסופי שנקרא 'מיזרב' מנור לא כבר זכה לשמוע. מסס דאג לעשות לאלבום השקה חגיגית עם בני משפחת מנור, וביום השנה של אהוד הוא עלה אליו לבית העלמין עם קומפקט דיסק והשמיע לו את הדיסק מההתחלה ועד הסוף.
מלבד מכירת הדיסק המשותף, מסס מתארח בהופעות של בניון לשירה משותפת, ובקרוב הוא מתכוון לצאת בהופעות משלו, שייתנו דחיפה מחודשת לאלבום הסולו שהוציא לפני מספר שנים וכן ל'מיזרב'. גם בניון מתכוון להתארח אצל מסס. וכן, יש להם גם תכניות עתידיות משותפות.
בניון: "יש לנו טקסטים מהמקורות, עם לחנים שלנו, ואנחנו הולכים להביא אורחים שאנחנו אוהבים, שישירו".
מסס: "תמיד חלמנו לעשות משהו מהמקורות כי יותר מששמרנו על המקורות, המקורות שמרו עלינו. אתה מחזיק טקסט מתהילים, זה הטקסט הכי טוב בעולם. היום גם אנשים שלאו דווקא קשורים לדת מתעסקים בנושאים האלה, והרדיו נהיה פתוח לזה. ובגלל שמילים יוצרות עולם, אז אני אומר עכשיו שבעזרת ה', האלבום ייצא לראש השנה תשע"ב".
ofralax@gmail.com