את הפטנט שלא להעמיד אדם לדין מחוסר ראיות, אך להוציא את דיבתו רעה בדו"ח ציבורי שקובע כי הוא אשם, המציאו בזמנו השופטים העליונים דהיום עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין. השבוע התברר כי גם השב"כ למד את שיטתם של פרקליטת המדינה והיועץ המשפטי לשעבר. אם לא הצליחו במשך שבועות להוציא מפרלמן הודאה, הרי להוציא הודעה לתקשורת הם היו יכולים בעצמם. קשה להאמין שיש מישהו היום שחושב ברצינות כי בפרשת פרלמן השב"כ נאבק על דבר מלבד הרצון למנוע דרישה ציבורית לחשיבה מחדש על התנהלות הארגון וסמכויותיו.
בין אם מעצרו של פרלמן התחיל מחשד אמיתי במעורבותו ברצח, ובין אם היה זה כדי לנסות למנוע או למזער את נזק הקלטות הסוכנים, הרי שמאז הוכיח השב"כ כי הוא לא חושש להפר זכויות אזרח ולפגוע בדמוקרטיה ולשטות בבתי המשפט רק כדי לנסות למנוע פגיעה תדמיתית. מעצר ידיד של פרלמן השבוע בגוש עציון, צעיר שהיה בן אחת עשרה בזמן הרצח, ומסדר זיהוי פתטי שעות לפני הכרעתו של שופט השלום בפ"ת, נחום שטרנליכט, שלא להאריך את מעצרו של פרלמן לא מותירים בדל של ספק. השב"כ מזלזל גם בחירותם של אזרחים יהודים, או לפחות גם בחירותם של אזרחים חובשי כיפות. גם אם פרלמן יודה בסופו של דבר, גם אם יורשע, אפילו אם יורשע בפשעים שאכן ביצע, לא יהיה מנוס מלשוב ולבחון את הסמכויות הדרקוניות שהוענקו לשב"כ ולהדק את הפיקוח על הגוף החשאי גם במחיר פגיעה מסוימת ביכולותיו. ומכיוון שרוב משאביו של הארגון מופנים לסיכול של פעילות חבלנית ערבית עוינת, הרי שאפשר ונשלם על כך בדם. מחיר כבד, אך לא פעם גם הכרחי כדי להבטיח חירות וכבוד.
לא כבולים לנהלים
מצלמות הטלוויזיה לא מפסיקות לבלבל את משטרת ישראל. הפעם קורבן המצלמות היה ישר ישורון, נהג המיניבוס החשוד ברשלנות שהביאה למותם של שבעה בני משפחה על פסי הרכבת סמוך לקריית גת. לא זו בלבד שהנהג הפצוע נכבל למיטתו בבית החולים, אלא אף הוצב שוטר סמוך למיטתו. החוק קובע כי עצור או אסיר לא יהיה כבול במקום ציבורי, אלא אם סבור השוטר כי קיים חשש סביר שהעצור עלול להימלט, לסייע לאחר להימלט, לגרום נזק לגוף או לרכוש, להעלים או לפגוע בראיות. נהלים של משרד המשפטים שנקבעו לפני שתים עשרה שנים דרשו כי כבילת עציר במהלך שהותו בבית חולים לצורכי טיפול רפואי, אף שלא במהלך הבדיקה או הטיפול ממש, תהיה אמצעי הננקט רק באין אמצעי סביר אחר למניעת סכנה ממשית להימלטות או לפגיעה באחרים. מצלמות הטלוויזיה תיעדו אם כך לא את נחישותה של המשטרה מול נהג מרוסק פיזית ונפשית, אלא עוד עבירה על החוק של משטרת ישראל.
התקציב האקדמי – לכיסי הבכירים
בשבוע שעבר עתר המרכז הבין תחומי בהרצליה, מכללה אקדמית אופנתית במיוחד, כנגד החלטת הממשלה לפתוח מרכזי מצוינות שיסייעו בהחזרת מדענים יורדים לישראל. בבין תחומי מברכים כמובן על פתיחת המרכזים, אך מתנגדים להחלטה לפתיחתם דווקא באוניברסיטאות מבלי נתינת יכולת למכללות להתמודד על אירוח הפרויקט. חבל שלא נמצא מי שיעתור לבג"ץ ויורה לממשלה לפסול לגמרי את האוניברסיטאות מהקמת המרכזים החדשים ומניהולם. מסורת הניהול באוניברסיטאות מורה כי חלק גדול מהכספים המיועדים למדענים עלול להיבלע אל תוך מערכת צדקנית ומושחתת. מדי שנה בשנה מעבירה המדינה לאוניברסיטאות סכום של למעלה מ-4 מיליארד שקלים, ולמעלה ממיליארד שקלים נכנסים לאוניברסיטאות משכר לימוד.
אך בתואנה של חופש אקדמי עושים המוסדות הללו הכול מלחמוק מביקורת ומכללי מנהל תקין. בדו"ח שפרסם מבקר המדינה בשנה שעברה, הוא האשים את ועד ראשי האוניברסיטאות בניסיון לסכל את הביקורת שחשפה התנהלות כספית מופקרת, בעיקר בתחומי השכר והפנסיה. כל האוניברסיטאות, למעט אוניברסיטת חיפה, עוברות על החוק ולא רושמות במאזניהן את כל התחייבויותיהן הכספיות העתידיות לעובדים ולגימלאים שלהן. הדו"חות החסרים מצביעים על גרעון משותף מצטבר ענק של 1.6 מיליארד שקל של האוניברסיטאות, נכון ללפני חמש שנים. מבקר המדינה מצא כי הגירעון האמיתי הוא בלתי נתפש, ועמד לפני חמש שנים על כמעט 18 מיליארד שקלים. חשבון שכולנו ניאלץ לפרוע בבוא העת. את הגירעון יצרו בין השאר תוספות שכר של עד כ-250 אחוז, שאושרו לעובדים בכירים מעבר לשכר הבסיס שלהם. באוניברסיטה העברית למשל, לא פחות מעשרים וחמישה בכירים נהנים מדרגת השכר הגבוהה ביותר של משנה למנכ"ל.
כדי לנסות ולדמיין מה עלול לעלות בגורל 450 מיליון השקלים שהקצתה הממשלה למרכזי ההצטיינות כדי לבלום את בריחת המוחות מהארץ, צריך להציץ אל נתוני המבקר בנוגע לקרן לקשרי מדע בין לאומיים שמנוהלת בידי האוניברסיטאות. הקרן מיועדת לקידום קשרי המדע של חברי הסגל ולהרחבת ידיעותיהם המדעיות, בעיקר באמצעות כנסים והשתלמויות קצרות בחו"ל. לכל איש מחזיק משרה אקדמית (ובאוניברסיטאות מקולקלות במיוחד גם לבכירים מאנשי המנהלה) קוצבת האוניברסיטה את חלקו בכל שנה. אך המרצים אינם ממהרים לנצל את כספי הקרן, ויתרת הכספים שנצברו כבר לפני חמש שנים היתה 144 מיליון דולר.
כמעט 600 מיליון שקלים. הסיבה העיקרית לצבירה אינה חוסר רצון של המרצים לקנות דעת בחו"ל, אלא רצונם העז יותר לנצל את הכסף הציבורי לצרכים פרטיים. רוב האוניברסיטאות מאפשרות לאיש הסגל האקדמי לצבור בקרן את ההקצבה השנתית ללא הגבלת זמן, לפדות את היתרה שנצברה לזכותו בתום מינויו, עם התפטרותו מעבודתו, פיטוריו או פרישתו לפנסיה. אם הוא נפטר, הן מאפשרות להעביר את היתרה שנצברה לזכותו ליורשיו. מבקרי המדינה לדורותיהם התריעו על המעילה המאורגנת במאות המיליונים. בתוך שלושים ושלוש שנה פרסמו מבקרי המדינה לא פחות משמונה דו"חות בעניין גזילת כספי הקרן, אך לשווא. היאך מפקירה המדינה כמעט חצי מיליארד שקל נוספים בידי גופים שהם מהמנוונים והמושחתים במדינה?