פרשת 'מסמך האסטרטגיה' של האלוף גלנט, שנחשפה בסוף השבוע שעבר, החזירה לקדמת הבמה את מקצוע היועץ האסטרטגי. בין אם המסמך המדובר נכתב בידי אייל ארד או אחד מאנשי משרדו ובין אם לא, פרסומו חושף מעט משיטות העבודה של היועצים האסטרטגיים, בתחומי פעולתם השונים. היועץ האסטרטגי יובל פורת מציין כי מקצוע הייעוץ האסטרטגי, שמקורו בכלל בעולם התוכן הצבאי, הגיע לתחום הפוליטי-מדיני מהעולם הכלכלי-עסקי, שם צמח והתפתח בעשרות השנים האחרונות. "מדובר בעולם שלם של שיטות פעולה, אשר פותחו ושוכללו לצורכי המגזר העסקי, בין השאר בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד. משם חדרו שיטות הפעולה לתחום הפוליטי מדיני, אשר אימץ אותן בהתאמות מסוימות לצרכיו הוא".



פורת מציין כי קיים פער גדול בין הנפח התקשורתי של העיסוק בתחומים השונים לבין הנתח הכלכלי-עסקי שלהם, "בעוד מרבית הכספים בתחום הייעוץ האסטרטגי מתגלגלים בעולם העסקי, הרי שמבחינה תקשורתית זוכה דווקא הייעוץ האסטרטגי בעולם הפוליטי ללמעלה מ-90 אחוז של החשיפה. הסיבות לכך נובעות גם מהאטרקטיביות של העיסוק הפוליטי, המושך עניין רב בעולם כולו ובישראל באופן מיוחד, וגם מהנטייה של חלקים גדולים מהעולם העסקי לפעולה דיסקרטית. בניגוד לפוליטיקאים שאינם רואים בשימוש בייעוץ האסטרטגי דבר שיש להסתירו, נוטות רבות מהחברות להצניע את ההסתייעות באנשי מקצוע מתחום זה". עם זאת, פורת מספר גם על קשר בין תחומי העיסוק הללו, "גופים כלכליים רבים יעדיפו לעבוד עם משרד שיש לו יד ורגל גם בתחום העיסוק הפוליטי, זאת מתוך מחשבה שקשרים כאלו יוכלו להועיל לחברה בפעולתה בתחומים שונים. החשיפה שמקבל היועץ בהקשרים הפוליטיים בהחלט עשויה לסייע לו בתחומי פעולתו הנוספים".



את עולם הייעוץ האסטרטגי מחלק פורת לשני חלקים עיקריים: תחום הפעולה ארוכת הטווח ותחום הפעולה המשברית, קצרת הטווח. "הפעולה ארוכת הטווח מתבצעת כאשר גוף עסקי רוצה לבנות מותג, לייצר תפיסת רווח, ליצור יתרון תחרותי, לקדם חקיקה בתחום מסוים הקשור לפעילות העסקית או לקבע ולקדם את מעמדו בשוק. פעולה כזו עשויה להשתמש בכלים מתחומי התקשורת, המשפט, המאבק העסקי וכדומה ולייצר פעולה עם אופק רחוק שמכוונת להשגת היעדים שסומנו לה מלכתחילה. סוג הפעולה השני, קצר הטווח, נובע מטבע הדברים מאירוע קשה שעובר על החברה. זה יכול להיות מתקפה תחרותית מצד חברה אחרת, משבר ביחסי העבודה עם עובדי החברה, משבר עסקי או פעולה מצד הרגולטורים העלולה לפגוע בתוצאותיה העסקיות של החברה. פעולה כזו תהיה בדרך כלל ממוקדת בהתמודדות עם הבעיה הספציפית ובניסיון לפתור אותה, תוך שימוש במגוון הכלים העומדים לרשות החברה".

'חוק ההסדרים' לנצח?



יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, החליט לצאת למלחמה. במערכה הזו ריבלין לא יהיה לבד, אולם רבים רואים בה את מלחמתו של האביר רובי נגד טחנות הרוח - מלחמה אבודה מראש נגד מה שכבר הפך בחלוף השנים לגזרת גורל, 'חוק ההסדרים'. החוק, בשמותיו השונים, מלווה את חקיקת תקציב המדינה כבר 21 שנה. חוק ההסדרים בא לעולם בעקבות התוכנית הכלכלית של שנת 85'. הצעירים שבינינו אולי אינם זוכרים, והמבוגרים ודאי רוצים לשכוח, את המשבר הכלכלי העמוק שבו היתה שרויה מדינת ישראל במחצית הראשונה של שנות השמונים. בשיאו התבטא המשבר בכניסה לסחרור אינפלציוני (בקצב של 1000 אחוז לשנה), משבר במאזן התשלומים וכניסה ליתרת חובה במאזן המט"ח של ישראל. לאחר שעלתה לשלטון ממשלת האחדות בשנת 84', ניסתה הממשלה להתמודד עם המשבר באמצעות שורה של 'עיסקאות חבילה' שלא צלחו. לבסוף גובשה במחצית שנת 85' 'התוכנית הכלכלית', שהיתה בעצם הסכם כולל בין הממשלה, העובדים (ההסתדרות) והמעסיקים הגדולים. התוכנית נחלה הצלחה מסוימת, וסייעה ליציאה מהמשבר.



במקורו, נועד חוק ההסדרים לאפשר את ביצועה של התוכנית הכלכלית. החוק היה בעצם מקבץ גדול של שינויי חקיקה, שנועדו להקטין את הוצאות הממשלה על ביצוע אותם חוקים, מה שיאפשר גמישות תקציבית רבה יותר. הרעיון, שבמקורו נועד לטווח קצר, מצא חן בעיני פקידי האוצר ואנשי הממשלה. נוצרה להם אפשרות להעביר כבלוק שורה שלמה של תיקוני חקיקה, וזאת בהליך מהיר וללא התנגדויות משמעותיות. אלא שהסידור הנוח הזה הוא בעייתי מאוד מכמה בחינות. הראשונה היא רצינות הדיון. הצעת חוק רגילה עוברת הליך חקיקה ארוך ומסודר, חוק ההסדרים חייב לעבור בזמן קצוב, וממילא הדיון בסעיפיו לא יכול להיות עמוק ורציני. הבעיה השנייה היא זלזול בחקיקה הרגילה של הכנסת. חוקים שנחקקו בעמל רב, והושקעו בהם שעות רבות של דיון בכנסת, מבוטלים או מוקפאים בהינף שורה בחוק ההסדרים. עם חקיקת חוק התקציב הדו שנתי 2009-2010 וחוק ההסדרים שהוצמד אליו, חודשים בודדים לאחר השבעת הממשלה, הבהיר ריבלין כי מבחינתו "מה שהיה לא ישוב להיות", וכי זו הפעם האחרונה שבה עובר חוק הסדרים במתכונת זו. אולם, כאשר הונח על שולחן הממשלה החוק לשנים 2011-2012 התברר כי לא זו בלבד שהוא לא קוצר, אלא שהוא אף ארוך יותר מקודמיו. ריבלין נזעק ואף זימן אליו את ראש אגב התקציבים, אודי ניסן, ומשזה לא נענה להפצרותיו אף ניסה לגייס את עמיתיו, יושבי ראש ועדות הכנסת. כיצד תסתיים הסאגה השנה? מוקדם לדעת.



 

 

 





פרשנות: שוק הנדל"ן כבר לא רותח / איציק פלגר

העלייה הגדולה במחירי הנדל"ן אותה חווינו במשך השנה-שנתיים האחרונות הביאה את השוק למחירים מאוד גבוהים, ויצרה רמת ציפיות לא ריאלית אצל המוכרים. המצב שנוצר גרם לשתי מגמות: האחת היא עסקאות שנסגרות במחיר נמוך באופן משמעותי מהמחיר אותו ציפו בעלי הנכס לקבל על הדירה אותה הם מוכרים. המגמה השנייה היא ירידה בביקושים לדירות, עקב רמות המחירים שאינן מאפשרות לרבים להיכנס לתהליך של רכישת דירה. ניתן לומר שהחודשים האחרונים הביאו את השוק למצב של יציאה מפרופורציות, דבר הגורם לכך שכיום נוצרה עצירה בהשתוללות המחירים ואף ניכרת התחלה של ירידה במחירים בהם נסגרות עסקאות הנדל"ן.



יציאת השוק משיווי משקל ורמות המחירים הגבוהות גרמו ליציאה של נכסים רבים לשוק. בעלי נכסים רבים קיוו למכור את הדירות שברשותם במחירים גבוהים ולנצל בכך את ההזדמנות שלכאורה שנקרתה בדרכם, אולם רבים עלולים לגלות כי כאשר הם מנסים לסגור עסקה בפועל המחירים נמוכים יותר. ההצצה בלוחות המכירות למיניהם מספקת בימים אלו תמונה מעט מטעה על השוק. זאת משום שהמחירים המתפרסמים הם עדיין גבוהים מאוד, אולם בדיקת מחירי העסקאות בפועל מגלה תמונה שונה, כזו שבה המחירים נעצרו ואף מתחילים לרדת.



במבט הצופה פני עתיד ניתן להעריך שאחרי החגים תימשך מגמת בלימת המחירים, עם התפוגגות אפקט חודשי הקיץ. גם כעת, בעיצומו של הקיץ, אנחנו רואים ירידה משמעותית במספר העסקאות הנסגרות בתקופה זו לעומת שנים קודמות, בהם תקופה זו של יולי-אוגוסט-ספטמבר היתה תקופה של רתיחה. התפוגגות אפקט הקיץ תביא בעקבותיה ירידה נוספת בביקושים אשר תכריח את המוכרים להתפשר יותר ותביא את שוק הדירות לאיזון ברמות מחירים נמוכות מהרמות הבלתי סבירות בהן נתקלנו אך לפני חודשים בודדים.



הכותב הוא יועץ נדל"ן