אז מה היה לנו בשבעים וחמש השנים מאז שהסתלק מעימנו הרב קוק? האם החזון הולך ומתממש, או אולי - אם נביט על הנסיגה מערכי הציונות במדינת ישראל; על בידודו הפוליטי של הציבור הדתי-לאומי; על גידולו של המחנה החרדי – האם כל אלה מעידים על ההפך?

חשוב לעשות סדר בדברים: ראשית, הציפייה כי האיזון השלם בין קודש לחול, בין חומר לרוח, בין דת למדינה יתבצע באופן 'חלק' וללא משברים - נובעת מחוסר העמקה בדבריו של הרב קוק עצמו. במקומות רבים בכתביו (אורות התחייה, מד; אגרות ראיה א, עמ' קעח ועוד) מתריע הרב כי תהליך התחייה המתגשם כיום יאלץ לעבור עוד משברים רבים והתופעות שמנינו קודם הן חלק בלתי-נפרד מכך.

שנית, מבט מעמיק על התרבות הישראלית כיום מצביע על מגמה ברורה: מעולם לא היתה השפעת משנתו של הרב קוק גדולה יותר מאשר בימינו אנו! שימו לב מה מתרחש מתחת לפני השטח: לאט לאט, ובאופן בלתי מודע ברוב המקרים - החברה הישראלית 'מיישרת קו' עם העקרונות של משנת הרב קוק.

מחד – הציבור החילוני נקלע למשבר ערכים ומחפש תרבות אלטרנטיבית. נכדיהם של גדולי הכופרים בדור הקודם נשאבים כיום לחיפוש אובססיבי אחר רוחניות. יתכן שנמצא אותם בשלב זה או אחר משוטטים בחוף גואה, או – כתהליך זמני של הקצנה ניגודית לאורח החיים הקודם – בהרצאות של הרב אמנון יצחק; אולם ההבנה כי עולם החול כשלעצמו איננו בר קיום ויש הכרח להיפתח לעולם הרוח – הבנה זו היא מושכל יסוד בתרבות הישראלית כיום. חכו עוד כמה שנים ותראו אותם 'מכון מאיר' (גם עכשיו ב"ה קשה למצוא שם מקום פנוי).

מאידך – הציבור החרדי הולך ומשתנה מול עינינו. התמורה בחברה החרדית היא כה מהותית, עד שהם עצמם אינם מסוגלים עדיין להכיר בכך. נכדיהם של גדולי המתנגדים לציונות ולמודרנה בדור הקודם ממלאים כיום את ספסלי המכללות להכשרה מקצועית, מצביעים בבחירות ומחפשים דרכים להתחבר למדינה ולישראליות. עם הזמן, הכרח החיים יגרור את הציבור החרדי לחפש משנה רוחנית שתספק מענה הכרתי לתמורות הללו – ואז יגלו גם הם את הרב קוק (מי שסובר שזו הזיה, אני מציע לו לדבר עם אנשי תנועת 'אור האורות' העוסקים בהפצת משנת הרב קוק בציבור החרדי וישמע נתונים מפתיעים).

שלישית, גם במישור הגלוי השפעתו של הרב קוק רק הולכת וגוברת: מעבר למספר לומדי משנתו בפועל, אשר בעבר הלא-רחוק היו עשרות וכיום רבבות; מעבר למוסדות פרי רוחו המעצבים כיום תחומים רבים במדינת ישראל; מעבר למפעלים המתרקמים כל העת להנגשת משנתו לציבור – הרי מעולם לא היו בעם ישראל כוחות החותרים לאחד בין קודש וחול יותר מאשר בימינו. בכל תחום אליו נביט: תורה, כלכלה, ספרות, חינוך, תקשורת, מוסיקה, אמנות – נמצא צעירים וצעירות הניזונים באופן ישיר או עקיף מתורתו של הרב קוק ומטים אט-אט את המציאות הישראלית אל חזונו הגדול (שלא לדבר על תחום הצבא וההתיישבות, ששם כבר 'הוכרעה המערכה' וצאצאיו הרוחניים של הרב הם בראש החץ). ייתכן כי לניצנים הנראים כעת יידרשו עשרות שנים נוספות על מנת להגיע להבשלה מלאה, אולם הכיוון הוא בלתי הפיך. המהפכה השקטה מתחוללת כל רגע גם בלי שנחוש בכך.

אף אחד לא תמים. ברור ששינויים תרבותיים מעין אלו מלווים בסיבוכים ולעיתים - הפוך על הפוך - בהתנגדות דווקא כלפי הציבור המניף ברמה את דגל הרעיונות הללו; לעיתים אף נוצר מצב בו חלקים מהציבור הדתי-לאומי מתבלבלים בין חזונו של הרב קוק לבין פשרנות דתית גרידא; או מוצאים עצמם מפולגים סביב הדרך ליישם את החזון ולכן מוחלשים ציבורית ופוליטית – אולם כל אלה הם משברים זמניים ובמידה מסוימת אף בלתי-נמנעים. עם ישראל כולו, בין אם הוא מכיר בכך ובין אם לאו – צועד בנתיב אותו התווה הרב קוק לפני כמאה שנה.

"המציאות אין לה כנפיים מהירים כאלה אשר לחיזיון" קבע הרב קוק בזמנו (אורות התחייה ג), אך כבר כעת המציאות 'מצמצת פערים' עם החזון. שבעים וחמש השנים הללו הן רק ההתחלה.