מאיר עוזיאל, 65, הוא אחד הסופרים והעיתונאים ההומוריסטיים הבולטים בארץ. עוזיאל היה ממקימי 'מקור ראשון' ועורכו הראשון, ערך והשתתף בתכניות טלוויזיה רבות, פרסם ספרי הומור וסאטירה, שלושה רומנים ועוד. היה בעל הטור 'שיפודים' במעריב ובהצופה, ובימים אלו רואה אור ספרו החדש 'על האש' – מבחר מפינות שיפודים.

בחציו היה 'שיפודים' מדור אקטואלי. איך אתה מסביר את העובדה שדברים שכתבת לפני שנים עדיין אקטואליים?

המחלות והשטויות של החשיבה הישראלית, ובעיקר אלה שבקרב השכבות שקלינטון הגדיר כ"מהווים פחות מכשול לשלום", לא השתנו. אולי גברו. לצערי, בניגוד לעקיצות על אישים, הרי לעג הומוריסטי לרעיונות יהיה אקטואלי תמיד. למשל בספר יש קטע על אמן שלא מופיע בהתנחלויות. מראיינת בטלוויזיה שפתחה את הספר בעת צילום ראיון עמי לקראת צאת הספר הופתעה וקראה "וואלה?!" כמעט בשידור ישיר, כי זה היה באותו שבוע שבו פרצה שערוריית החרמת אריאל.

מכל הטורים שכתבת, מה היו אמות המידה לבחירת אלה שבפועל שיבצת בספר?

'שיפודים' היה מיוחד כי הוא כלל כמה קטעים בכל מדור, ובכמה נושאים וגישות. כשבררתי קטעים לספר בחרתי פשוט את אלה שטובים בעיניי להיות נקראים שוב ושוב. חלק מהם בעלי ביקורת פוליטית וחלק מהם קטעים על חיי הישראלי או על סודות הקפאין ביקום.

יש קטע שכתבת בצורה סאטירית ולימים הפך למציאות?

קח למשל את הקטע הקצרצר הזה: "גנרל שרוצה לצאת נקי מאשמה צריך לתת רשימת הוראות ארוכה, כך שבמקרה של מחדל תמיד יתברר שאחת מהן לא מולאה עד תום". זה לא רק הפך למציאות, אלא שהגנרל כבר נעזר במתאם אסטרטגי וביועץ משפטי כדי שרשימת ההוראות שלו תכלול לפחות הוראה אחת סותרת לכל הוראה שהוא נותן. יש בספר גם קטע שקרוי 'שלטון הטועים', שמדבר על זה שהשולטים בתקשורת ובתרבות הם רק אלה שטעו בתחזיותיהם. מאז התגברו הטעויות שלהם ולא עוד אלא מי שלא טעה נדחק החוצה בכוח. 

למה בעצם אינך ממשיך לכתוב את 'שיפודים' באחד העיתונים?

כנראה לא הצלחתי להוכיח שטעיתי מספיק בתחזיותיי. למעשה נכשלתי בכך לחלוטין.

אתה מגדיר מי מהכותבים בעיתונים הנכללים היום שהוא מעין היורש של שיפודים או של התפישה שהמדור ייצג?

אני לא חושב שיש כזה. הכתיבה נעשתה יותר שמרנית ופחות יודעת לשאול שאלות בלתי מקובלות. אני גם לא רואה מי שמשלב כתיבת הומור על אווילויות החיים בכלל, או רשימות הומור על נפתולי האהבה; במילים אחרות, מי שמשלב כתיבה על הדברים החשובים באמת עם כתיבה פוליטית אקטואלית. אני לא אומר שאין בעלי טורים שאני לא שמח לראות את פרי עטם לפעמים. אפעס משמח אותי לפעמים, ג'קי לוי לפעמים, ועוד אחרים, אבל הדרך למוטט את מוסכמות החשיבה הריאקציוניות של התקשורת עוד רחוקה. אני עדיין מייחל לפריצה של כתיבה מובילה באמת. 

מה דעתך על ההבדלים בין הסאטירה של העבר, כגון ניקוי ראש, לבין זו של היום, כגון ארץ נהדרת ולאטמה?

ברור לכל שארץ נהדרת היא תכנית בידור בעיקר, בעוד ניקוי ראש הייתה בעל שליחות תעמולה פוליטית מסוימת. זה אומר שארץ נהדרת טובה יותר, בקטעים הטובים שלה, הלא פוליטיים. אם כי חיקויים כמו של טוביה צפיר עדיין לא ראינו. לאטמה עושים עבודת תרבות חשובה, יש להם הצלחות שאני מקווה עוד ירבו. 

מה המיזם הבא שלך? עוד ספר? ספרים? במה הוא או הם יעסקו?

אני כמובן כותב תמיד, גם רומן חדש וגם הומור. מה שמעסיק אותי ברמה היום-יומית הוא גם מפעל תרבותי-תיאטרוני שהקמתי ושמו 'בימת מופעי הספרות'.