השבוע הוסמכו על ידי לשכת עוה"ד אלף ומאה עורכי דין חדשים. לפני חצי שנה הסמיכה הלשכה אלפיים ומאה עורכי דין. מספר עורכי הדין בישראל הגיע לכארבעים ושבעה אלף איש - עורך דין אחד לכל 140 תושבים. בישראל יש כמובן ילדים רבים, זקנים, חולים ומגזרים שלמים עם שיעור נמוך מאוד של השתתפות בכוח העבודה. למעשה רק 2.9 מליון מתושבי ישראל מתפרנסים מעבודה במשרה מלאה או חלקית.

אחד מכל שישים מתוכם הוא עורך דין. את השיא העולמי בתחום שברנו מזמן. בקצב הנוכחי יעבור מספר המוסמכים לעריכת דין את ה-100 אלף, ומספר האזרחים לכל עורך דין יצטמצם בכמחצית, עוד לפני שרוב רובם של הפרקליטים המשרתים היום בפרקליטות המדינה יגיעו לגיל פרישה.

השכר הממוצע של אנשי הפרקליטות הוא כ-19 אלף שקלים. נמוך בהרבה מזה של עורך דין מוצלח בשוק הפרטי. גבוה פי שניים מהשכר הממוצע במשק. גבוה משמעותית לעומת ממוצע הכנסותיהם של עורכי הדין מן השורה, אשר נאבקים בתחרות הגואה והבלתי אפשרית המשתוללת היום מחוץ לכותלי משרד המשפטים. תחרות שרק תלך ותגבר בשנים הקרובות.

הפרקליטים השובתים של הפרקליטות נושאים עיניהם אל תנאי השכר של העשירון העליון של עורכי הדין, ושוכחים שבחרו במקצוע שיוקרתו והכנסותיו הולכים ונשחקים.

חכמים על חלשים

שנים נמנעה המערכת מלקדם את השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן. גונן, שסומנה ככוכבת עולה כששירתה כרשמת בבית המשפט העליון, נתקעה במשך שנים בבית משפט השלום בירושלים, כשמידי פעם בפעם היא משגרת תזכורת מדוע עניין קידומה עלול להיות נועז מידי. היא לא חששה לבקר את המשטרה ואת הפרקליטות, למתוח ביקורת על בית המשפט המחוזי ועל הנהלת בתי המשפט, ואפילו לנסות לפסול חוק של הכנסת.

לפני שלוש שנים היא קודמה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. מאז המינוי למחוזי לא נרשמו אומנם חיכוכים בינה לבין ראשי המערכת, אך זרועות שלטון אחרות בהחלט חשו בקידומה של השופטת האמיצה. היא קבעה למשל שעיריית תל אביב לא תוכל להוציא צווי הריסה לבתים בשכונה שבה מדיניותה היא לא להעניק היתרי בנייה. היא פסלה אפשרות של משרד הפנים להחליט על דחיית בקשות להתאזרחות לפני שיפרסם הנחיות ברורות ושקופות בעניין. השבוע הגיע תורן של החברות הגדולות. חברת אדידס ביקשה להשמיד מכולת נעלי ספורט של סוחר נעליים ערבי מיו"ש. האיש הביא נעליים מתוצרת מותג סיני פשוט, שעליהם מתנוססים ארבעה קווים אלכסוניים. הסימן הרשום של אדידס הוא שלושה קווים אלכסוניים, אך בחברה טענו כי הנעליים יוצרו כך שיזכירו את נעלי אדידס וינצלו את המותג החזק.  בפסק הדין כתבה אגמון-גונן כי פירמות ידועות אחרות מתחו קווים אלכסוניים על נעלי הספורט שלהם, אך אותן לא העזה אדידס לתבוע. החברה הגדולה, כך על פי השופטת, מנסה להפחיד רק יצרנים קטנים. השופטת הטילה על החברה הוצאות משפט שלא פחות מ-85 אלף שקלים, לא כולל מע"מ, ובנוסף גם את מלוא ההוצאות שגרם עיכוב המשלוח של סוחר הנעליים בנמל.

גז מימין, גז משמאל

המאבקים היצריים על גובה תמלוגי הגז אותם תגבה המדינה מהמאגרים שהתגלו לחופי ישראל מובנים לחלוטין. כסף ומאבקים ירדו לעולם שלובים זה בזה, וכסף גדול מביא בעקבותיו מאבקים גדולים. גם ההתייצבות המשעשעת של הקצוות הפוליטיים בישראל, כל אחד בצד אחר של המתרס, יכולה לקבל הסבר מתקבל על הדעת. הקרן החדשה לישראל, בהשראת הארגונים הסוציאליסטיים הרבים שהיא פטרוניתם, הגיבה אינסטינקטיבית בדרישה לחלוקת העושר שנמצא בצורה שוויונית יותר. האינסטינקטים פעלו גם בצד הימני של המפה, והתגייסות הקרן החשודה בחתירה להחלשתה של המדינה היהודית שלחה כמה אנשי ימין לקואליציה משונה עם חברות אנרגיה בין לאומיות, אילי השקעות ישראלים ומהמרי בורסה קטנים. תרמה לעניין גם התייצבותו של אחת מאושיות הימין בישראל, שר התשתיות עוזי לנדאו, לצד חברות האנרגיה.  גם זכרונות לא נעימים מהתקופה בה כמעט חיסלו כלכלית את פיתוחו של מאגר הגז הגדול הראשון שנמצא, ים טטיס, גרמה לסנטימנט השלילי. אנשי שמאל, גורמים זרים, ופוליטיקאים מפוקפקים ממפלגות המרכז התלבטו אז האם להעדיף על פני גז כחול-לבן את היחסים עם מצרים וקידום האינטרסים של איש העסקים יוסי מימן, או שמא להעדיף את האינטרסים של בריטיש גז, מרטין שלאף, סאלם פאייד ומי יודע מי עוד, ולתמוך בפיתוח שדות הגז מול חופי עזה.

הרבה גז זרם מאז בצינורות. שר התשתיות לשעבר, יוסף פריצקי, נבעט מהפוליטיקה. שרון בתרדמת, ואחדים מידידיו של מרטין שלאף בישראל ריצו את עונשם, מרצים את עונשם, או ירצו אותו בקרוב. בעזה שולט החמאס. במצרים מתאבלים על התעריפים הנמוכים שבהם נמכר גז מצרי לישראל. המצרים מקימים תשתיות ענק לצורך שיווק הגז שלהם וגז ערבי אחר לאירופה. ולפחות כרגע נראה כי התגליות בישראל הן משמעותיות דיין כדי שיימצא תמיד מי שיתנדב להשקיע בהן ולהפיק אותן.

שר האוצר יובל שטייניץ ונגיד בנק ישראל סטנלי פישר אינם אנשי שמאל ובוודאי שאינם סוציאליסטים, ועדיין תומכים בהעלאת תמלוגי הגז. הניסיון המוצלח של השנים האחרונות מלמד כי פישר, שטייניץ ונתניהו לא יזרימו את תמלוגי הגז למטרות שמייעדת להם הקרן החדשה ויסתכנו בהגברת האינפלציה. הכסף ילך, כך נראה, לאפיקים ימניים למדי: החזר חובותיה הגדולים של ישראל, והצטיידות צבאית.

 ייצוג אמיתי בלשכה

אם בכל זאת חושקים אנשי ימין במאבק חשוב החוצה את גדרות היישובים ביו"ש, הרי להם מאבקם של אנשי מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין. אנשי המחוז יצאו השבוע מוועדת החוקה של הכנסת וידם על העליונה. הכנסת תצביע בקריאה שנייה ושלישית לשינוי חוק לשכת עורכי הדין, כך שייצוג המחוזות בלשכה יהיה פרופורציוני למספר עורכי הדין הרשומים בכל מחוז.

רוב רובם של עורכי הדין רשומים היום במחוז תל אביב, המהווה למעשה את עיקר בניינה של הלשכה. למרות זאת, ייצוגו של המחוז במוסדות הארציים של הלשכה שווה לזה של מחוז צפון, המונה כעשירית ממספר עורכי הדין של מחוז תל אביב.

ומה לאנשי ההתיישבות ביו"ש ולמאבקים בלשכת עורכי הדין? אז ככה. במחוזות צפון וחיפה של הלשכה ישנה דומיננטיות גדולה של עורכי דין ערבים. במחוז ירושלים רשומים רבים מהפרקליטים המשרתים בפרקליטות המדינה. הנטייה הפוליטית של לשכת עורכי הדין בשנים האחרונות נסמכת במידה רבה על כוחם הבלתי פרופורציונאלי של הקבוצות הללו. לו יעבור התיקון בכנסת, הייצוג הפוליטי בלשכה ידמה יותר לייצוג הפוליטי כפי שהוא משתקף בכנסת.