גם גבעתי זה טוב

 הרב אריה הנדלר / סגן ראש ישיבת ההסדר בשעלבים

לטענת מח"ט הצנחנים מסלול הבני"שים הוא לא ערכי. ערכים, כך מסתבר, הם עניין לדון עליו. ישנם אנשים בעולם החושבים ששילוב של לימוד תורה עם שירות צבאי הוא ערך אידיאולוגי מקודש. לגביהם השירות הזה דווקא, כן, דווקא השירות הזה, הוא מאוד ערכי. האם כל מי שמשרת בחטיבת הצנחנים חייב לקבל על עצמו את מערכת הערכים של המח"ט?

צורת ההתבטאות: "אני שונא", "לא סובל את המסלול הזה". אינך מסכים עם העובדה שהבני"שים משרתים 16 חודש, ניחא. אבל מדוע להשתמש במילה 'שונא', או במילים 'לא סובל'. זה פוגע ומעליב ציבור שלם. החיילים הללו יצטרכו להסתער קדימה אל תוך האש כשאתה תקרא לעברם 'אחרי'. האם אתה בטוח שאנשים שאתה שונא את המסלול שלהם ירוצו אחריך בלב שלם?

זה לא כלכלי - נראה לי שאת השיקול הזה אני מבין. אם הצבא יחליט שלא משתלם להכשיר מפקדים מקרב יחידות הבני"שים, נקבל. גם נבין שאין מדובר ב'שנאת המסלול', אלא החלטה פשוטה וכלכלית גרידא. אבל מכאן ועד לאפליה, מכאן ועד לשנאה, הדרך היא ארוכה. יש רושם שהמח"ט מתנהג כאילו זה עסק פרטי שלו.

ועוד משהו בקשר לכלכליות הזו. עד כמה שאני מבין גם גיוס בנות אינו כלכלי. אבל מי שיתבטא כנגד שירות בנות בתפקידים קרביים משיקולים כלכליים, יואשם מיידית בשוביניזם וכו' וכו'. משמעות הדברים היא שישנם שיקולים נוספים, חברתיים או אידיאולוגיים, והשיקולים הללו הם אלו שקובעים ולא רק הכדאיות הכלכלית.

הצבא לא מורכב רק מצנחנים. חטיבות רבות ששות ושמחות לקבל לשורותיהן את הבני"שים. מח"טים רבים שמחים לקלוט את בעלי המסלול 'השנוא'. אז למה צריך ללכת דווקא לצנחנים ולהיחשף ליחס מפלה בעליל? אנחנו צריכים להחליט שעד שהמח"ט הזה לא מסיים את תפקידו בצנחנים אנחנו מוותרים על השירות בחטיבה הזו ומחליפים אותה בחטיבה אחרת. איננו משחקים ברוגז עם המדינה. אנחנו פשוט הולכים למקום שבו יקל עלינו לשרת בצורה נעימה וחיובית ולכתחילה.

ואולי בפעם הבאה כשמפקד ירצה לומר משהו ביחס לבני"שים, הוא יצטרך לחשוב קצת לפני שהוא מדבר...

 

להדיח את המח"ט

ח"כ זבולון אורלב / בוגר ישיבת הסדר, צנחן במיל' ובעל עיטור המופת

לכאורה מחט הצנחנים, אל"מ חליוה, הטיל דופי חמור בלוחמי ישיבות ההסדר. אולם לאמתו של דבר הוא הטיל את הדופי החמור דווקא על עצמו. דבריו: "אני שונא, לא סובל, את המסלול הזה. אני לא חושב שהוא ערכי..." אינם מעידים על ליקוי או בעיה עם לוחמי ההסדר אלא על קוצר הדעת, הרפיון הערכי והחולשה הנפשית של המח"ט עצמו. רק עיוור או מי שסובל מקהות חושים מוחלטת יכול להתעלם מתרומתם הנעלה של לוחמי ההסדר לעוצמתו של צה"ל, לכושר לחימתו ולמסירות הבלתי מתפשרת שלהם להשגת המטרות המבצעיות. חטיבת הצנחנים אינה רכושו הפרטי של אל"מ חליוה, היא שייכת לנו ולכל עם ישראל ולכן אנו לא נברח ממנה.

אני מקווה שבעקבות הסערה הציבורית כנגד דברי הבלע ועלילת הכזב של אל"מ חליוה הוא יודח מצה"ל או לפחות מכל תפקיד פיקודי אחר, אם לא היום או מחר אז בוודאי בזמן הקרוב. גם אם טעיתי, בכל מקרה, מפקדים ברמה הזו מתחלפים אחת לשנתיים.

אנו מספיק חזקים ואיתנים בהשקפתנו ובנחישותנו לתרום לכוחו של צה"ל ואפילו אל"מ חליוה ודבריו לא יעצרו אותנו מלמלא את התפקידים המבצעיים בחטיבת הצנחנים. לא חיילי ההסדר צריכים למנוע את עצמם מלשרת בחטיבת הצנחנים בגלל חליוה. הוא זה שצריך להפסיק ולמלא את תפקידו כמח"ט הצנחנים. איננו מפחדים גם אם הדרך ארוכה. יש לקחת בחשבון לא רק את השירות הסדיר בצה"ל אלא גם את השירות ארוך שנים במערך המילואים. מן המפורסמות ששיעורם של לוחמי ההסדר בחיילות הקרביים, בקצונה המבצעית, בהתייצבות הקבועה וארוכת השנים במילואים היא הרבה מעל ומעבר משיעורם באוכלוסיה. לצערנו, גם שיעור הנופלים מקרב לוחמי ההסדר הוא הרבה מעל ומעבר משיעורם באוכלוסיה. עם ישראל לא יכול להרשות לעצמו להפסיד את לוחמי ההסדר לאורך כל תקופת השירות בסדיר ובמילואים.

 

להיאבק בזירה הציבורית

אבי רט / ראש מכון ש"י באוניברסיטת בר-אילן

ממש ממש לא. בדיוק ההיפך. וזאת משתי סיבות, שאולי קצת סותרות זו או זו, אך במקביל גם משלימות זו את זו:

הראשונה: הגיע הזמן שנפנים שהצבא איננו אחוזתו או נחלתו הפרטית של אף מח"ט, ואפילו לא של הרמטכ"ל. הצבא הוא צבאו של עם ישראל, בין אם אלו שעומדים בראשו חכמים יותר או פחות, ומתבטאים באחריות או בטיפשות. הצבא היה לפניהם ויישאר אחריהם. אנחנו לא מענישים את עם ישראל או את ביטחון ישראל בגלל מפקד כזה או אחר. הזירה להתמודד מול התבטאויות אטומות, טיפשיות או שחצניות מהסוג הזה היא הזירה הציבורית, הפוליטית והתקשורתית. שם צריך עורר את הנושא, לתקוף, להקשות ולדרוש תשובות. אבל אין זה נוגע לזירה הצבאית. שם ימשיך כל חייל לעשות את המקסימום לפי כישוריו ויכולותיו. אנחנו חיילים של צבא הגנה לישראל ולא של מפקד כזה או אחר. אחריותנו היא לביטחון ישראל.

הסיבה השנייה: הגיע הזמן לצאת מתחושת המאוימות והצורך להסביר, להתנצל, ולהראות שגם אנחנו טובים ותורמים למדינה. זו תחושה שבאה ממקום של חוסר ביטחון עצמי. כל פעם שאיזה קצין פותח את הפה, אנחנו נכנסים למגננה או מתקפה ומגייסים את כל החיים ואת כל הנופלים להבדיל לטובתנו. נגמרו הזמנים שבהם היינו צריכים להוכיח שגם אנחנו קרביים, וגם אנחנו משרתים בצבא, ושגם אנחנו תורמים למדינה. די, עברו הימים הללו. אנחנו לא צריכים להוכיח לאף אחד כלום. אנחנו צריכים, כמו כל אזרח במדינה, לתרום כמיטב יכולתנו בכל תחום,  חלילה לא מתוך התנשאות אלא מתוך ענווה, מתוך תחושת שותפות ונשיאה בעול עם אחינו וחברינו ומתוך אהבת ישראל אמיתית. לא נעזוב את שדה הרפואה בגלל התבטאות של איזה דוקטור, לא נעזוב את שדה התקשורת בגלל איזה עיתונאי צבוע, ולא נעזוב את הצבא בגלל דיבורים לא חכמים של מפקד. בדיוק ההיפך - זה הסימן והאות להסתער בכל התחומים קדימה - ואם צריך- מתוך ענווה ועוז - גם לומר -אחרי!

 

תשובות הגולשים

להישאר בישיבות

מהיכרותי עם מח"ט הצנחנים אין לי ספק כי בדבריו הוא כיוון לרצונו לראות שירות משמעותי וארוך טווח של בני הישיבות בחטיבתו. קצינים בכירים וטובים כדוגמתו של אל"מ אהרון חליווה יודעים להעריך מאוד את תרומת בני הציונות הדתית לצבא ולחברה. הבעיה של הציבור התורני ושל בני הישיבות היא לא עם מח"ט כזה או אחר, אלא עם הפוליטיזציה החמורה בצבא. רוח המפקד הפכה ל'רוח שר הביטחון' או ל'רוח התקשורת' והיא שמקשה ולעיתים גם מונעת קידום ושילוב אנשים תורניים בצה"ל. אפילו מסעות הקצינים לפולין הפכו כבר מזמן לכר לדיונים פוליטיים מצד אחד של המפה  (השוואה של פעילות צה"ל ב'שטחים הכבושים' למעשי הנאצים הופכת שם ל'לגיטימית', אך חלילה אסור בשום אופן להזכיר שרק לפני כמה שנים נהרסו והושמדו בתי כנסיות על ידי חיילים, כאן בישראל).

עם זאת, השאלה החשובה חייבת להישאל: כאשר זה הלך הרוח בצבא והמשימות שלו משתנות מעת לעת לפי רוח הממונים הפוליטיים, האם באמת יש סיכוי להשפיע מבפנים? ואולי עדיף שטובי בחורינו יישארו עוד קצת ללמוד עוד סוגיה, עוד פרק ועוד מסכת בישיבות? היהדות כנראה רק תתחזק מזה. והישראליות? היא אולי תתחיל סופסוף לעשות חשבון נפש אמיתי.

סגן במיל' בן אהרון, קדומים

הכה בדתיים והתקדם בדרגות

חטיבת הצנחנים איננה החטיבה של חליווה! האמירות שלו מקוממות, אבל הוא איננו אדם רע. אני יודעת זאת כי בני הבכור שירת תחת פיקודו בבה"ד 1. הוא כנראה רוצה להגיע גבוה בסולם הפיקוד בצבא, וכמקובל במקומותינו הדרך לפסגות מובילה דרך הכפשת דתיים, ציונים ומתנחלים. אינני חושבת שמותר לנו לנטוש את השירות בחטיבת הצנחנים רק בגלל מפקד לא ממש חכם, שיתחלף בשלב כזה או אחר. הבנים שלנו חונכו לתת את המיטב לעם ולמולדת, ולא אמירה כזאת, ככול שהיא מקוממת, תגרום להם לשנות כיוון. מה שברור הוא שדווקא השילוב בין תורה למלחמה יוצר לוחמים אוהבי עמם הנטועים עמוק בארץ עליה יגנו בגופם. שווה לצבא לטפח אותם. לא יוותרו עליהם כל כך בקלות. עובדה שהרמטכ" להתבטא בנושא כי הבין מה יפסיד צה"ל אם הוא לא יתקן את הקלקול של המח"ט.

מרים בר-יוסף, שדה אילן