את הדמויות העומדות מאחורי הקלעים, אלו המביאות לביתנו צילומים, דיווחים, תחקירים וכתבות, אנחנו לא תמיד מכירים. אבל ההשפעה שלהם על התוצרים הסופיים שאנחנו מקבלים, אינה פחותה, ולפעמים אף עולה על זו של אלה הנמצאים בפוקוס של עדשת המצלמה. מרים הופמן אמנם התחילה כמצולמת כשנמנתה על הפורום של ה'צנועות והחסודות' בערוץ התכלת ז"ל, אבל המשיכה מהצד השני של המצלמה: היא הייתה תחקירנית ב'חוצה ישראל', כתבת שטח בטלוויזיה של ערוץ 7, עשתה עם יאיר פלד את הפרויקט 'תשובה תרבותית', ערכה תכניות יהדות בערוץ 2 ו-10, וגילתה יוצרים מוסיקליים אמוניים בכתיבתה ב'מקור ראשון'. גם בדפי העיתון הזה היא חתמה לא פעם על ביקורת מוסיקה והיום היא עורכת בפועל את 'מעט מן האור' ואת ספרי 'ספרית בית אל'.
לעומת כל הדברים שעשית, עריכת ספרים נשמעת משהו נינוח למדי. אולי מדי.
"האלמנט של הסיפוק הוא שונה. בספרים לוקח הרבה יותר זמן לראות תוצאה, והעבודה היא הרבה יותר מורכבת ויורדת לפרטים. אבל התפישה שלי היא שהספרים הם יותר נצחיים, עד כמה שאפשר לומר זאת. גם הטלוויזיה שעשיתי הייתה יותר בכיוון של טלוויזיה חושבת, גבוהה, ויש דרמות בעולם הטלוויזיה שאין כאן, וזה טוב. יש טוב בכל הדברים".
ספריית בית אל הוקמה להיות בית ליוצרים דתיים. בפועל רבים מהם הולכים להוצאה מתחרה, כללית. האם היא מקיימת את ייעודה?
"מיעוטים, וזה כך תמיד, מקבלים את הגושפנקא שלהם מהרוב, מאלה שהם 'קובעי הטעם'. היוצרים ישמחו להתראיין ב'ידיעות' למרות שהקהל שיקרא אותם קורא את 'בשבע' ו'מקור ראשון'. אבל כך גם הקהל עצמו, אם הוא ימצא שהכותב התראיין ל'ידיעות' הוא יעריך יותר את הספר. אני מאמינה שאנחנו נמצאים בנקודת זמן שדורשת מאיתנו העמדת אלטרנטיבה אמונית בכל הרמות: חינוכית, סביבתית, חברתית, פוליטית ואמנותית. הגופים הגדולים בארץ אולי מוכנים בשנים האחרונות 'להכיל' אנשים דתיים, אבל הקו המוביל אותם וערכי הבסיס שלהם מתרחקים לתחושתי יותר ויותר מהזהות היהודית. ולכן דווקא היום יותר מתמיד יש צורך בבנייה שתושתת על יסודות אמוניים, ודווקא כך נצליח להגיע גם לקהל הכללי. אנחנו כבר לא צריכים את האשרור של 'קובעי הטעם', אנחנו צריכים לשאוף להפוך להיות קובעי סדר היום".
פתחתם את סדרת הפרוזה 'נהרה'. מה המשמעות של זה?
"שמה של הסדרה מביע בדיוק את האלמנט של האור שבא מבפנים. אנחנו צריכים לעבוד חזק יותר על בית שמדבר את השפה שלנו, את ערכי הבסיס, ומשם מוציא את האור החוצה. הספרים שלנו נמכרים בכל החנויות והתחלנו לעבוד עם מערך יחסי ציבור, וזה שינוי תפישה".
אז מה, יש יוצרים?
"אנחנו מקבלים כל הזמן כתבי יד, ואני קוראת לאנשים לשלוח לנו את מה שהם כתבו. אבל קשה למצוא את מה שנכון ואת מי שיש לו מוכנות לעבודה. אנחנו מנסים גם לעשות חינוך פנימה, לכך שיש חשיבות להקפדה על טקסטים, על ההפקה, הרמה האסתטית. עדיין יותר חשוב לנו שבספר הילדים לאמא יהיה כיסוי ראש ופחות חשוב לנו שהשפה שלה תהיה תקנית או המסרים שלה יהיו מורכבים".
הוצאתם לאחרונה את 'כשיירגעו הרוחות' בסידרת 'נהרה', מה עוד חדש?
"אנחנו נמצאים בעבודה על ספרים נוספים בסדרה, ובנוסף אנחנו מוציאים בימים אלה ספרים נוספים המעידים על המגוון: ספר עיון לחבר'ה צעירים 'היצר, העלה והאדם', רומן גרפי על מבצע אנטבה מהזווית של החטופים ושיעורי חיים לנשים. הרעיון הוא להקיף את מעגל החיים שלנו כאנשים מאמינים החיים את המציאות שלנו כאן ומתמודדים עם היומיום".
ofralax@gmail.com