כותרת: ההיסטוריה בראי דו"צ
'דובר צה"ל מודיע', הוצאת 'ידיעות ספרים', 228 עמ'
אני עוד זוכר את הימים, מימי נערותי הרחוקים, שמהדורת חדשות שנפתחה במשפט "דובר צה"ל מודיע", לרוב בקולו העמוק של משה חובב ז"ל, היתה מקפיצה את הלב: צפו להודעה דרמטית. משהו דרמטי קרה. טוב או רע – המתינו לשמוע.
בהודעות דובר צה"ל היתה אז קדושה. איש לא העז לכפור באמיתותן. בתקשורת של אותם ימים, הרבה יותר פטריוטית והרבה פחות צינית, איש לא העלה על דעתו להוסיף על הודעת דובר צה"ל משפט כמו "כתבנו עומד על אמיתות המידע" או "בניגוד להודעת דובר צה"ל..."
הספר 'דובר צה"ל מודיע' מציג את ההיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל באמצעות מבחר עשיר של הודעות דובר צה"ל. בהן ההודעות ההיסטוריות, המרגשות, העצובות, המסעירות והדרמתיות ביותר. החל בהודעות הראשונות ממלחמת העצמאות, מפיו של 'דובר צבא ההגנה', דרך רצף האירועים המשמעותיים בתולדות מדינת ישראל, ועד לשנים האחרונות שבהן דובר צה"ל מפרסם את הודעותיו באינטרנט.
כשקוראים את הודעות דו"צ בפרספקטיבה היסטורית, קשה שלא לגלות בחלקן את התעמולה שלא היתה מדויקת עובדתית. ההודעה הפותחת את מלחמת ששת הימים מוסרת מידע רחוק מהדיוק: "משעות הבוקר המוקדמות מתחוללים בחזית הדרום קרבות עזים בין כוחות אוויר ושריון מצריים שנעו לעבר ישראל לבין כוחותינו שיצאו לבלום אותם". שום כוח מצרי לא נע לעבר ישראל באותו בוקר. מי שמע באותה שעה על מהלומת הפתיחה של השמדת חיל האוויר המצרי, ואח"כ המצרי והסורי? הידיעה ההיסטורית על שחרור העיר העתיקה מתמצית במשפט אחד: "היום לפני הצהריים פרץ צה"ל לעיר העתיקה". זהו. ואידך זיל גמור... בימים הראשונים של מלחמת יום-הכיפורים דיווח דו"צ כי "התוקפים לא הצליחו לפרוץ את קווי ההגנה של כוחותינו", שעה שהצבא הסורי התקדם בלא הפרעה לעבר הכנרת.
ככתב צבאי שנים רבות, אני נסמך כמו כל עמיתי על שיתוף הפעולה עם דובר צה"ל, ויכול להעיד כי בהודעות רבות של דו"צ המידע היותר מעניין מסתתר מאחרי האותיות O.T.R – "אוף דה רקורד". רוצה לומר: יש פה עובדה שאתה הכתב אל תייחס אותה לדובר צה"ל, אבל חשוב שתפרסם אותה. בספר אין אף הודעה עם התוספת הזו. מאידך ישנן הודעות שכותרתן הן "הודעה מואפלת", כזו שהמידע הנתון בה עדיין לא מותר לפרסום, בדרך כלל לגבי הרוגים שמשפחותיהם טרם קיבלו הודעה. ישנן גם הודעות בשם "מידע בשם הכתב" – חומר רקע שהעיתונאי יכול לעשות בו שימוש מלא, אבל לא לייחס אותו לדובר צה"ל.
אם אפשר ללמוד משהו מהחיים הביטחוניים בארץ, מעבר לתוכן ההודעות, זו אולי העובדה ששני העשורים הראשונים במדינה תופסים כ-50 עמודים מתוך 300 עמודי הספר, שני העשורים השניים תופסים 80 עמודים, ושני העשורים האחרונים, מהאינתיפאדה הראשונה ועד ימינו, מצוינים ב-140 עמודים.