הרב יעקב מדן, ראש ישיבת 'הר עציון': "אני קורא מכאן לשר המשפטים, שהוא יהודי תלמיד חכם והגון ומשרי המשפטים הטובים שהיו לנו, לקרוא לסדר כמה מאנשי הפרקליטות מממשיכי דרכה של טליה ששון, להעמידם על מקומם, או להראות להם את הדרך החוצה" 
בצלאל סמוטריץ', תנועת 'רגבים': "המאבק הגדול על השליטה במדינת ישראל זה בין הציבור הדתי למערכת המשפט. זה כבר לא ימין ושמאל. הציבור שלנו הוא ערכי ומכוון להנהיג את מדינת ישראל, ומערכת המשפט, מבג"ץ דרך הפרקליטות ועד היועצים המשפטיים, רוצה להשליט את התפישה האוניברסאלית, האנטי לאומית, של זכויות אדם, שלפיה הציונות היא גזענות"
עו"ד אביעד הכהן: "בהיעדר סכנה קרובה ומיידית, אין כל סיבה שבעולם להזמין רב לחקירה באמצעות צווי מעצר, ובוודאי שלא לתת לכך פומבי באמצעי התקשורת. יש עוד הרבה דרכים, מכובדות ובעיקר חכמות ונבונות, שניתן לנקוט בהן לפני נקיטת צעד כה דרסטי" צו המעצר נגד הרב ליאור הוא עוד נקודת ציון בהתנהלותה המפלה של הפרקליטות כלפי המגזר הדתי-לאומי ורבניו, שבחודשים האחרונים הוזמנו לחקירה כעשרים מהם בגלל התבטאויות | עו"ד אביעד הכהן סבור כי יחס מכובד יותר של הציבור הדתי-לאומי לרבניו היה משפיע על נכונות הפרקליטות לפגוע בהם | הרב יעקב מדן קורא לשר המשפטים לקרוא לסדר את ממשיכי דרכה של טליה ששון בפרקליטות | ויש גם מי שרואה מחמאה בכך שמערכת המשפט מתייחסת דווקא לציבור הסרוג כאל מכשול בדרך להשלטת האידיאולוגיה שלה
אחרי הכל, צו המעצר שהוציאה המשטרה נגד הרב דב ליאור עדיין בעינו עומד. גל המחאות והגינויים ששטף את המחנה הדתי בתגובה לאותו צו כנראה לא הבהיל כל כך את הממונים בפרקליטות, ובסוף השבוע שעבר הוצא צו זהה גם נגד הרב יעקב יוסף, שגם הוא חתום על הסכמה לספר 'תורת המלך'. כזכור, הרב שמואל אליהו, רבה של צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית, נאלץ להתייצב לחקירה משטרתית לפני למעלה מחודש. אבל אלו רק ההתרחשויות שזכו לכותרות. מתחת לפני השטח, מסתבר, מקדמות הפרקליטות והמשטרה מה שנראה כמו תהליך שיטתי לחיסול חופש הביטוי ההלכתי וההשקפתי של רבני הציונות הדתית.
בדיקה שערך אברהם בנימין מאתר 'הקול היהודי', העלתה רשימה ארוכה של למעלה מעשרים (!) רבנים אשר זומנו לחקירה, חלקם אף נחקרו בפועל, במהלך החודשים האחרונים. העילה לחקירה, על פי רוב, קשורה לחתימות על קריאות הלכתיות, בעיקר נגד העסקת ערבים במקומות עבודה. רשימה חלקית: הרב מאיר מאזוז (ראש ישיבת 'כסא רחמים'), הרב שמואל יניב (גבעת שמואל), הרב נתן חי (רבה של איתמר), הרב אליקים לבנון (רבה של אלון מורה), הרב דודי דודקביץ' (רבה של יצהר), הרב יהודה קרויזר (רבה של מצפה יריחו), הרב גדעון בנימין (רבה של נוף איילון), הרב מיכאל הרשקוביץ (ר"מ מרכז הרב, רב היישוב נריה), הרב דניאל סטבסקי, הרב יגאל שנדורפי (ראש ישיבה בנחליאל) ועוד.
העובדות הנ"ל מצביעות על מגמה, אבל מה עומד מאחוריה? מה מניע את מקבלי ההחלטות בממסד המשפטי לסמן את רבני הציונות דתית כמטרה? מדוע התעוזה נגד רבני המגזר הדתי לא תופנה כמעט בשום מקרה לכיוון רבני המגזר החרדי, למשל? והאם ניתן ליצור מאזן שיבהיר כי פגיעה במנהיגות התורנית היא קו אדום גם עבור חובשי הכיפות הסרוגות?
"ונהי בעינינו כחגבים"
עו"ד ד"ר אביעד הכהן, דיקן מכללת 'שערי משפט', מבקש לדייק ולהזכיר כי היו בעבר גם רבנים חרדים שנחקרו, דוגמת הבבא רבי אלעזר אבוחצירא. לטעמו, ייתכנו טעויות בהתנהלותה של הפרקליטות, אולם בסוגיה זו אין הוא סבור שישנו מניע נקמני נגד הציונות הדתית ורבניה. את האצבע הוא מניח דווקא על התנהלותו הרפה של הציבור הדתי לאומי בכל הנוגע לשמירה על כבוד רבותיו: "כאשר "ונהי בעינינו כחגבים - כן היינו בעיניהם". הציבור הדתי ציוני חסר כוח פוליטי ממשי, ובנוסף גם אינו מתייחס תמיד לגדולי התורה שלו באותה יראת כבוד והערצה כפי שהציבור החרדי מתייחס לרבניו", מסביר הכהן. "כתוצאה מכך, אנשי הפרקליטות כנראה סבורים שיהיה קל להם הרבה יותר לחקור, ולא תמיד באופן מכבד, רב ציוני דתי מאשר אחד מגדולי התורה החרדיים".
עם זאת, הכהן מבקר בתוקף את ההיתר שעשתה לעצמה הפרקליטות למקד את פעילותה ברבני מגזר מסוים: "מדובר כמובן באפליה פסולה ובאכיפה בררנית, שאינה יכולה לעלות בקנה אחד עם שלטון חוק ראוי לשמו, המחייב שוויון הן לעצם החקירה והן לגבי תנאיה".
הידברות מוקדמת עם הגורמים הרלוונטיים, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה, אומר הכהן, תסייע לפתור התנגשויות מסוג זה. "השכל והתבונה - ולא רק הוראות יבשות - צריכות להנחות את כל הצדדים המעורבים". הכהן מזהיר מפני הידרדרות למרד ואנרכיה, אולם מדגיש כי "לצד זאת, עלינו לעמוד וביתר שאת, ללא גמגום וללא הססנות, על מלוא זכותנו לשוויון בפני החוק ולניהול שוויוני - ובעיקר הגיוני - של הליכי חקירה. בהיעדר סכנה קרובה ומיידית, אין כל סיבה שבעולם להזמין רב לחקירה באמצעות צווי מעצר, ובוודאי שלא לתת לכך פומבי באמצעי התקשורת. יש עוד הרבה דרכים, מכובדות ובעיקר חכמות ונבונות, שניתן לנקוט בהן לפני נקיטת צעד כה דרסטי".
ח"כ הרב חיים אמסלם מציע פתרון משלו לעצירת התופעה: "יש להקים קואליציה גדולה של אנשי רוח מכל הסוגים ומכל הדעות, ולא רק רבנים, שימחו נגד העניין הזה ויתקפו אותו מהכיוון של חופש הדעות והדמוקרטיה". הוא גם מביע זעזוע מעצם הרעיון של הבאת רבנים לחקירה על נושאים תורניים: "מה בדיוק ישאלו את הרבנים בחקירה?" הוא תמה "יתפלפלו איתם במשא ומתן של תורה? יבררו לעומק את תרבות ההסכמות הנהוגה בפרסומים תורניים? זה מיותר וחסר תועלת, ובוודאי גורם נזק ומסמן את המשך הפיחות במעמד הרבנים והרבנות בישראל, לדאבוננו", מתריע הרב אמסלם. לצד זאת, הוא מבקש לציין כי "אחריות כבדה מוטלת על כתפי הרבנים, ולכן כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע".
הרב אמסלם גם מתנגד לכל חקירה שעילתה התבטאות, רעיון או מחשבה: "אני סבור שעל רשויות החוק במדינת ישראל לחשוב שבעים פעם לפני שהם מזמנים לחקירה רב, פרופסור או איש רוח בגלל התבטאויותיו או הגותו. ההגות, המחשבה וחופש הדעה אינם רק נשמת אפה של הדמוקרטיה, אלא גם יסודותיה של היהדות".
הרב אלישע וישליצקי, ראש בית המדרש מהו"ת, מאבחן את העוינות שמשדרים "פקידים ובעלי משרות" כלפי הציבור הדתי לגווניו, כתוצאה של רגשי נחיתות דווקא: "פחד. במובן מסוים, אין כל כך מה לפחד מהחרדים, מאנשי ש"ס. אנשי ממשל מסוימים אומרים: ניתן להם מה שהם רוצים, וישתקו. הציבור הדתי לאומי לעומת זאת משדר יומרה, רצון לפעול ברשות הרבים. הפסק של אותם חמישים רבנים (באיסור מכירת דירה לגוי, ח"ר) הוא ביטוי של אמירה ציבורית-רבנית ברשות הרבים. פתאום הם רואים שגם לרבנים יש מה להגיד, וזה מפחיד". גורם נוסף לאותה עוינות, לדברי הרב וישליצקי, היא הקנאה: "לחלק מהם יש בעיה של קנאה גדולה. הם רואים את העשייה, ההתרחבות והעוצמה שלנו, ומקנאים בה".
דרך ההתמודדות שמציע הרב וישליצקי, היא רב-שלבית: תחילה הוא מבקש כי הציבור הדתי יכיר באחריותו להפיץ את תורתו לכלל הציבור מתוך גודל: "יש בציבור צימאון לגודל, גם אם הוא מחוספס וגם אם הוא מכוסה בהרבה קליפות. זה האתגר הגדול, והרב ליאור הוא אחד מגדולי הדור שמוביל תורה גדולה. לכן מהפרשה הזו אנו צריכים להתחזק ולהבין את גודל האחריות שלנו". שנית, סבור הרב, "יש לקיים מחאות שיבהירו כי על פעולות כאלו לא נעבור לסדר היום", וכי "נגן על גדולי תורה בלי קשר לדעות השונות".
הסעיף השלישי, שהוזנח לדעת הרב, הוא הפעלת לחצים על בעלי התפקידים: "צריך לעורר את בעלי התפקידים במערכת הממשלתית להגיב. אם היועץ המשפטי לממשלה היה מקבל מאה פניות, מגרעינים תורניים, מנשות חיילי הקבע וכו', שלא יקטרגו עליו אלא יאמרו – תציל את כבוד הדמוקרטיה ותפסיק את החקירות הללו. יותר מזה - שר המשפטים יעקב נאמן, איש הציונות הדתית, לפנות אליו ולומר לו: איך אתה מרשה שייצאו מתחת ידך חקירות כאלה? זה פוגע במשרד המשפטים, בממשלה, במעמדו של בית המשפט. מה הצביעות הזו? למה אתה שותק? מכתב כזה יכול לשלוח עורך דין, סופר, וגם אדם פשוט. גם זה סוג של מחאה".
לפטר את שי ניצן
הפניית האצבע המאשימה כלפי משרד המשפטים והעומד בראשו משותפת לכל הארגונים המשפטיים במחנה הימין שרואיינו לכתבה. "לפטר את שי ניצן", היתה שורת הפתיחה של כל אחד מהם.
עו"ד שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה, עומד בראש 'המחלקה לתפקידים מיוחדים' בפרקליטות המדינה. מאז הקמתו, פעל הצוות על מנת להפעיל אכיפת חוק מוגברת ולא שוויונית על מתיישבי יו"ש. אולם לפני כחצי שנה נחשפו פרוטוקולים אשר הוכיחו כי הצוות פועל כבר שנים כשסמכותו החוקית מוטלת בסימן שאלה. בראיון שנערך עימו, סיפר יו"ר ועדת המשנה של ועדת חוץ וביטחון לענייני יו"ש, ח"כ זאב אלקין, כי כבר בשנת תשנ"ח הורה היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין על שינוי ייעודיו של הצוות הזה, שהתמקד עד אז באכיפה כלפי מתנחלים. רובינשטיין הורה לו להפוך לצוות המטפל באופן כולל בעבריינות אידיאולוגית ברחבי המדינה כולה. למרות הנחייה זו, סיפר אלקין, המשיך הצוות לפעול תוך התמקדות מיוחדת ורבה באוכלוסיית המתנחלים. בין שאר פעולות האכיפה המיוחדות של ניצן וצוותו, כלולות גם ההוראות לחקור את רבני הימין.
האם לניהול מאבק לפיטוריו של עו"ד שי ניצן יש סיכוי לשאת פרי? אורית סטרוק, יו"ר ארגון 'זכויות האדם ביש"ע', מאמינה שכן. כמי שעוקבת מקרוב כבר שנים אחר פעילות הצוות, היא מצביעה על שלושה בעלי תפקידים שבידיהם המפתח להפסקת כהונתו של ניצן ופיזורו של הצוות המיוחד. הראשון הוא ח"כ אלקין, שהפרוטוקולים של הצוות המיוחד נחשפו בדיון שנערך בוועדת המשנה בראשותו. בעקבות הדיון פנה אלקין, עם חבריו לוועדה, אל היועץ המשפטי לממשלה הקודם מני מזוז, וגם לנוכחי - יהודה ויינשטיין, בבקשה לבחון את פעילות הצוות ולפזרו. תשובה מויינשטיין ככל הנראה טרם הגיעה. גם את תגובתו של ח"כ אלקין לא הצלחנו להשיג עד סגירת הגיליון.
הגורם השני עליו מצביעה סטרוק הוא שר המשפטים יעקב נאמן, שהצוות עובד בחסות משרדו. "הוא נשאל בנושא זה מעל בימת הכנסת כבר מספר פעמים. הוא רואה שהמצב מוביל לאבסורדים, כל עולם התורה קם ואומר שחקירת המשטרה אינה במקומה. האמון במערכת אכיפת החוק בשפל חסר תקדים, ושר המשפטים צריך להיות מוטרד מכך ולומר מה בכוונתו לעשות. הנושא הובא לפתחו לפני זמן רב, והוא עדיין ממלא פיו מים".
הגורם השלישי הוא היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה ויינשטיין. סטרוק חושפת לראשונה את דבר קיומה של פגישה שקיימו גופים משפטיים מהימין בצום גדליה האחרון במשרדו של ויינשטיין. הנושא העיקרי בדיון היה צוותו של שי ניצן. "נחי אייל מהפורום המשפטי דיבר על כך שיש אכיפה מפלה ושרודפים רק את הימין. ויינשטיין אמר: 'אם על זה באתם לדבר, אפשר לסיים פה את הפגישה. כל האנשים שעובדים כאן, אין להם שום צבע פוליטי. הכל ענייני ומשפטי לחלוטין'. בחדר השתרר שקט". בשלב זה החלה סטרוק לדבר: "אני יכולה להבין שאתה חושב ככה, אבל אני מכירה עוד משפטן רציני שחשב בדיוק כמוך, שאין שום צבע פוליטי בפרקליטות, שאין רדיפת מתנחלים. קראו לו אליקים רובינשטיין. כשהוא הגיע לישיבת ממשלה ושמע שיש נהלים מיוחדים נגד תושבי יו"ש, הוא אמר: אין כזה דבר. לבקשתו של יעקב נאמן, שהיה אז שר האוצר, הוא הלך ובדק בכל זאת. לאחר הבדיקה הוא גילה שלמרות שהוא יותר מחצי שנה בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, קרו בפרקליטות דברים שאף אחד לא התכוון לספר לו עליהם. גם אתה", פנתה סטרוק לווינשטיין, "יכול להקשיב ולהיות מופתע". ויינשטיין שתק, והדוברים מעברו השני של השולחן הציגו בפניו את כל הנתונים. ויינשטיין הבטיח לבדוק ולשקול את הדברים ולהחזיר תשובה. "מאז עדיין לא שמענו ממנו", מעידה סטרוק.
מערכת משפט עם אידיאולוגיה
מדוברות משרד המשפטים נמסר בתגובה לטענות נגד פעילות צוותו המיוחד של שי ניצן: "בניגוד לטענות החוזרות והנשנות מצד ארגונים שונים בדבר סמכותו של הצוות, ובפרט על רקע ההשתלחות האישית, לעיתים השתלחות פרועה ומסוכנת, מצד גורמים שונים, במשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים) - נבקש להדגיש כי הצוות המשולב לטיפול בהסתה, המרדה, עבריינות על רקע אידיאולוגי ואכיפת החוק באיו"ש, פועל בידיעתם ובאישורם של כל היועצים המשפטיים, לרבות היועץ המשפטי הנוכחי ולרבות היועץ המשפטי דאז, השופט אליקים רובינשטיין.
"בניגוד לטענה החוזרת ונשמעת, לא ביטל היועץ המשפטי לממשלה דאז, מר אליקים רובינשטיין, את פעולת הצוות, ומכתבו מיום 1.9.98 בו הוא קובע "כי הטיפול בעבריינות אידיאולוגית בישראל ובאיו"ש יוסיף להיעשות על ידי הצוות המשולב לטיפול בהסתה והמרדה" - מדבר בעד עצמו.
"בהתאם לכך, מטפל מר ניצן, במסירות, במקצועיות ובענייניות, בין יתר תפקידיו גם בהפרות חוק על רקע אידיאולוגי מכל הכיוונים, מימין ומשמאל, באישור פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה".
לבצלאל סמוטריץ' ('רגבים', 'קוממיות') יש תיאוריה מובנית המסבירה מדוע הפך הציבור הדתי לאומי ליעד המרכזי במאבקה של מערכת המשפט על ביסוס שלטונה. "בשנים האחרונות, בהשראתו של אהרון ברק, מערכת המשפט אינה עוד מערכת טכנית של נורמות, היא חרגה מהתפקוד המשפטי הפורמלי והמסגרתי כפי שצריך להיות. זו מערכת שמנכסת לעצמה עוד ועוד מרחב ציבורי. היא יוצקת לתוכה תוכן וערכים, זו מערכת ערכית שמכניסה לפסיקות שלה שיקולים אידיאולוגיים". מרגע שהפכה את עצמה מערכת המשפט לממסד שמשליט ערכים, מסביר סמוטריץ', באופן טבעי האויב העיקרי שלה הוא המגזר הדתי: "החרדים לא מאיימים על הנהגת המדינה. המאבק הגדול על השליטה במדינת ישראל זה בין הציבור הדתי למערכת המשפט. זה כבר לא ימין ושמאל. הציבור שלנו הוא ערכי ומכוון להנהיג את מדינת ישראל, ומערכת המשפט, מבג"ץ דרך הפרקליטות ועד היועצים המשפטיים, רוצה להשליט את התפישה האוניברסאלית, האנטי לאומית, של זכויות אדם, שלפיה הציונות היא גזענות".
מהניסיון שצבר דרך התיקים שמנהלת עמותת 'רגבים' בראשותו, סבור סמוטריץ' כי מלבד המחאות והמאבקים, יש לפעול גם במסלול שמשחק עם מערכת המשפט בכלים שלה. "צריך להכיר את המערכת הזו ולהילחם בה בכלים שלה. אנחנו לא מורידים את הראש. ויש הצלחות וניצחונות". דוגמה אחת מני רבות לכך קרתה בשבוע האחרון: נציג ועד מתיישבי בנימין זומן לחקירת משטרה בעקבות חריגה במספר המשתתפים בהפגנה מאושרת שנערכה מול בית השר יעקב נאמן. באותו יום התקיימה ללא כל אישור הפגנה לא חוקית נגד העלאת מחירי הדלק, מול בית שר האוצר. שם כמובן, אומר סמוטריץ', אף אחד לא זומן לחקירה. עורך דינו של נציג המתיישבים הודיע כי מרשו לא יתייצב לחקירה עד שלא יינתן יחס דומה גם למפגינים מול בית שר האוצר. "או שמותר להפגין או שאסור", הסביר.
אפליה הגובלת בגזענות
הרב יעקב מדן, ראש ישיבת 'הר עציון', תוקף בחריפות אמנם את המערכת המשפטית, אולם קודם לכן מבקש גם מהרבנים עצמם לנהוג ביתר זהירות. "לעניות דעתי, דברים רבים הנאמרים על ידי 'רבני הימין', מוטב להם שלא נאמרו, או שהיו נאמרים בדרך שונה לחלוטין. אז הם היו עשויים להשיג את המטרות הראויות בלא לקומם עליהם את כל המערכת. אני סבור שרבנים בהתבטאויותיהם הלא זהירות דווקא מקשים על מאבקנו הנכון, וחושפים את עצמם ללא סיבה לרדיפת הפרקליטות".
הרב מדן מבקש גם להקדים הסתייגות אישית לפיה "עם כל הערצתי את תורתו ואת מנהיגותו הציונית-תורנית של מוה''ר ליאור שליט''א, אני חלוק על דעתו לחלוטין בכמה מן הנושאים העומדים על הפרק".
אולם לאחר ההסתייגויות הללו, מנתח הרב מדן את יחסה של הפרקליטות לציונות הדתית ומכנה אותה "אפליה הגובלת בגזענות": "בפרקליטות ובמשטרה יש החושבים ויש המסיתים לטענה, שהואיל ורבים בציבור הציוני דתי אוחזים בנשק, וגם אינם נוטים לפחד יתר על המידה מן החוק, הרי מה שעלול להתפרש כסתם קריאת זעם כשאומר אותו אינטלקטואל כלשהו בציבור אחר, מתפרש בציבור הציוני דתי כקריאה אופרטיבית לעשות מעשים.
"זוהי טענה שגויה, ולדעתי במידה רבה טענה מרושעת. בכמות המוטיבציה שהציבור שלנו מחזיק, יכולנו אילו רצינו וחונכנו לכך על ידי רבנינו, לעשות דברים שקשה לתאר. ועדיין למרות כל הפגעים שאנו עוברים, אנו נושאים בשרנו בשינינו כדי לשמור על החוק. אך כאמור, במחוזות הפרקליטות אין מביטים בכך, ומסיתים נגדנו ונגד הרבנים במלוא הארס.
"בפרקליטות גם לא מביאים בחשבון, שמיצוי הדין עם רבני הציונות הדתית ולא עם אינטלקטואלים שמאליים, גם אם יש לו סיבה זו או אחרת, הוא עצמו אפליה הגובלת בגזענות, ויש להימנע ממנה".
עוד קורא הרב מדן גם לשר המשפטים ליטול אחריות ולעשות מעשה: "אני קורא מכאן לשר המשפטים, שהוא יהודי תלמיד חכם והגון ומשרי המשפטים הטובים שהיו לנו, לקרוא לסדר כמה מאנשי הפרקליטות מממשיכי דרכה של טליה ששון, להעמידם על מקומם, או להראות להם את הדרך החוצה".
בתגובה לביקורת על הוצאת הצו נגד הרב ליאור, נמסר מדוברות משרד המשפטים:
צו המעצר הוצא ע"י חוקרי היחב"ל בעקבות סירובו של הרב דב ליאור להתייצב לחקירה. בניגוד לרב גינצבורג, אחד מנותני ההסכמות לספר, שהתייצב לחקירה ונחקר זה מכבר, התבקש הרב ליאור להתייצב לחקירה מספר פעמים וסירב, תוך שהוא מצהיר כי לא יתייצב לחקירה. על אף האמור, התקיימו מגעים בין אנשי משרדנו מטעם היועמ"ש ובין גורמים שונים במטרה לשכנע את הרב להתייצב לחקירה באופן מכובד ושקט, ואף היינו נכונים להיפגש עם גורם מטעמו של הרב. לצערנו לא היתה היענות לכך, ועל כן לא היה מנוס מהוצאת צו המעצר. במדינת חוק, בה נחקרו במשטרה שרים, חברי כנסת, רבנים ואנשי ציבור בכירים ביותר, התנהלותו של הרב ליאור הינה פגיעה מוצהרת בחוק וברשויות המופקדות על אכיפתו.