'נגד הזרם', רועי אביחי ומשה מעיין, הוצאה עצמית, 371 עמ'
השבת האחרונה שבה התארחו חבריו בביתו, שיקפה לקובי לנדאו עד איזו תחתית הגיעו ועד כמה הוא אינו רוצה להיות חלק מהם. גם הוריו, פרופ' חיים וד"ר עליזה לנדאו, הסכימו איתו, ויחד הוחלט שילך ללמוד בתיכון דתי פנימייתי. קובי, נער חברותי ונאה, לא התקשה ביצירת קשרים עם ילדי הכיתה החדשים וגם לא עם בנות הסניף השכן. אבל נפשו של קובי לא נחה גם בזה. תהליך ההתבגרות והחיפוש שלו נמשך והוא ביקש להתקדם, לעשות את רצון בוראו, גם אם זה אומר לחתור נגד הזרם, להשאיר את החברים וההורים הרחק מאחור, ואפילו שהגלים מאיימים לפעמים להדוף אותו ולהטביעו. בהמשך יכיר קובי את צוריה ואת רחל ולאט לאט יתוודע, ואנחנו איתו, לסיפורו האישי של אביו. קורותיהם של השלושה יתפתחו ויוסיפו עניין לעלילה, עד לסופו של הספר, בו נסגרים כמעט כל הקצוות, ומשתלבים זה בזה במתיקות.
הקוראים נחשפים לחיבוטי הנפש של קובי, להתלבטויות, המחשבות, ההתעקשות וכן, גם לנסיגות המעטות. נראה שהמחברים מיטיבים להיכנס לנבכי נפשם של בני הנוער, אלה היותר עמוקים, ולבטא את חיפוש הדרך, ההתלבטות, וכוחות החיים המייחדים את גיל הנעורים ונותנים לכל הנס הזה, של בניית ישות עצמאית, להתרחש.
בתוך הספר נמצאים גם דברי תורה רבים, בצורה של הנמקות לעשיית צעד כזה או אחר, ולפעמים קיים גודש (כמו למשל בסיטואציה בה מתארחים קובי וצוריה בביתו של דרוזי. והמחברים מתארים את הדרך שבה 'הכשירו' השניים את הארוחה על ידי הפרשת חלה, תרומות ומעשרות מספק וכו').
הבעיה הקשה ביותר שלי עם הספר הייתה הסטיגמות בהן לוקה הספר מאוד: בגן הילדים במושב המרוחק לגננות קוראים מזל וז'ורז'ט והן מעשנות; בביתו הדתי-לייט של קובי אחות אחת חילונית, וההורים, המשכילים מאוד והמשופעים בכסף, מרוחקים מילדיהם; לאברך בישיבה יש 4 ילדים שהגדול בהם בן 6 וכולם ישנים בחדר אחד ועוד. רק מי שנמנה על ה'טובים' או מדויק יותר, נמנה על הדמויות הראשיות, מקבל נפח: התלבטויות ומחשבות, נפילות ועליות וזה מעט חבל. כשהדמויות הראשיות כל כך מלאות, בולטת עוד יותר התבניתיות שבה מתוארות הדמויות האחרות.
רועי אביחי ומשה מעיין מציגים בספר תפישת עולם ברורה ומאוד מכוונת. יש שיזדהו עימה, אחרים לא. הדברים אמורים בנוגע ליחס לבנות בגיל הנעורים, ועל גישה לחתונה, ללימוד תורה ופרנסה, להליכה לשירות לאומי, לדברים רבים שהחבר'ה היותר 'דוסים' מתלבטים בהם במחצית השנייה של התיכון ומעלה. אבל גם מי שלא יסכים עם הגישות המוצגות, וכאמור, ייתכן שייאלץ לבלוע כמה צפרדעים בדמותן של סטיגמות, כדאי לו לקרוא את הספר ולהיפתח גם לכיוון הזה. קודם כל הוא מעניין. שנית, מדובר בתפישת עולם, ובשעה שהאדם לומד ומתפתח עוד דעה לא תזיק.
הספר בהחלט עשוי לדחוף קדימה את הקורא בהחלטות השונות שנוגעות לקודש. וגם לתת כוח לנערים ונערות שהחליטו לעשות יותר, או אחרת, ממה שנהוג בביתם וללכת לפי האמת הפנימית שלהם. עוצמות שבהחלט נדרשות בגיל הזה.