יניב ביטון, קפה הלל גבעת שמואל: "אני אדם לא דתי, ואני נגד הקביעה הרווחת שכשר זה לא טעים. אנחנו מתעסקים אך ורק עם פרודוקטים איכותיים. הדגש מבחינתי הוא שהכשרות המהודרת לא כופה עליך פשרה על חשבון איכות המוצר, הייתי אומר אפילו ההיפך מכך, אני מאוד מרוצה מהמעבר מכשרות רגילה לכשרות מהדרין" 
גילי אלבוים, מסעדן ירושלמי: "נכון שבשר גלאט עולה יותר יקר, אבל הפערים הצטמצמו: גם היחס בחברה החרדית כלפי המושג 'לצאת לאכול בחוץ' השתנה, וגם פערי המחירים במקביל התאזנו. הפרודוקטים הכשרים למהדרין ניתנים להשגה במחיר סביר, והאיכות שלהם גבוהה לאין ערוך למה שהיה בעבר"
אורי גלי, זכיין סניף 'קפה ג'ו' בפתח תקווה: "אם בית הקפה היה ללא כשרות כלל או בכשרות רגילה, זה אומר שאני סוגר את הדלת בפני כמה וכמה לקוחות. לישראלי החילוני אין בעיה לאכול בבית קפה או במסעדה חלבית למהדרין, אבל לציבור החרדי שכן מחפש את זה, על טיב הכשרות תקום ותיפול ההחלטה האם להיכנס למסעדה או לא. אז למה לא בעצם?"
יוחנן למביאסי, חסיד חב"ד שחזר בתשובה לפני כעשרים שנה, למד והתמקצע בבית הספר הנחשב Westminster בלונדון. כמי שבתחילת דרכו התעסק לצערו גם בחומרים לא כשרים לחלוטין, הוא קובע חד משמעית שהתחליפים המצויים כיום בשוק המזון מציעים אלטרנטיבה ראויה למקור. להערכתו, מדובר בשוק המונה למעלה מחצי מיליון פרודוקטים כשרים, כולל תחליפי חלב וחמאה שאפשר לשלבם במנות בשריות
חלפו הימים בהם 'כשר למהדרין' היה תואר נלווה לאוכל באיכות בינונית ומטה. בשנים האחרונות שוטף את מסעדות הארץ גל של כשרות, ועוד למהדרין. גם מסעדנים חילונים רבים לא מוותרים על הקהל ההולך וגדל של אוכלי מהדרין. שפים בעלי שם מעידים על תחליפים כשרים אפילו לבשר בחלב, שמאפשרים לייצר מאכלי מהדרין בלי לפגוע באיכות הקולינארית. אז גם אם לא יכולתם להשתתף בפסטיבל הטעימות בירושלים, תוכלו למצוא אוכל כשר למהדרין אפילו בתל אביב. רק תיזהרו מבד"צים קיקיוניים ומאישורי כשרות מזויפים
בשבוע שעבר עבר זעזוע על הציבור הדתי-חרדי בירושלים, ולא בגלל רעידת האדמה שנרשמה בארץ השכנה - יוון. הגורם היה "פסטיבל הטעימות" שנערך על רקע חומות העיר העתיקה.
לכאורה, עוד אירוע מיני רבים של אוכל וגורמה עבור תושבי ירושלים ועבור התיירים הרבים שגודשים את העיר בכל ימות השנה. אלא שהפעם מדובר היה בפסטיבל של אוכל לא כשר בעליל, שכלל בין היתר דוכני שקצים, רמשים ושאר טריפות והולכים על גחון. אפילו חה"כ איברהים צרצור (רע"ם-תע"ל) שיגר בשמם של שיח'ים ואנשי דת מוסלמים מכתב מחאה חריף לראש הממשלה בנימין נתניהו ולראש העיר ניר ברקת על הפגיעה ברגשות העם המוסלמי, לדבריו. הזעזוע קיבל משנה תוקף כשבמקום הופיע באחד מימי הפסטיבל לא אחר מאשר שר החוץ של מדינת ישראל, אביגדור ליברמן, שאף הפליא בלהטוטיו במטבח הלא כשר אל מול עיניהם של המבקרים במקום.
בימים כתיקונם, אירוע שכזה יכול היה לערער את הקואליציה של בנימין נתניהו. אולם בימים בהם ראש הממשלה ורעייתו עסוקים בהגשת תביעות דיבה נגד כלי תקשורת בניסיון להדוף התקפות על נסיעותיהם התכופות לחו"ל ושאר ירקות מעין אלה, השערורייה הקולינארית הזאת, ברוח הימים שלפני פסח, דעכה וטואטא אל מתחת לשטיח.
המסעדות עוברות למהדרין
יש שיסכימו על ערך המחאה נגד פסטיבל הטריפות ויש שלא ימצאו בה תועלת רבה. אולם בדבר אחד אין ספק: בכל הנוגע לסיפוק צרכיהם הקולינריים של אוכלי הכשר למהדרין אין לציבור הדתי-חרדי על מה להתלונן, גם בלי לקחת חלק בפסטיבל הטריפות הנ"ל. שכן, בשנים האחרונות מהפכת כשרות אדירה עוברת על מסעדות ארץ הקודש. בואו נודה, הקולינריה הישראלית-יהודית מעולם לא זכתה לעדנה שכזו. בעבר, בשביל למצוא מסעדה בכשרות מהודרת היית צריך לכתת את רגליך לסמטאות כיכר השבת ומאה שערים, ולהסתפק במרק עוף מכובס דלוח ובקוגעל שאיבד מחינניותו ומטעמו במיקרוגל החורק, שללא ספק ידע ימים טובים יותר. היום, אין כמעט עיר בישראל שאין בה איזו מסעדת בשרים, בית קפה או פיצרייה בכשרות מהודרת. מעתה, לא עוד כשרות בסיסית בלבד. קבלו את הטרנד החדש בגורמה הישראלי- כשר למהדרין! סושי ספיד כשר למהדרין, שלל פיצות ופוקצ'ות, בתי קפה, גלידריות ומסעדות בשרים - מה שתרצו. הכל זמין, נגיש ומהודר. לאחרונה, הטרנד שודרג למסעדות שפים בקונספט היי-טקיסטי אליטסטי, עם תפריט שלא היה מבייש מסעדות שמתהדרות בשלושה כוכבי מישלן בשאנז אליזה.
בסדר, לא נכחיש שעדיין אפשר למצוא פה ושם מסעדות שמציעות טריפות ושקצים למי שממש מתעקש. אבל המגמה הכללית היא בפירוש לטובת הציבור שוחר הכשרות. בכיר בסצנת המסעדות מתפלא באוזניי שהמהפכה הזאת הגיעה באיחור ניכר מטרנדים אחרים ולא משמעותיים שנטמעו בחברה הישראלית: "מדהים שלא לקחו כבר לפני שני עשורים את הציבור הדתי-חרדי ברצינות הראויה ככוח קנייה. בימים שבהם כל רשת סופרים או כל רשת אחרת אפילו מתחום הטקסטיל וההנעלה פונות במובהק לקהל הדתי והחרדי, שברובו מבוסס על משפחות מרובות ילדים, מהפך הכשרות היה מתבקש מזה זמן".
העובדה שבניו-יורק או בפריז המנוכרות אחוז המסעדות הכשרות גבוה מאשר בתל-אביב צרמה עד לא מזמן לרבים וטובים. יצחק, איש עסקים בני-ברקי שרגיל להתארח ולארח ב'מסעדות טובות' כהגדרתו, מספר על המשמעות שבמעבר לקונספט מהדרין. "לא אחת נקלעתי למצוקת אירוח של חברים, תיירים או קרובי משפחה מארה"ב שרטנו: 'למה בניו-יורק או בלוס אנג'לס אנחנו יכולים להיכנס למספר מסעדות מצוינות בכשרות מהודרת, ואילו בתל-אביב, אתה מקסימום יכול להתפנק על כוס קפה בלובי המיושן של מלון גרנד ביץ'? (מלון גרנד-ביץ' בפינת רחוב הירקון ונורדאו, נהנה במשך שנים מכשרות מהודרת של הרבנות תל-אביב. ה.ק.) היום, אני יכול לארח בכשרות מהודרת עם חופש בחירה משמעותי וללא נקיפות מצפון כמעט בכל עיר שאני רוצה, אפילו באילת".
תל אביב על מפת הכשרות
כולם יסכימו שלירושלמים החיים הרבה יותר קלים מאשר לתושבי המרכז, בכל הקשור לרמת הכשרות של המסעדות. אולם, תתפלאו - גם לתל-אביבים יש מבחר לא מבוטל של אוכל כשר למהדרין שהם יכולים לשים בצלחת. די אם נזכיר את המוסד היהודי הכשר למהדרין הוותיק ביותר כיום בעיר תל-אביב, ואולי אף בארץ כולה, 'מסעדת שמוליק כהן' ברחוב הרצל בדרומה של העיר, על גבול יפו. המסעדה הזו, שגילה נושק לגיל המדינה אם לא יותר מכך, ושהפכה כבר לפני עשרות שנים למותג ולאתר עלייה לרגל מצד ידוענים ואנשי תקשורת, ממציאה את עצמה מחדש כשלמקום נוהרים מידי ליל שישי עשרות חרדים מבני-ברק הסמוכה. בימי שישי הארוכים, בחסות שעון הקיץ, תוכלו להבחין במקום גם בקבוצת חסידי 'תולדות אהרון' - הישר ממאה שערים. בין היתר, תוכלו למצוא בין סועדי המקום את אריה שומר - מנכ"ל בית הנשיא בתקופת כהונתו של עזר ויצמן ז"ל, את האחים יעקב ויוסי אחימאיר, עמרי שרון, אריה דרעי וחברו דוד אפל. וגם את שאול יהלום, שעבר לזירת ביקורת המסעדות לאחר עזיבתו את העולם הפוליטי.
"מלבד הגעגוע והכיסופים לאוכל 'היימשע' של סבתא היישר מה'שטייטעל', יש פה בהחלט אמירה ברורה של 'אני לא מתפשר על אוכל כשר', אומר מוטי מנדל, איש חסידות סקולען וסועד קבוע במקום מזה 12 שנה. "עם כל הכבוד לפלאפל העממי בבני-ברק בהכשר המהודר של הרב לנדא, אצל 'שמוליק כהן' בתל אביב אני יכול לשבת ולאכול כמו בנאדם, לקחת את הזמן וליהנות מהאוכל".
ואי אפשר כמובן בלי קצת נוסטלגיה. הבוגרים שבין הקוראים חובבי המסעדות בטח יזכרו שאי-שם בשלהי שנות התשעים, ברחוב הירקון פינת מנדלי מוכר ספרים בתל-אביב החילונית, שכנה לה מסעדת "צ'יינה לי" הסינית-אסייתית הזכורה לטוב. "המסעדה הזאת ללא ספק חסרה לי, גם ובעיקר בגלל שהיא היתה חלוצית בכשרות המהודרת שהציעה, וגם כמובן בגלל האוכל הטוב שהוגש בה. לא עוד זלזול בחיכו של הסועד החרדי", אומר אריה, מוזיקאי חרדי ותיק. "יום אחד גיליתי שהמסעדה פשוט נעלמה. בהתחלה היא עברה מקום ונדדה מרחוב הירקון לרחוב מונטיפיורי באזור מגדל שלום, ולאחר כשנתיים לצערי המקום נסגר".
גילי ונועם אלבוים, מסעדנים ותיקים שברשותם בין היתר רשת המסעדות הירושלמיות מבית 'קורוס' בסנטר 1 ודוכני מזון מהיר בקניון מלחה, מתבשלים בקדירת הכשרות והמזון למעלה מעשרים שנה. גילי ונועם אינם דתיים, ובכל זאת המסעדות שברשותם נהנות מכשרות מהדרין לחלביות וגלאט-חלק לבשריות. "לא היה לנו ספק שהמסעדות יהיו בכשרות מהודרת. זה טוב לעסקים. איך אני יכול לוותר על קהל כזה גדול, כשהמטרה שלי היא רווחיות? אני יודע בוודאות שלפני כעשור באו בעקבותיי הרבה מסעדות והלכו על קו מהדרין. אבל זה בסדר גמור, כל עוד זה משרת את הקהל המסורתי-דתי-חרדי".
הציבור החרדי הפך לכוח קנייה מוערך | המשגיח והבעלים בסניף 'קפה ג'ו' בפתח תקווה
הם מסכימים על כך שכיום כבר אין סיבה להתפשר. "לציבור הגדול הזה מגיע ליהנות מאוכל טוב ובכשרות המתאימה להם. פעם היתה מסעדה אחת בכשרות מהודרת בירושלים, 'שיינר' שמה, וזה היה המקום היחיד בערך שאדם חרדי יכול היה לשבת ולסעוד בה את ליבו, או לחלופין במלון רמדה רנסנס בכניסה לעיר. אל תשכח שמגמת ההתחרדות בירושלים היא הרבה יותר חזקה מאשר בשאר הארץ, וזו גם הסיבה לעלייה בביקוש למזון כשר למהדרין".
האם הכשרות המהודרת לא מייקרת את העסק והופכת אותו ללא כדאי? - אני מקשה על גילי, שעונה בלי למצמץ: "זה אולי היה פעם. נכון שבשר גלאט עולה יותר יקר, אבל הפערים הצטמצמו: גם היחס בחברה החרדית כלפי המושג 'לצאת לאכול בחוץ' השתנה, וגם פערי המחירים במקביל התאזנו. הפרודוקטים הכשרים למהדרין ניתנים להשגה במחיר סביר, והאיכות שלהם גבוהה לאין ערוך למה שהיה בעבר".
אלה מכם שיזכרו לטובה את 'צ'יינה לי', בטח יזכרו לברכה מסעדה נוספת, חלבית, ששכנה על חוף ימה של תל-אביב בימים בהם המילה 'כשרות' היתה נדירה ביותר במטרופולין הגדול הזה - מסעדת אפרופו המיתולוגית בלובי של מלון אלכסנדר. כמו הרשת כולה, גם המסעדה הזו נפחה את נשמתה לפני כעשור. אולם גם כיום, אחת לכמה חודשים מפציעה באותו המקום מסעדה חדשה בשם ובעלים אחרים.
גם במיקום נחשב כמו קו החוף של העיר העברית הראשונה, בנמל תל-אביב, אזור שוקק מסעדות, בתי קפה ומועדונים חילוניים לחומרא, במרחק קצר ממלון אלכסנדר, תמצאו את "קפה קפה" הכשרה למהדרין, שלה שני סניפים נוספים בכשרות מהדרין - ברחוב ארלוזורוב הסמוך ובמרינה בהרצליה. מעשים מעין אלו נעשים כמעט בכל יום ויום ברחבי גוש דן, כשלאחרונה רשת בתי הקפה 'קפה ג'ו', גיירה את סניף פתח תקווה והפכה אותו למהדרין מן המהדרין. ועוד לא דיברנו על רשתות המזון המהיר כמו בורגר ראנץ' ומקדונלדס, שלא וויתרו על כיסו של הישראלי שוחר הכשרות ופתחו סניפים כשרים במיקומים אסטרטגיים כמו ירושלים ובני-ברק. כל אלה מתווספים לרבים וטובים שאי אפשר לפורטם, רק על קצה המזלג ממש: אל-גאוצ'ו, מסעדת הגריל המפורסמת שרוב סניפיה הם כשרים בכשרות רגילה ושניים מתוכם 'גלאט-כשר' למהדרין - בראשון לציון (בד"צ בית-יוסף) וברמת-גן בואכה בני-ברק (הרב מחפוד); פאפאגיו בתלפיות שבירושלים; אלתרנתיב, החלבית הוותיקה בכיכר המדינה בתל-אביב; וכמובן, רחוב המסעדות המפורסם עמק רפאים, במושבה הגרמנית בעיר הקודש.
אורי גלי, זכיין בית הקפה הכשר למהדרין הראשון מרשת 'קפה ג'ו' בפ"ת, מונה בסבלנות את הסיבות שהביאו אותו להחלטה האסטרטגית הזאת, שהוכיחה את עצמה כלכלית. "קודם כל מדובר בסביבה עסקית מתפתחת. שנית, הקירוב הגיאוגרפי לבני-ברק גם השפיע על ההחלטה. והכי חשוב מבחינתי - אם בית הקפה היה ללא כשרות כלל או בכשרות רגילה, זה אומר שאני סוגר את הדלת בפני כמה וכמה לקוחות. לישראלי החילוני אין בעיה לאכול בבית קפה או במסעדה חלבית למהדרין, זה לא אומר לו כלום. אבל לציבור החרדי שכן מחפש את זה, על טיב הכשרות תקום ותיפול ההחלטה האם להיכנס למסעדה או לא. אז למה לא בעצם?" לאחרונה, עם הצלחת המודל בכשרות המהדרין (בד"צ בית-יוסף), סיפחה המסעדה חדר נוסף בסמוך - חדר VIP, לאירועים ולפגישות עסקיות.
גם יניב ביטון מקפה הלל בקניון הגבעה בגבעת שמואל, מציין את אותן הסיבות כגורם למהפך ולמעבר מכשרות רגילה למהדרין (בד"צ בית-יוסף). "ההחלטה היתה בפירוש אסטרטגית. לפני כשנה וחצי עברנו לכשרות המהודרת של בד"צ בית-יוסף, והדו"חות הכספיים מצדיקים זאת. אני אדם לא דתי, ואני נגד הקביעה הרווחת שכשר זה לא טעים. אנחנו מתעסקים אך ורק עם פרודוקטים איכותיים. הדגש מבחינתי הוא שהכשרות המהודרת לא כופה עליך פשרה על חשבון איכות המוצר, הייתי אומר אפילו ההיפך מכך, אני מאוד מרוצה מהמעבר מכשרות רגילה לכשרות מהדרין".
נרצה או לא, חלק מההיקף הנרחב של התופעה יש לתלות בגל של חזרה בתשובה שכיסה את הארץ. מפעלי ההחזרה בתשובה מקיפים היום חוגים רבים ומתפשטים על תחומים מגוונים, החל מסמינריונים בחיק הטבע בשילוב יוגה ושיאצו למתחילים, ועד להרצאות מלאות הומור עדכני של רבנים מובילים בנושאי זוגיות לאור הקבלה ותורת הנסתר. חסידי חב"ד כבר לא לבד בדוכני הנחת תפילין, וכיום תוכלו למצוא אותם לצד תלמידי ישיבות הסדר בדוכנים שבאזור התחנה המרכזית החדשה-ישנה בתל-אביב. כך שזה לא מתמיה במיוחד שכל דרדק יודע היום מה זה חלב עכו"ם, פת ישראל, 'ירק גוש קטיף' ושאר מונחים מעולם הכשרות הסבוך.
שיהיה מהדרין באמת
הרב יוסי שטיינברגר, מומחה לכשרות המזון, מסתייג דווקא מהתופעה הסיטונאית של הענקת כשרות למהדרין לכל דורש. "לצערי, ההקפדה על הפרטים החשובים באמת נעדרת. אנשים לא יודעים, אבל ישנם בשוק הירקות ללא תולעים, מה שמוכר כ'ירק גוש קטיף', למעלה מ-25 חברות המשווקות ירקות מעין אלה. בבדיקות מעבדה קפדניות נמצאו רק שתי חברות מתוכן כעומדות בתו-תקן ללא תולעים, וגם את הירקות שלהם ממליצים כל מומחי הכשרות להשרות במים וסבון לפני השימוש".
אם חשבתם שכאן זה מסתיים, חכו לזה: "דוגמא נפוצה למכשול כשרות אפשרי הוא הנחת המאכל, דג או בשר, בידי נכרי, על אש שהודלקה בידי יהודי. לאשכנזים אין בעיה עם זה, אולם לשיטת הספרדים מדובר בבישולי עכו"ם לכל דבר ועניין. לא מזמן נקלעתי למסעדת דגים שכזו. המשגיח, שאין לי ספק לגבי יראת השמים שלו, יצא בסך הכול להתפלל מנחה, והשאיר את המטבח חשוף לעובדים הנכרים שבישלו ללא הרף. אתה הרי לא תעצור את הסועדים בזמן שהמשגיח הולך להתפלל מנחה..."
ככלל, ממליץ הרב שטיינברגר לא לקחת את המילים 'כשר למהדרין' כמובנות מאליהן. "כל מקרה לגופו", הוא אומר בחיוך. "לצערי, גם בנושאים אלמנטריים כמו תרומות ומעשרות ישנן בעיות, והמושג 'לאכול בעיניים עצומות' כמעט ולא קיים בלקסיקון שלי. שוב, זה בא דווקא מתוך ההיכרות שלי עם העולם הזה של הכשרות. לפני שהתוודעתי לכך, גם אני גיששתי באפילה".
וכרגיל, בכל דבר טוב חייב תמיד להידבק ולהתערבב קצת רע. הרב מסטוגי, מומחה כשרות ומנהל פורם הכשרות באתר 'בחדרי-חרדים', מזהיר מזיופי כשרות ומגופי כשרות קיקיוניים המעניקים חותמות שווא וכזב למוצרים ולמסעדות. "היקף התופעה לצערי גדול והוא בקו ישיר לביקוש. אז נכון שהביקוש למוצרי מהדרין הולך וגדל, אולם תופעת הזיופים גדלה ומשתכללת גם היא במקביל, כשהיא לא פוסחת גם על גופי הכשרות הטובים ביותר כמו בד"ץ העדה החרדית ועוד רבים וטובים". כדאי לדעת: הרבנות הראשית מוציאה מעת לעת תזכיר לציבור הרחב על זיופי כשרות בסדרי גודל שונים. מומלץ לעקוב מידי פעם אחר פרסומים שכאלה בפורומים הנכונים. הזיוף הוא ללא חוקים וגבולות כמובן, החל משמן זית וכלה בבורקסים ונתחי אנטריקוט.
"למבינים, קל לזהות זיופים. חשוב וכדאי לדעת שכל כשרות מהדרין המופיעה על מוצר כלשהו, תבוא תמיד בנוסף לכשרות הבסיסית מטעם הרבנות המקומית של מפעל הייצור. לרוב, פרודוקטים עם כשרות מהדרין טובה ללא הכשרות הבסיסית המתבקשת, דווקא היא תעיד על זיוף כשרות חמור. ישנם כמובן הזיופים המגוחכים 'גבינה גלאט חלק' וכדומה, שזה ממש בן חמש למקרא. אבל בהחלט מוטלת האחריות והחובה לבדוק מה מכניסים לפה או על הצלחת. אי אפשר לפטור את העניין בחותמת שעל המוצר או על הקיר."
עבור מסעדנים ושפים רבים, החיבור בין גורמה שמכוון גבוה לכשרות למהדרין הוא זר ומרתק כאחד. "זה היה צפוי מאליו שזה רק עניין של זמן, עד שמהפכת החזרה בתשובה תשפיע גם על הקיבה", מסכימה הילה אלפרט, מבקרת המסעדות של עיתון 'ישראל היום' ואושיה קולינארית לכשעצמה. "אני אישית לא מתחברת למגבלות שהאוכל הכשר מחייב, אבל מדובר באתגר לא קטן. בעיניי, יש משהו בהחלט מענג בידיעה שעול מצוות מקבל על עצמו היום גם עול תענוגות, אני לא רואה באוכל טוב גורם משחית", היא מציינת בסיפוק ניכר. באחד מלילות שישי האחרונים התבקשתי להצטרף בכובע 'מבקר מסעדות' יחד עם רעייתי לסיבוב קולינארי עם הילה אלפרט בבני-ברק, שכלל בין היתר טעימה ממגוון קוגעלים וסירי חמין אימתניים במחיר עממי, לצד חנות יינות ושוקולדים יוקרתיים ואיכותיים. אלפרט, שדיווחה על המסע הלילי בסמטאות העיר לקוראיה במהדורת סוף השבוע, לא חסכה במחמאות על האוכל היהודי הפשוט והטעים.
למען הסדר הטוב, חשוב לציין שכל מי שהיה מוכן לדבר בנושא, הדגיש שהתחרות בשוק האוכל קשה וצפופה מאי-פעם, והעסק יכול להפוך בקלות מרווחי לשברירי, עד להתרסקות כלכלית טוטאלית חלילה. לא מעט מסעדות כאלה נסגרו ונפתחו ושוב נסגרו, למרות הכשר המהדרין. עם כל הכבוד לכשרות, ישנם פרמטרים רבים שמשפיעים על איכות החיים ותוחלת החיים של המסעדה, כך ציינו כולם. מסתבר שלא בזה מתחילה ומסתיימת כדאיות ההרפתקה הכלכלית-גסטרונומית. לעיתים, מה שנראה בטוח ומובן מאליו הופך לפיאסקו כואב עד לפשיטת רגל מוחלטת.
שפים לחוד ושפיות לחוד
חדי העין יתקשו לפספס את הפרסומות הפזורות לרוב בעמודים האחוריים שבעיתונים - סטריפים צבעוניים המציעים לקורא המתעניין מגוון קורסי בישול ואפייה במכללות ובמסגרות אקסטרניות. כל זאת לצד עמודי פרסום שלמים בעיתונות הדתית והחרדית של משרדי תיירות, המציעות לחגוג את חג החירות בשלל כשרויות מהודרות. רק לאחרונה נערך בבני-ברק פסטיבל 'בלבוסטע' לאישה החרדית, בו נטלו חלק מאות נשים חרדיות שנהנו מדוכני בישול וכלי מטבח יוקרתיים בשיתוף עם שפים מובילים בתחום.
השף החרדי יוחנן למביאסי, מנהל 'בית הספר הירושלמי לבישול', הוא אחד מאלה המציעים לצעירים החרדים, גברים ונשים, לבוא וללמוד את יסודות הבישול והגורמה אצלו בבית הספר. מיותר לציין שהכל כשר למהדרין, לא רק האוכל והמשגיח הצמוד, אלא גם ימי הלימוד הנפרדים, המחולקים שווה בשווה בין גברים לנשים.
יוחנן, חסיד חב"ד שחזר בתשובה לפני כעשרים שנה, למד והתמקצע בבית הספר הנחשב Westminster בלונדון. כמי שבתחילת דרכו התעסק לצערו גם בחומרים לא כשרים לחלוטין, הוא קובע חד משמעית שהתחליפים המצויים כיום בשוק המזון מציעים אלטרנטיבה ראויה למקור. להערכתו, מדובר בשוק המונה למעלה מחצי מיליון(!) פרודוקטים כשרים, כולל תחליפי חלב וחמאה שאפשר לשלבם במנות בשריות, כמו פירורי לחם בירה כתחליף לגבינת פרמז'ן ועוד.
"אנשים צריכים בסך הכול להבין ולהפנים שלבישול ולאפייה, כמו לכל דבר, יש טכניקות ויסודות. ברגע שאתה משתלט עליהם, האימפרוביזציה עושה את שלה. בל נשכח את מהפכת הבריאות שחדרה לאחרונה לתודעה הגלובאלית, מה שמטיל צל גדול על מאכלים לא כשרים המשלבים רטבים על בסיס חלב יחד עם בשר".
בשורה התחתונה, אולי לא מדובר באידיליה של ימות המשיח, אבל הרפורמות בעולם המסעדות מעודדות ובהחלט חיובית ברובן. בסופו של דבר, למסתפקים במועט שבינינו תמיד תהיה את האופציה להקפיץ חביתה על המחבת בבית. אולם גם לאלה שלא מוכנים להתפשר על הטיב יש כנראה על מה לסמוך. העיקר שיהיה כשר למהדרין ולבריאות.